מרד הקיץ: השומר הצעיר מציג תשובה ערכית לקיטנות
בזמן שרוב ילדי ישראל נדדו בין הקיטנה לטלוויזיה, חניכי שכבת י"א של השומר הצעיר הפעילו קייצות ברחבי הארץ. ילדי פליטים ועולים חדשים, חולצה כחולה ושרוך לבן, עפיפונים ושיחות על מורשתו של יאנוש קורצ'אק
בקייצת "מסביב לעולם", שעורכת התנועה בנהריה, היום הוא "יום ישראלי". החניכים עוברים בין תחנות, שבהן הם מתוודעים לתרבות ולמסורת של מגוון העדות המרכיבות את עם ישראל. בתום הפעילות יעברו פעולה, שכותרתה "שונים, אבל שווים".
בערד, שם נערכת קייצת לכ-40 ילדי פליטים מדרפור, מספרים המדריכים, חניכי שכבת י"א בתנועה, לחניכיהם על מורשתו של יאנוש קורצ'אק. מספר דקות חולפות והשמים מתמלאים בעשרות עפיפונים, פרי יצירתם של הילדים.
"לא צריך לעשות קייצת רק במקום שבו רעבים ללחם, או רק במקום שיש בו בעיות כלכליות", אומר אורי דרורי מקיבוץ געש, אחד המדריכים בקייצת באשקלון. יש חשיבות לכך שהקייצות האלה נערכות בכל הארץ. החופש חלול וריק מתוכן גם כשיושבים מול המחשב, גם כשיש כסף. החברה הישראלית נמצאת במצב רע בכל מקום".
בפתחו של כל קיץ מוצאים עצמם הורים רבים חסרי אונים, כשהם נאלצים להחליט במה למלא את החלל הריק שמותירה חופשת הקיץ בחיי ילדיהם. האפשרויות מגוונות: טיסות לחו"ל, חופשה בארץ, קייטנות. לעתים, יש גם מי שיבחרו, שלא להיכנע לתכתיבי החברה - וישאירו את ילדם בבית. יש להניח, שבמקרים אלה ידונו את ילדם לתהליך התנוונות ממושך, בחברת הטלוויזיה והאינטרנט.
לפני כחמש שנים החליטו חניכי שכבת י"א דאז בתנועת השומר הצעיר, כי יש להציע חלופה ערכית ולא יקרה לאותן קייטנות, שברוב המכריע של המקרים, מנהליהן מתמקדים בשיקולי רווח והפסד, ודוחקים את טובת הילד לתחתית סדר העדיפויות. חניכי השכבה התפזרו באותו הקיץ בין ארבע קייצות - שנערכו בשכונת ג'סי כהן שבחולון, בבאר שבע, בשכונת עתיקות באשקלון ובשכונת קריית משה שברחובות - ויצרו תוכנית שהיו לה פנים שונים משל כל שאר הקייטנות בארץ. פנים חברתיות. "פרויקט הקייצות" יצא לדרך ומאז מאז, בכל קיץ, מובילים חניכי שכבת י"א בארץ את המיזם.
את הכסף שממנו התקיימו חניכי שכבת "למרד" במשך התקופה הזו הם גייסו בעיקר בעצמם. לפני המועד שבו החלו הקייצות, עסקו החניכים בגיוס הכספים בסביבת מגוריהם. העירוניים מכרו ברחובות הערים לימונדה ועוגות שהכינו, והקיבוצניקים ביקשו תרומות מהמפעלים
למשל, בקייצת שנערכה באשקלון העמידו דוכן למכירת לימונדה במרינה. "שרנו שירים על הקייצת, והסברנו לאנשים שעברו ברחוב מה אנחנו עושים", מספר ענר רובינשטיין מקיבוץ אילון. כוס לימונדה עלתה שלושה שקלים. היו תגובות חיוביות בסך הכול, ורובם תרמו לנו אפילו בלי לשתות. היה אפילו מישהו שהציע לנו לקחת את כל הקייצת לבריכה שלו. בסוף היום ספרנו את כל המטבעות; הגענו לכ-1,500 שקל. הייתה לזה משמעות, לא רק בגלל הכסף שהרווחנו, אלא גם בגלל שהיה לנו מפגש עם תושבי העיר", ממשיך רובינשטיין.
"ביום ההכנה לקייצת הגענו לשכונה, עשרה חבר'ה לבושים בשומריות (חולצות תנועה)", מספר רובינשטיין על הקייצת בעתיקות. "לא הצלחנו להבין איך זה קורה, אבל תוך עשר דקות היו סביבנו מלא ילדים, שביקשו שנשחק איתם. זה ההווי בשכונה. הרבה ילדים מסתובבים עם האחים הגדולים שלהם, ולומדים מהם דברים שליליים. היו בקייצת ילדים בכיתה ד' שמדברים כמו חבר'ה בכיתה י'. זה מצחיק ועצוב גם יחד. ראינו שאם אתה מצליח לתת להם במה, אם אתה מעצים אותם, הם פורחים.
פרויקט הקייצות הוא מרכיב אחד בתהליך ממושך, שעוסק בעיקרו בבחינת אופייה ומצבה של החברה הישראלית, תהליך שראשיתו במסע לפולין, שאליו יוצאים חניכי השכבה באותה השנה. בפרויקט הקייצות, הנערך השנה, משתתפים כ-200 חניכים משכבת י"א בתנועה, שכבת "למרד". המספר חסר התקדים של הנרשמים איפשר את התרחבותו של המיזם לכ-15 מוקדים שונים בארץ.
"התפישה החינוכית שלנו היא שהקייצת הזו היא לא משהו נקודתי", מסביר אורי דרורי, געש. "אנחנו לא באים ליצור לחניכים בארץ חוויה של שבוע וללכת. זו לא פילנתרופיה. אין לנו מחשבה על רווח חומרי, רק הילדים מול העיניים שלנו. החבר'ה האלה רגילים לקבל ביומיום יחס אדיש, למשל, בבית ספר. אצל חלק מהילדים גם ההורים אדישים. אנחנו באים ממקום אחר, מקום כן. אנחנו נותנים לילדים כאן לחוות חוויה אלטרנטיבית זולה. זה לא שבוע, באים והולכים. ברור לנו שאחר כך צריך להיות לחוויה המשך בקנים".
במה שונה הקייצת הזאת מאחרות?
"התוכן הוא שונה", מסביר דרורי. "מנסים לראות איך אפשר להכניס בדברים תוכן ערכי יותר. ב'יום הישראלי', דיברנו על שוויון. אנחנו מדברים על דברים שקורים בחברה ומזמינים את הילדים להיות שיפוטיים יותר", אומר דרורי.
במרכז תהליך ההכשרה שעברו חניכי שכבת "למרד" ניצבה תפישתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק. הם נדרשו לשאלות: מה זה אומר להיות מחנך, איך לאהוב ילד, מהי דמותו של המחנך השומרי ומהי קבוצה שומרית.
חניכי השכבה מדברים בהתרגשות על הקשר עם הילדים, על החיים יחד. שינוי התפישה, שחל בהם בעקבות העיסוק המעמיק בדמותו של יאנוש קורצ'אק, ניכר בתחושה, במוטיבציה הגבוהה לפעול ואפילו בשפת הדיבור. לפני הקייצת ראו עצמם כמדריכים, ואילו היום הם מתייחסים זה לזה ואל עצמם כאל מחנכים לכל דבר.
הם מספרים כי היו מאפיינים אליטיסטיים ביחסם לשבוע שבפניו עמדו. רבים מהם ראו את עצמם כשליחי הקיבוצים והערים המבוססות, הבאים לסייע לילדים שמגיעים ממשפחות קשות יום. בתום הקייצת, הם אומרים פה אחד, חזרו כולם לקניהם עם מחשבות אחרות לגמרי. רבים מהם בחרו להדריך שנה נוספת, אחרים לקחת אחריות בתחומי פעילות אחרים בקן. נראה, שהם מסיימים את השבוע, כשבפיהם אמירה מורכבת הרבה יותר על מצבם של בני הנוער בחברה הישראלית. הם תולים את השינוי שחל בהם בהבנה שהחוליים, שבהם נגוע הנוער בארץ, לא פסחו גם עליהם, על קניהם ועל הסביבה שממנה הם באים.
"הגענו לקייצת בלי לדעת כל כך למה לצפות", מספר אייל רזניק מכפר סבא, מדריך בקייצת לפליטי דרפור בערד. "הדבר שחששנו ממנו יותר מכול הוא השפה, אבל ביום הראשון הבנו שהם יודעים עברית ממש טוב. זה הצריך מאיתנו לשנות כל מיני דברים. החוברת שבה היו כתובים התכנים הייתה זהה בכל השכבות ולכל הקבוצות. מהר מאוד הבנו שצריך לעשות בה שינויים, ושכל זוג מדריכים צריך להתאים את התכנים לקבוצה שלו".
מה הפתיע אתכם, אילו סטיגמות נשברו?
"רמת השיתוף ביניהם הייתה מאוד גבוהה", אומר רזניק. "למשל, אחד הילדים הביא יום אחד צלחת פסטה מהבית. הוא הוציא אותה ושם אותה ושלושה מזלגות במרכז המעגל; זה שונה מאוד מאיך שילדים ישראלים מתנהגים בדרך כלל.
"אבל האמת היא, שבמהלך הקייצת למדנו שהם לא שונים מילדים אחרים. היו מקרים של אלימות, אבל היו מקרים כאלה גם במקומות אחרים. הם התלבשו כמו ישראלים, דיברו עברית כמו ישראלים, והקשיים שהיו לנו איתם היו דומים לקשיים שיש עם ילדים ישראלים. הבנו, שילדים הם ילדים".
"על אף הדמיון", מבקשת רעות הרפז, רכזת הקייצת בערד, להבהיר, "היו תכנים שנאלצנו לוותר עליהם. היה קשה מאוד להכניס תכנים ערכיים בשיחה או בפעולות. עיקר העיסוק שלנו היה בהטמעת קודים ונורמות ערכיות. ישיבה במעגל, שיתוף, קבוצה".
את החיים יחד בקומונה מתארים החניכים כהתנסות חיובית ומפרה, אם כי לא בדיוק קלה. "היה לי ממש מעניין לחיות בקומונה", אומר דרורי. "אחרי הכול, געש הוא כבר לא ממש שיתופי. המאמץ הזה של כולם למען מטרה אחת - לא הייתי מוותר על זה. זה משהו שאני אפגוש אחר כך בי"ג (שנת שירות בשומר הצעיר)".
אתה כבר חושב על הי"ג?
"אולי אפגוש את זה אחר כך בי"ג", הוא מתקן מיד,"אולי".
נא להמתין לטעינת התגובות
