פרשות ניצבים-וילך: לעבוד אלוהים אחרים במאה ה-21
"אלוהים אחרים" הוא כל דבר בעולמי שאני מעניק לו משמעות של ערך עליון לאורך זמן: זה יכול להיות כסף, המדינה או אפילו סגידה עיוורת לאל אחד
"אלוהים אחרים" הוא כל דבר בעולמי שאני מעניק לו משמעות של ערך עליון לאורך זמן. כפי שמציין אריך פרום, "פעם היו האלילים בעלי חיים, עצים, כוכבים, דמויות אנשים ונשים; כינו אותם 'בעל' או 'עשתורת' והם נודעו באלפי שמות אחרים. כיום הם מתכנים כבוד, דגל, מדינה, אם משפחה, תהילה, ייצור וצריכה, ועוד שמות רבים אחרים" (והייתם כאלוהים, עמ' 41).
כאשר אנו מעניקים לאחד מאלו מעמד טוטאלי ועליון, הוא הופך לאל זר. רובנו אוהבים את מדינתנו ואין רע בכך, אך מוסליני הפאשיסט העמיד את מדינתו כערך עליון ועבד עבודה זרה. רובנו אוהבים את עמנו וטוב שכך, אך היטלר העמיד אותו כערך עליון ובכך עבד אלוהים אחרים. כפי שכתב ישעיהו ליבוביץ, "העלאת הארץ, המדינה, האומה וכו' לרמת דברים שבקדושה היא צורה חדשה של עבודת העגל... העגל אינו צריך להיות זהב דווקא; הוא יכול להיות ארץ, מדינה, אומה, גאולה משיחית, תפארת וגדולה של שלטון וכיבוש" (רציתי לשאול אותך פרופ' ליבוביץ, עמ' 253-4). כמובן שלא רק לאום ומדינה יכולים להפוך לאלילים. כך לדוגמא, קשה עד בלתי אפשרי לרוב בני האדם להשתחרר מאהבת הממון, אך מי שרואה בו ערך עליון, כמו מיידוף ופושעי הון אחרים, הופך אותו לאליל.
מהותה של עבודה זרה היא הקדשת חלקים מרכזיים מהווייתי למען דבר בצורה שאינה מכירה דה פקטו בחשיבותם של דברים אחרים. אין זה אומר שאני בהכרח מצהיר במילים על אותו דבר כעל אלוהַי, אלא שהתנהגותי ביומיום הופכת אותו למעשה לאליל שלי. הטוטאליות המוחלטת שאינה רואה מורכבויות ושכל העולם מופיע לפניה בצבע אחד בוהק וחזק היא סכנה חמורה לנפשו של אדם. המטרה ההופכת לערך עליון, מקדשת את האמצעים, ואינה מסוגלת לאזן את דרכה עם ובין מטרות אחרות - היא יסודם של עוולות ופשעים רבים. יסוד היסודות ועמוד החוכמות הוא לידע שיש דברים רבים בעולם שהם בעלי חשיבות גדולה. כאשר אנו מתעלמים מהיסוד הזה ויוצרים לעצמנו עולם שבו יש דבר אחד מצומצם שהכל מוקדש לו, אנחנו חוטאים באחת העבירות החמורות ביותר שניתן להעלות על הדעת.
לאור זאת, המאבק באלילות הוא מוטיב מרכזי מאוד ביהדות מימי קדם ועד היום. הוא שזור כחוט השני לאורך כל המקרא; חז"ל טענו כי "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי" (מגילה, דף יג עמ' א) וכי "חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה" (קידושין, דף מ עמוד א); הוגי יהדות חילוניים מודרניים ראו במאבק בעבודה זרה את תמצית היהדות - אחד העם כתב במאמרו על שתי הסעיפים: "אלו בא לפנַי אותו גוי שבקש ללמוד כל התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחת, הייתי אומר לו: לא תעשה לך פסל וכל תמונה - זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא"; דברים דומים ניתן למצוא אצל אריך פרום ואף אצל אסא כשר, הטוען שהמפתח להבנת הדת היהודית הוא "שלדת היהודית יש משמעות של התנגדות פעילה לכל גילוי אפשרי של אלילות" (יהדות ואלילות, עמ' 27).
למרות היות האליל ערך עליון אין הוא בהכרח ערך בלעדי. אדם יכול שיהיו לו כמה וכמה אלילים שיחסו אל כל אחד מהם הוא קיצוני, מופלג, נטול כל איזונים ועיוור למורכבויות וערכים אחרים. אומנם הוא ייתקל בבעיה במקרה שעבודת אליל אחד תתנגש עם רעהו, אבל זה קורה לעיתים רחוקות מאוד. אני מכיר אנשים שזכויות אדם ושלום הם עבורם אלילים של ממש, וכאלו שאדמת
אלוהי היהדות, לעומת זאת, הוא זה שמעמיד שורה של ערכים שונים בפני האדם ומצווה עליו ליצור ביניהם איזונים. זהו אל המנוסח מלכתחילה בלשון רבים וקרוי אלוהים. הוא לא דורש מאתנו להקדיש עצמנו לדבר אחד אלא מציב בפנינו שש מאות ושלוש עשרה מצוות ומאות אלפי פרשנויות והלכות, ודורות רבים של התהוות ושינוי. למרות זאת, ישנם כאלו שהופכים אף אותו לאליל ובסגידתם לו מאבדים את היכולת לראות קשת של צבעים, דעות וערכים ולהכיר בחשיבותם.
חודש אלול בו אנו נמצאים הוא חודש של חשבון נפש והתכוננות לשיבה אל אלוהים. בפרשת השבוע מופיע הציווי היסודי של תשובה - "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ". פרשנים מסורתיים רבים רואים בציווי זה ובתהליך התשובה את השיבה לשולחן ערוך והלכותיו תוך ביטול ערכם של דברים אחרים. אני רואה בציווי זה קריאה למאבק באלילות ושיבה למושג של ריבוי ערכים, איזונים ומורכבויות בתוך חיינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
