מסיבת גן: השידור מיועד לגיל 12 ומטה
איך השתלטו תוכניות ילדים על הפריים טיים של הטלוויזיה המסחרית. מהישרדות ועד חגיגת סוף החופש הגדול בחסות כוכב נולד
אחת מזירות המאבק האחרונות בהקשר הזה היא הטלוויזיה; דווקא משום שהיא ניצבת בדרך כלל במרכז הבית, היא נתפשת כמעוז שעוד אפשר להילחם עליו. רבים מההורים, בהתאם, מבקשים לנסות ולקבוע באילו תוכניות יורשו הילדים לצפות: חלקם בוחרים, למשל, ב"כוכב נולד", שנתפשת כתוכנית "נקייה" (ועל פי הזיות מסוימות, אפילו ככזו המחנכת לאהבת הזמר העברי) ; אחרים ב"המירוץ למיליון", שדלה יחסית בתככים; אחרים נכנעים, בלית ברירה, למלתעות "הישרדות", מספרים לעצמם משהו על הנופים.
אבל האמת הלא נעימה היא שביושבם בסלון בשעה תשע וחצי בערב, הילדים פשוט צופים בתוכניות המתאימות להם; משום שהפריים טיים בערוצים המסחריים, היום, אינו מציע כמעט שום דבר למבוגרים. שימו לב במה אנחנו צופים: "הישרדות", " המירוץ למיליון" ו"האח הגדול" אינן אלא פעולות מוסרטות בצופים; "פרויקט מסלול", " כוכב נולד" ו"רוקדים עם כוכבים" הן בסך הכל חוגים שקצת יצאו מפרופורציה; ו"לרדת בגדול" ו"היפה והחנון" הן בעצם קייטנות עם טוויסט.
הגיעו דברים לידי כך, שבשבועות האחרונים אפשר לצפות בערוץ 2, אחרי 23:00 ( ! ), בתוכנית המכונה "התשובות עלינו", שבה בני נוער מכפר הנוער של קוקה קולה מתחרים ביניהם באיזה קרב ניחושים טיפשי-והם עושים את זה, כמיטב מסורת ערבי ששי בכיתה ו', במתכונת "הבנות נגד הבנים".
תמונות וסיפורים
גם תוכניות הבידור מיועדות, בלי שמץ של ספק, לכל המשפחה - דרך ממותגת לומר שעל ההומור שם להיות מובן גם לבני שמונה. "שבוע סוף" היא תוכנית חיקויים עם הומור ברמה כזו, שהורים לפעוט שאינו קולט אותו מוזמנים להתחיל לדאוג; אפילו "רמזור" (המצחיקה) ו"החיים זה לא הכל" (הלא מצחיקה) - שתיהן סדרות על מערכות יחסים בין אנשים מבוגרים - מדברות לילדים, כנראה בזכות איזו רוח שטות ובדיחות שאינן עוברות לאף אחד מעל הראש, גם לא למי שהוא מטר עשרים.
איש גם אינו טורח להסתיר את זה: גמר "כוכב נולד" מתואם גם השנה, כמדי שנה, עם סוף השבוע האחרון של החופש הגדול; גם סמנכ"ל השיווק של ערוץ 10, שהכריז בשבוע שעבר על עליית העונה החדשה של "הישרדות", אמר כי "השבת האחרונה בחופש הגדול זו הזדמנות מצוינת להשיק את העונה".
אני
כבר לא נכנסת כאן לדיון הסבוך מעט יותר, בדבר משדרי החדשות והאקטואליה המקיפים את כל התוכניות האלה, שגם הם מותאמים במידה רבה לילדים: מעט מידע בהרבה משפטים קליטים; הרבה "אז מה זה בעצם. . ." ; הרבה אנשים מתחלקים מיו-טיוב.
חוקר התקשורת ניל פוסטמן טען שהטלוויזיה מבטלת בעבורנו את הצורך להבדיל בין הילד למבוגר; שהיא מתאימה למנטליות של גיל 12, פשוט משום שלא יכולה להיות כל מנטליות אחרת שתוכניות הטלוויזיה עשויות להתאים לה, בהיותן בסך הכל "תמונות וסיפורים". כך או כך, הדיון בטלוויזיה המסחרית מורכב הרבה יותר מהיקפה של רשימה זו. אבל בפעם הבאה שחושבים להתלונן על ההתבגרות המואצת שכופה העידן שלנו, כדאי לשקול אולי את האפשרות שאנחנו אלה שהסכמנו להתיילד מהר מדי, ועשינו את זה ממש בלי מאבק.