דרוש: שינוי אמיתי בתחבורה הציבורית
כשהאוטובוסים יגיעו בזמן לתחנות, כשהנהג לא יספור את הכסף בזמן הנסיעה וכשתפסיקו לדחוס את הנוסעים - רק אז נאמין שיש רפורמה אמיתית בתחבורה הציבורית
העניין הוא שהנוסעים הקבועים הם קהל שבוי שבהיעדר אלטרנטיבה אחרת מוצאים את עצמם עולים פעם אחר פעם בתחנה ונאנחים. ובאותו הזמן, במשרד התחבורה מאמינים כי עוד כמה שינויים שיווקים קטנים, יגרמו לבעלי רכבים לבחור לעלות בתחנה. עד עכשיו הנוסעים החופשיים לא עשו את זה, למרות המיסים הגבוהים על כלי הרכב ומחירי הדלק שמזנקים חדשות לבקרים, כי הם יודעים את מה שנוסעי האוטובוס המתמידים יודעים, הנסיעה היא סיוט.
תחשבו על זה. כבישי ישראל הפקוקים, רמזורים ארוכים וכבישים לא יעילים, הם סיוטים שמוכרים לכל אדם שמימש את חופש התנועה שלו. באוטובוסים, זה אותו דבר - רק ביחד. אחד על שני, בית שחי לבית שחי, וזה רק נשמע כמו קירבה אנושית תומכת.
התענוג מתחיל אפילו לפני הנסיעה. יש קווים שאמורים לצאת "כל 5 דקות" (כך לפחות טוענים באגד), ובפועל אפשר לחכות להם גם חצי שעה (אגד מאשימים את תנאי הדרך). כשהאוטובוס מגיע, הוא כבר מלא בנוסעים, אנשים נצמדים אל הדלתות והנהג מתרכז בנסיעה תוך כדי שהוא לוקח את הכסף, מחזיר עודף, מסביר למישהו איפה אנחנו ועובר כיכר.
במהלך הנסיעה אנשים בדרך כלל עומדים, מחזיקים במושבים ומשתדלים לא ליפול. אחרי הנסיעה, כאשר כבר הפכתם ללקוחות מאוד לא מרוצים, אתם יודעים שתמכרו את הכרטיס החופשי ותעברו לרכב בשנייה שתוכלו.
רק רפורמה יסודית תשנה את המצב הזה - כזו שתקנה לתחבורה הציבורית הישראלית דימוי של רכבת אירופאית - קווים רבים ופרוסים בצורה יעילה, היוצאים בזמן
ועוד דבר, בכל אוטובוס, ליד המושבים הראשונים, יש מדבקה עם הכתובית "מפני שיבה תקום". במסווה של נימוס, יש כאן הנחה הזויה, שאדם ישלם על כרטיס אבל לא בהכרח יקבל מושב. השאלה היא למה הזקן צריך לשבת בחסד, לא ראוי שכל אדם שמשלם על כרטיס, יקבל מושב? הרי המחיר הוא אחיד, אף אחד לא מקבל מחיר מוזל על ישיבה על הרצפה או השתרבבות מהחלון. אבל זו התוצאה של מדיניות הדחיסה המזלזלת, ברגע שכל אדם יוכל לשבת בלי קשר לרחמי האחר, נדע שיש כאן רפורמה אמיתית.