יציאת מצרים, גרסת ארגוני העובדים
תוכניות ההפרטה של הנשיא מובארק הובילו לצמיחה כלכלית, אך לא הצליחו לשפר את חייהם של רוב המצרים. המצב הקשה גרם למיליוני עובדים מקופחים וזועמים לצאת לגל של שביתות שמעמידות במבחן את השלטון. "בקרב העובדים מתפשטת התחושה שהם יכולים להושיט יד איש לרעהו. הם מבינים שעליהם להתאחד, ותחושה שכזו לא היתה קיימת לפני 5 או 6 שנים", אומר פעיל למען זכויות עובדים בסואץ
סאווי הנהיג באחרונה במפעל הדשנים שביתה של פועלים שהתבצרו במסגד המפעל במשך 20 יום, עד שלחץ של המשטרה והבטחות מההנהלה הביאו לסיומה של השביתה. ההבטחות, התברר, היו ריקות מתוכן, אולם השביתה עצמה היתה עוד סימן דרמטי לכך שמיליוני עובדים מקופחים וזועמים, במשרדים ממשלתיים ובמפעלים בבעלות ממשלתית, מעמידים במבחן את שלטונו של הנשיא חוסני מובארק.
"טוב שמתקיימות הרבה שביתות ברחבי המדינה", אומר סעוד עמר, פעיל למען זכויות הפועלים בסואץ. "בקרב העובדים מתפשטת התחושה שהם יכולים להושיט יד איש לרעהו. הם מבינים שעליהם להתאחד, ותחושה שכזו לא היתה קיימת לפני 5 או 6 שנים".
נדמה שמדי יום פועלי מחצבה, רופאים, מבקרי כרטיסים, עורכי דין, רוקחים ואחרים מפגינים או משתתפים במשמרות שביתה. הממשלה, שהצליחה לדכא יריבים פוליטים, עדיין צריכה להראות שהיא יכולה לפייס עובדים, הטוענים שכיום במצרים יכולים להצליח רק אנשי עסקים ופוליטיקאים המקושרים למפלגה הדמוקרטית הלאומית השלטת.
מאות שביתות פרצו מאז 2006, כאשר עובדי מפעל טקסטיל התנגשו עם המשטרה בעיר אל מהלה אל קוברה. הגל הקטן הזה התפשט דרך המעמדות במדינה, בשעה שמובארק, שתוכניות ההפרטה שלו הובילו לצמיחה כלכלית, לא הצליח לעצור את האינפלציה והחוב הציבורי הענק ולשפר את חייהם של רוב המצרים.
למרות שמומחים הישוו את האווירה כיום לחוסר השקט שהוביל למרי המצרי של 1919 נגד הכיבוש הבריטי, ממשל מובארק הצליח למנוע מרי לאומי על ידי העלאת חלק מהמשכורות, הבטחה להעלות משכורות נוספות והישענות על פחד שמטילה מדינת משטרה. עובדים גם מאשימים את המפלגה השלטת בהענקת פיתויים לוועדי העובדים כדי שיגנו על המפעלים במקום על הפועלים הפשוטים.
"אני חושב שהם רוצים שנמשיך לקבל שכר נמוך ולהיות שקועים במאבק הישרדות, כדי שלא יהיה לנו זמן לחשוב על פוליטיקה או על איך לשפר את חיינו", אומר כאמל אל באנה, שהמשטרה איימה לעצור אותו על קשירת קשר, אם הוא, סאווי ואחרים לא ישימו קץ לשביתה במפעל "סואץ פרטילייזר קו" המצוי בשליטה ממשלתית.
דובר מטעם החברה, שביקש לשמור על עילום שם, אמר שדרישות העובדים יהיו חסרות בסיס. "הם מקבלים את המשכורת שלהם בזמן, ומקבלים מספר סביר של הטבות סוציאליות ובריאותיות", אמר, "הפועלים סיימו את השביתה לאחר שהבינו שהם דורשים יותר מדי".
בוקר אחד, לאחר משמרת לילה, יצא סאווי מהמפעל לתוך בוקר של חול ואובך צהבהב שמקורו במפעלים ובצוקים לאורך החוף, דרומית לתעלת סואץ. אוניות משא זחלו לאיטן במרחק. הוא ועובדים אחרים אמרו שכאשר קיבלו אותם לעבודה ב-2004 הם ידעו שהאוויר יהיה מזוהם והשכר זעום. אמרו להם להתאזר בסבלנות: המשכורות יעלו והתנאים ישתפרו. האנשים כאן נושמים פוספטים, אמוניה וחומרים רעילים נוספים, שישה ימים בשבוע. חמישה מהעובדים שמעו מהרופאים שהחשיפה לכימיקלים הפכה אותם לעקרים.
השביתה בשנת 2007 הסתיימה בהעלאות שכר של 36 דולר בממוצע, אולם גם כך נותרו המשכורות נמוכות מאוד בהשוואה לאלו המשולמות במגזר הפרטי. בחודש יולי, הפועלים פתחו שוב בעיצומים. הפעם הם אכלו וישנו במפעל עד שאיימו לעצור אותם. הפועלים נכנעו, אולם השביתה הזו, אחת מ-35 ברחבי המדינה, בהן היו מעורבים 16,500 עובדים במחצית השניה של יולי, זיכתה אותם בתמיכה של ארגונים כמו "סולידריות", ארגון לאומי של פעילים למען זכויות העובדים.
"הבנו שהשיפור באווירה החברתית והפיננסית המתדרדרת במדינה יכול להגיע רק באמצעות פועלים וחקלאים, ולא דרך אנשי עסקים והאליטה הפוליטית", אומרת פטמה רמאדן, חברת "סולידריות". "הארגון שלנו נחוש לארגן עובדים ברחבי מצרים".
מוחמד גרייב, שעובד עם סאווי, יושב מתחת למאוורר תקרה בבית קפה שבו החבר'ה מתכנסים כדי להירגע. גרייב מחזיק מסכת הגנה ואומר שהיא לא ממש מצליחה להגן עליו מפני האדים. חבריו מהנהנים בהסכמה, והשיחה גולשת לה מהתנאים בבית החרושת אל חשבונות שהם לא מצליחים לשלם ולחלטורות שהם נאלצים לקחת. "אני לא יכול להרשות לעצמי להתחתן", אומר גרייב. "את כל הכסף שאני מרוויח אני מוציא כדי להתקיים. כדי להתחתן אני צריך לחסוך עשר שנים".
אחמד אמין הולך לעבוד במכולת בתום המשמרת שלו במפעל. הוריו כבר הלכו לעולמם והוא מפרנס את אחותו הצעירה. הוא לקח הלוואה כדי לשלם את הנדוניה עבורה, אך לא רואה איך הוא יצליח להחזיר את הכסף. "אין לי מושג מה יהיה בעתיד", הוא אומר, "אני חי מהיד לפה". אל באנה תוהה מה יצא בסוף מתוך כל חוסר השקט הזה. "בכל יום פורצת שביתה איפשהו במצרים", הוא אומר, "אבל עד עתה, שום דבר לא השתנה".
בהכנת הכתבה השתתף אמרו חסן בקהיר
נא להמתין לטעינת התגובות
