שר הרווחה, איפה אתה בחג?
לקראת ראש השנה מוצפים אמצעי התקשורת בפניות לציבור לתרום ארוחות חג לרעבים. חשוב לתרום, אך הרבה יותר חשוב שהמדינה תתחיל לקחת אחריות על הנושא. מכתב גלוי לשר הרווחה יצחק הרצוג
ביום שישי, כט באלול תשס"ט, נחגוג כולנו את ערב ראש השנה התש"ע. ומזה כחודש ימים פונים אלינו בכל דרך אפשרית - מעל גלי האתר, בטלוויזיה בדוכנים בפתחי רשתות השיווק ומבקשים מאיתנו לתרום 10 שקלים, או מוצר מזון בסיסי. הפנייה נעשית אל הלב שלנו. כולנו מתקשים לדמיין שולחן חג ריק או ילדים רעבים. באינטרנט, בטלוויזיה ברדיו אומרים לנו ש"להיות ישראלי זה להיות אכפתי" וש"להיות ישראלי זה לתת". זה כנראה נוגע בנו, אז אנחנו מתגייסים.
שר הרווחה יצחק (בוז'י) הרצוג צילום: רועי בכרך
בשבוע שעבר נתקלתי במיצג בכיכר רבין. בחסות עיריית תל אביב שתרמה את המקום (כך ברשימת הקרדיטים), הוצבו בכיכר כסאות ושולחנות ריקים באורך קילומטר. הוסבר לכל דורש כי כדי לאכלס את כל אותן משפחות שאין להן אוכל לחג יש צורך ברחבה גדולה פי 250 מגודלה של הכיכר. העמותה המארגנת, בחסות חברות עסקיות רבות, פנתה אל לב התושבים לתת כתף. לפתוח את הלב ואת הכיס בשם הסולידריות, אחוות האחים והערבות ההדדית. היעד הוא ארוחות חג ל-200 אלף משפחות.
דוח העוני האלטרנטיבי מצביע על מגמת עלייה במספר המשפחות והילדים הזקוקות לתמיכה ועזרה ועל ההשלכות הבריאותיות, הפיזיות והנפשיות של החיים בעוני בשנת 2009. אנשים רבים החיים בעוני (מתחת לקו העוני ולעתים גם מעליו) מתקשים להשיג לעצמם צרכים בסיסיים לאורך כל השנה - לא רק בערב החג. הם אולי אוכלים אוכל פחות מזין, אולי לא הולכים לחוגים, אולי זוכים לחינוך פחות טוב וייתכן שהם אינם מטפלים בעצמם כנדרש מבחינה בריאותית או שידם אינה משגת תרופה כזו או אחרת.
לנסות לנהוג אחרת
אני נוטה להאמין שסלי המזון שייתרמו על ידי הציבור יגיעו ליעדם ואולי יגרמו לאנשים לחייך בערב החג. ובעצם אולי גם לא, כי איש לא אוהב להרגיש נזקק כל כך ונתון לחסדיהם וטוב ליבם של אחרים. נדמה לי שזה עלול להיות גם מבייש, משפיל, מייאש. לכן החלטתי בשם הסולידריות החברתית לנסות לנהוג אחרת. החלטתי לפנות אליך כבוד השר, כמי שאמון על משרד הרווחה והשירותים החברתיים. המשרד שבראשותך מצהיר כי הוא "משמש חוליה מרכזית במדינת הרווחה הישראלית" וכי ייעודו הוא "להגן, לשקם ולסייע לכל אדם, משפחה וקהילה הנתונים במצבים של משבר זמני או מתמשך מפאת מוגבלות, עוני והדרה, סטייה חברתית, קשיי תפקוד, אבטלה, אפליה או ניצול".
מיצג עמותת לתת בכיכר רבין צילום: יח''צ
למיטב הבנתי, כמי שעומד בראש משרד זה, אתה אמור לדאוג לרווחתם של אזרחי המדינה ותושביה. אתה אמור להיות האיש שלנו סביב שולחן הממשלה בהקשר הזה. מדינת רווחה? אתה אמור לדאוג שהיא לא תמשיך לגסוס ולדעוך. אתה אמור ליזום חקיקה שתיאבק בעוני. אתה אמור להעלות את הנושאים הללו לסדר היום הציבורי, להביאם בקול אל שולחן הממשלה ואל בית המחוקקים. כן, אתה אמור להיות מוטרד מאותם גברים, נשים וילדים שחיים בעוני, או סמוך לקו העוני במשך כל השנה ולא רק בערב החג. וכן, אני מצפה ממך לדרוש מממשלת ישראל לדאוג להם, ולא לסמוך על טוב ליבם של אזרחים עשירים או כאלה שיש להם.
כי אתה מבין, כבוד השר, המצב גרוע. כשאתה סומך על טוב ליבם וכיסם של אזרחים, יש לכך שתי משמעויות מרכזיות, שאתה כשר הרווחה והשירותים החברתיים חייב לקחת בחשבון. הראשונה, שהממשלה שבה אתה יושב מתנערת מתפקידה ומדינת ישראל לא לוקחת אחריות על האזרחים שלה - ואם המשרד שלך אמור להיות "חוליה מרכזית במדינת הרווחה" אולי הוא לא מצליח במלאכתו.
השנייה, שמצב זה תורם לקיטוב החברתי הגובר והולך בישראל. הוא מקדם היווצרותם של מעמדות -של חזקים וחלשים - של אלה שנותנים ושל אלה שנאלצים לסמוך על טוב ליבם וכיסם של אחרים. שתי קבוצות מקוטבות שהפער ביניהן הולך וגדל. ופער כזה משמעותו ניכור, וליתים גם לתחושות של חוסר אונים, בושה, השפלה. גם אלה הם עניינך, כי אני מניחה שאתה
יודע, כבוד השר, שתחושות כאלה מעוררות גם התנהגויות ומצבי מצוקה קשים שאותם פוגשות העובדות הסוציאליות, שעובדות מטעמך בלשכות לשירותים חברתיים, בקרב הפונים אליהן. כן, זה הרי ברור, שככל שיגדלו הקיטוב, ההדרה והניכור - למשרד הרווחה והשירותים החברתיים תהיה יותר עבודה.
מתוקף תפקידך, כל אלה אמורים לעניין אותך. ואני בוחרת, בשם הסולידריות החברתית, וגם ממקום אינטרסנטי (כי הרי כמו כולם, אני רוצה שמדינת ישראל תהיה מקום טוב יותר לחיות בו) להזכיר לך שוב ושוב במשך השנה הקרובה, שזה המצב. אני מתחייבת להזכיר לך את הציפייה שלי ממך כאזרחית המדינה וכעובדת סוציאלית, להשמיע את הקול הזה. לקחתי על עצמי להזכיר לך שאני (ונדמה לי שלא רק אני) מצפה ממך לקדם מהלכי חקיקה ומהלכים ציבוריים בתוך הממשלה ובתוך משרדך כדי שכל אדם בישראל, ללא קשר לרמת ההכנסה שלו, יוכל לקיים את עצמו ואת משפחתו בכבוד, להשיג את צרכיו הבסיסיים ולהיעזר במידת הצורך במוסדות המדינה. כך לא נצטרך קמפיינים של עמותות הקוראות לחלקים בציבור להתגייס ולתרום כסף לטובת צרכים בסיסיים של אחרים.
אני מתחייבת, כבוד השר, לעשות זאת לא רק בערב החג, אלא למצוא לכך הזדמנויות שונות לאורך השנה. אולי אכתוב לך, אולי ניפגש, אולי נצליח יום אחד לעמוד בכיכר 200 אלף איש, במקום 200 אלף כיסאות ושולחנות לבנים, כדי לומר לך שצריך כאן משהו אחר ולא רק בערב החג. שנה טובה.
הכותבת היא עובדת סוציאלית (M.A). עבדה ועובדת עם דרי רחוב ומבקשי מקלט אפריקאים. המכתב פורסם במקור באתר עבודה שחורה
נא להמתין לטעינת התגובות
