מכונית לסל וחסל: מזומן תמורת הגרוטאה שלך
התוכנית החדשה והמצליחה של ברק אובמה פשוטה. תמורת המכונית הישנה והמזהמת יכולים האזרחים האמריקאים לקבל עד 4,500 דולר. האם זה משתלם לסביבה? ומי יבטיח שבמקום הטרנטה לא יירכש ג'יפ זולל דלק? עסק ירוק
אובמה לא הזכיר זאת במקרה. מדובר באחת התוכניות של הממשל שזכו להצלחה אדירה. כל כך גדולה היתה ההצלחה שהתקציב המקורי לתוכנית בסך מיליארד דולר שהיה אמור להספיק למספר חודשים נגמר תוך שבוע אחד לערך. עכשיו ביקש משרד התחבורה להוסיף שני מיליארד דולר לתוכנית, מה שאמור להספיק לפי הערכות לעוד מספר שבועות.
הרעיון של "מזומן תמורת הטרנטה שלך" הוא פשוט – אתה מקבל הנחה יפה אם אתה מוכן להחליף את המכונית זוללת הדלק והלא מאד ידידותית לסביבה שלך במכונית חדשה בעלת צריכת דלק חסכונית יותר. המכונית הישנה יורדת למעשה מהכביש שכן היא מועברת לגריטה וחלקיה השונים ימוחזרו.
במקור הכללים לתוכנית היו גמישים למדי ועבור לא מעט ארגונים סביבתיים גמישים מדי. כך לדוגמה, הקריטריון להחלפת המכונית הישנה שלך הינו שצריכת דלק הממוצעת שלה אינה עולה על 7.6 קילומטר לליטר דלק. עד כאן טוב ויפה, אבל הקריטריון למכונית החדשה הינו שהיא צריכה להיות בעלת צריכת דלק ממוצעת מינימלית של 9.3 קילומטר לשעה. לא מאד מרשים אבל מספיק בכדי לקבל מענק של 3,500 דולר. מי שבוחר במכונית עם צריכת דלק ממוצעת שעולה לפחות ב-4.2 קילומטר לליטר על המכונית שהוא מחליף מקבל את מקסימום המענק – 4,500 דולר.
בפועל, לפי הדיווחים של משרד התחבורה האמריקאי, השיפורים היו הרבה משמעותיים. המשרד דיווח ביום רביעי על 184,304 עסקאות שנרשמו בסוכנויות מכוניות במסגרת התוכנית עם החזרים בהיקף של 775 מיליון דולר. ניתוח ראשוני של העסקאות הללו מעלה כי צריכת הדלק הממוצעת של המכוניות שהוחלפו היתה 6.65 קילומטר לליטר דלק. מנגד, צריכת הדלק הממוצעת של המכוניות שנרכשו במסגרת התוכנית היתה 10.7 קילומטר לדלק. כלומר השיפור הממוצע היה של 61%.
בחמישיה הפותחת של המכוניות שנפטרו מהן אפשר למצוא את פורד אקספלורר, פורד 150 פיק אפ ושני מודלים של ג'יפ צ'רוקי ודודג' קרוואן. ומה קנו? בעיקר דגמים של טויוטה, הונדה ופורד. במקום הראשון ברשימת המכוניות החדשות ניצבת טויוטה קורולה ואחריה פורד פוקוס, הונדה סיויק, טויוטה פריוס וטויוטה קאמרי.
אם היתרונות של התוכנית להמרצת שוק המכוניות ברורים, הרי שמבחינת התרומה הסביבתית העניינים קצת יותר סבוכים. על פי חישוב של AP בהתבסס על נתוני משרד התחבורה האמריקאי, התוצר של התוכנית הוא חיסכון בפליטת גזי חממה בסך 700 אלף טון בשנה. חישובים אחרים מדברים על סדרי גודל של 660 אלף טון לשנה.
נשמע מרשים? אולי באופן אבסולוטי, אבל לא באופן יחסי – ארצות הברית פלטה בשנה האחרונה 6.4 מיליארד טונות של גזי חממה. במילים אחרות – החיסכון כאן נמוך יותר מסך כל גזי החממה שנפלטים בארצות הברית במשך שעה אחת.
אם נסתכל באופן יותר ספציפי על החיסכון בתחום התחבורה,
צידו האחר של המטבע הוא כמובן המחיר. אם נסתכל על תקופת זמן של עשר שנים, הרי שמשרד התחבורה משלם בערך 110 דולר לכל טון פחמן דו חמצני שהוא "מסלק" מהאטמוספרה. לשם השוואה, חוק האקלים שאושר השנה על ידי בית הנבחרים מדבר על מחיר התחלתי של עשרה דולר לטון פחמן דו חמצני שיעלה מדי שנה לפחות ב-5% החל מ-2012. לא צריך מחשבון כיס כדי לראות עד כמה סילוק טון פחמן עולה כאן ביוקר.
האם התועלות הסביבתיות מצדיקות את המחיר הגבוה הזה? תלוי איך מסתכלים על זה מסביר מייקל ג'רארד, מנהל המרכז למשפט אקלימי באוניברסיטת קולומביה. "זה לא שמדובר ברעיון רע, רק אל תמכרו את זה כשיטה יעילה לחיסכון באנרגיה," הוא מסביר ומוסיף "מנקודת מבט כלכלית זה נראה כמו הצלחה מסחררת. מנקודת מבט סביבתית, זה לא המקום שהיית שם בו את הדולר הראשון שלך".
ג'רארד לא לבד. למעשה גם משרד התחבורה האמריקאי מודה בעקיפין בפוטנציאל המוגבל שיש לתוכנית כזו מבחינת התועלת הסביבתית. המשרד, ביחד עם ארגונים סביבתיים נוספים, היה שותף למחקר שהתפרסם לפני כשבוע שמנתח כמעט 50 אסטרטגיות שונות בניסיון למצוא את הדרכים הטובות ביותר להקטין את פליטת גזי החממה מכלי רכב. אחד הממצאים החשובים של הדוח הוא שיתרונות שנובעים מהגדלת יעילות צריכת הדלק יקוזזו ברובם על ידי גידול בכמות הנסיעות ובאוכלוסיה.
כלומר המכוניות החדשות שקונים במסגרת התוכנית הן חסכוניות יותר ויצרכו פחות דלק. אבל מה יקרה אם יהיו רוכשים שיחליטו לנצל זאת לנסוע קצת יותר ממה שהם נסעו עם הטרנטה שלהם שאכלה הרבה דלק? עוד קילומטרים של נסיעה פירושם עוד דלק שיישרף וגזי חממה שייפלטו לאטמוספרה, גם אם מדובר בטויוטה פריוס או פורד פוקוס חדשות. במקרה שכזה, חלק מהחיסכון הצפוי בפליטות גזי חממה יעלם כלא היה.
הפתרון לבעיה הזו מציע המחקר הוא מדיניות אינטגרטיבית שלא רק משפיעה על סוג המכונית שתיסע בה, כמו ב"מזומן תמורת הגרוטאה שלך", אלא גם על מספר הקילומטרים שאתה נוסע. שימוש מושכל המשלב פתרונות שונים שיתגמלו את מי שנוסע פחות ברכב פרטי ויעודדו חלופות שונות, כולל שימוש מוגבר בתחבורה ציבורית, יכולים על פי המחקר להפחית 24%-47% מכמות הפליטות של כלי רכב עד שנת 2050.
ג'ון פורקארי, סגן שר התחבורה האמריקאי, סיכם זאת באומרו כי "אין כאן תרופת פלא. אין אסטרטגיה אחת שאפשר לאמץ ואשר תוכל לשנות את פני הדברים. אנחנו צריכים להסתכל על מספר אופציות". האם זה גם יקרה? זה עדיין לא ברור. ישנה יוזמת חקיקה בקונגרס שמנסה לדחוף לכיוון הזה אבל קשה לדעת כרגע מה יעלה בגורלה ומתי, אם בכלל, היא תצא לפועל.
בינתיים אנחנו נשארים רק עם "מזומן תמורת הגרוטאה שלך", שמתבררת יותר כמי שעיקר תרומתה בהזרמת חמצן לתעשיית הרכב האמריקאית (צריך לזכור שגם חלק גדול של המכוניות של היצרנים הלא-אמריקאים שנקנות במסגרת התוכנית מיוצרות בארצות הברית) ופחות בסילוק של גזי חממה מהאטמוספרה.
אך יחד עם זאת, עסק ירוק תמיד משתדל להסתכל על הצד המלא של הכוס, גם אם מדובר בכמה טיפות או במילים אחרות החלפת כמה מאות אלפי מכוניות ישנות מתוך 260 מיליון המכוניות שנוסעות בכבישי ארצות הברית, ולכן נסיים בציטוט של ברוס בלזובסקי, מדען ממכון מחקר התחבורה באוניברסיטת מישיגן שאמר בהקשר זה "אלו באמת מספר קטנים. אבל צריך להתחיל איפה שהוא. זה מוביל את המדינה בכיוון הנכון".
נא להמתין לטעינת התגובות
