עוד צביעות תוצרת השמאל

עכשיו כבר ברור מה הכעיס כל כך את ארגוני השמאל בחוק החרם: הם זועמים שלקחו להם את המשחק שלהם. כי הרי עד עתה הם היו רגילים שמה שלהם מותר לאחרים אסור

זאב קם | 14/7/2011 19:39

תגיות: חוק החרם,הרב ליאור,שמאל וימין

ארגוני השמאל ותומכיהם לא יודעים מה לעשות עם תחושת חוסר האונים הזאת. למרות השמיניות באוויר, למרות התגייסות התקשורת, ואפילו אחרי התגבורת ממדינות אירופה, חוק החרם עבר בכנסת ללא יותר מדי קשיים.

אמרתי "חוק החרם" וכבר נפלתי למלכודת הראשונה שטמנו לכולנו. כמעט כל מי שהתבטא בנוגע לחוק המדובר, בלי לשים לב, אימץ באופן מיידי את המסרים שארגוני השמאל מנסים להחדיר לנו. לא מדובר בחוק החרם. בדיוק להפך. מדובר בחוק איסור החרם. בחוק שנועד להיאבק בתופעת החרם. אבל ברגע שאומרים "חוק חרם", הרושם המיידי שנוצר הוא שלילי. מסר של חרם. של נידוי. לא נשמע טוב. מה לעשות שהחוק הזה הוא ההפך הגמור מחרם.

עכשיו לצביעות שזועקת מכל פינה בדיון על חוק איסור החרם: לפני כמה חודשים מדינת ישראל רעשה וגעשה. עשרות רבנים חתמו על מכתב הקורא שלא להשכיר דירות לערבים בעיר צפת. במילים אחרות, להטיל חרם מגורים על ערבים שמעוניינים לגור בצפת.

כלי התקשורת זעקו לנוכח אקט ההחרמה הפומבי. ארגוני השמאל דרשו לפתוח באופן מיידי בחקירה פלילית נגד רבה של העיר צפת. חברי כנסת מהשמאל תהו בקולניות איך יכול להיות שהיועץ המשפטי לממשלה לא מגיב באופן מיידי ובצורה אגרסיבית. מה קרה אז לטענה בדבר לגיטימיות החרם? לאן נעלמו הצווחנים שמתחבקים ומתנשקים עם צמד המילים "חופש ביטוי"?

השמאל מתנגד לחוק כשזה נוח לו

הנה עוד שקר שנוח למתנגדי החוק להפיץ לכל עבר: השיח התקשורתי מספר לנו על חוק שמתעסק ביהודה ושומרון. חוק שמשרת את המתיישבים ולא מעבר לזה. החוק נגד חרם על יהודה ושומרון. שקר גס. מדובר בחוק שנועד להיאבק בכל חרם שמופנה נגד מדינת ישראל או כלפי אזרחים ישראלים. נכון, גם אזרחי ישראל שמתגוררים ביהודה ושומרון חוסים תחת הגנת החוק. בדיוק כמו אלו שגרים ברמת-גן או בבאר-שבע.

כי כשמרצים באקדמיה בישראל קוראים לעמיתיהם מחו"ל להחרים את מוסדות האקדמיה הישראלים, מדובר בחרם על ישראל (וממש לא על יהודה ושומרון). זה אומר להחרים את האוניברסיטה העברית בירושלים וגם את זו שבתל-אביב. המעוז שממנו זועקים עכשיו מתנגדי החוק.

והנה שיעור קצר בהלכי כיבוד שלטון החוק: למי שלא הבין את הפרנציפ, כדאי שנסביר כבר בהתחלה שלא מדובר בקולקציה המותאמת אישית לרוחו ולהשקפתו של כל אזרח ואזרח. אכן, יש מקרים שחוק מסוים הוא לא לרוחך, ואולי אפילו נוגד את כל מה שאתה מאמין בו. הוויכוח

הלגיטימי שהתנהל עד לאישורו של החוק חלף עבר לו. מה שאינו לגיטימי זו הקריאה להפר ביודעין ובצורה מאורגנת חוק שנכנס לספר החוקים.

הנה, לדוגמה, ציטוט קצר מתוך ההודעה לעיתונות שהוציא ארגון קואליציית נשים לשלום: "חוק החרם הוא חוק בלתי לגיטימי. אנחנו לא נציית לו ואנחנו קוראות לאחרים לא לציית לחוק". קריאה פומבית ובוטה להפרת חוק המונית. וזו לא הדוגמה היחידה לקולות מהסוג הזה שנשמעו רגע אחרי שהחוק עבר.

עכשיו, תנסו להיזכר מי היו אותם אלו שזעקו מרה על התנהלותו של הרב דב ליאור, כשזה התחמק מלהגיע לחקירת משטרה. אתם לא טועים. חלק נכבד מאלו שהשמיעו את אותם קולות, משמיע עכשיו את הקריאות להפרה המונית של החוק החדש.

ביד אחת הם נושאים שלט בגנות הרבנים שאינם מתייצבים לחקירה, וביד השנייה הם מסמנים לחבריהם לארגן את החרם הבא על תושבי יהודה ושומרון. חרם, שאין מה לעשות, אבל היום הוא כבר מנוגד לחוק. שלטון החוק, ישראל 2011, גרסת ארגוני השמאל.