טרנטינו טוב ליהודים

"ממזרים חסרי כבוד" מגיע בעידן שבו האמנות פונה לצדדים האחרים של השואה. דווקא הוא, המעוות היסטורית, עושה שירות להיסטוריה

שולמית אלמוג | 6/10/2009 12:25 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הרבה מהמרכיבים הנתפסים כנועזים או חדשניים ב"ממזרים חסרי כבוד" אינם באמת כאלה. במאי הסרט קוונטין טרנטינו אינו הראשון שמנסה לשנות קולנועית את ההתרחשויות ההיסטוריות בתקופת מלחמת העולם השנייה. דוגמה קיצונית הרבה יותר היא "זה קרה כאן", סרט בריטי קודר של קווין בראון ואנדרו מולו, מ-1964, העוסק בסיוט מדומיין ובו הטובים מפסידים, ואנגליה נשלטת על ידי הנאצים.

גם תיאור אימי הנאציזם תוך שימוש באמצעים קומיים אינו חדש. בדיוק את זה עשתה באופן מושלם סדרת הטלוויזיה הבריטית "אלו אלו!" (1992  - Allo ,Allo. 1982), פארסה פרועה, שעל רקע צרפת הכפרית הכבושה ומאבק המחתרת הצרפתית יצרה מגוון של דמויות הזויות, מצחיקות עד דמעות, שהמשותף לכולן היה האופן נטול היראה שבו התייחסו היוצרים לחומרים ההיסטוריים הכבדים.

וקדם לכל אלה ארנסט לוביץ' כמובן, עם "להיות או להיות", הקומדיה הגאונית שאף היא הייתה שנויה במחלוקת בזמנה (1942). עשרות שנים לפני שהקולונל האנס לנדה של טרנטינו התהדר בכינוי "צייד היהודים" יצר לוביץ' את קולונל ארהארט, המוצף עונג למשמע כינויו "Concentration Camp Ehrhart".


לחזק את הנרטיב הוותיק

כמו ב"ממזרים חסרי כבוד", גם ב"להיות או להיות" המציאות מתמזגת בתוך ייצוגייה האמנותיים (אצל לוביץ' - הצגות תיאטרון, אצל טרנטינו - סרטי קולנוע), ולרגעים לא ברור מה משמעותי או אמיתי יותר, האירועים שחווה הקהל למול במה או מסך, או ההתרחשויות שמחוץ לאולמות. בשני הסרטים משחקים היוצרים עם רפרור מתוחכם לתוצרי תרבות גבוהה ונמוכה, ועם שאלות עקרוניות, מרתקות, בקשר ליחס שבין אמנות למציאות.

טרנטינו כמובן גם אינו הראשון שמנסה לדמיין "נקמה יהודית". די להיזכר במונולוג האלמותי ששם שיקספיר בפיו של שיילוק בעניין הזה ממש, ובכל זאת, יש ב"ממזרים" אמירה בעלת עוצמה וחשיבות, הנובעת מהעיתוי שבו נוצר הסרט. בשנים האחרונות הולכים ומתרבים מבעים אמנותיים שמבקשים לייצר (או לייצג, תלוי את מי שואלים) פן אחר

של השואה והמלחמה. "נער קריאה" של שלינק, שזכה גם לעיבוד קולנועי מצליח, מביא סיפור מורכב שבמרכזו מה שניתן לכנות "נסיבות אישיות מקלות" של אישה גרמנייה שהורשעה בפשעי מלחמה. "נוטות החסד" הפולמוסי של ג'ונתן ליטל מוקדש לדיוקן רגיש היורד עד לאחרון הפרטים של תודעת קצין אס-אס רצחני.

מדובר בתופעה שניתן היה לצפות אותה, ואין לא אפשרות ולא צורך להיאבק בה. אבל על הרקע הזה, "ממזרים חסרי כבוד" עושה שירות חשוב לכל מי שמאמינים שיש לחזק ולחשק את הנרטיב הוותיק. החזרה המתרפקת אל העבר, המגובה בשלל אזכורים לתוצרים תרבותיים קודמים התומכים בו, ומתורגמת לשפתו המיוחדת של טרנטינו עושה היטב את העבודה הזו. למרות השיבוש ההיסטורי החצוף טרנטינו עושה לזיכרון השואה ומלחמת העולם השנייה שירות מצוין.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

שולמית אלמוג

צילום:

פרופ' אלמוג היא חברת סגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה

לכל הטורים של שולמית אלמוג

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים