במי פוגע השייח' ראאד סלאח
המוסלמים משלמים את מחיר ההקצנה, התקשורת הישראלית מסייעת להסתה והטיפול בנושא שליט מסייע לחמאס. וגם: פרופ' עדה יונת לא לבד
זו לא רק יונת. שלושה מועמדים היו לנו השנה לפרס נובל. אחת הגיעה לקו הסיום. זו בהחלט סיבה לחגיגה. בניגוד להלקאה העצמית שנמשכת, הזכייה של המדענית הוותיקה איננה היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.
ישראל מחזיקה במקום הראשון בעולם במספר המאמרים לנפש בכתבי עת אקדמיים נחשבים. כן, מקום ראשון. ברישום פטנטים לנפש, ישל ראל מצויה במקום השלישי בעולם, לאחר ארצות הברית ויפן. מקום מכובד. בנוסף, רק לפני חודשיים זכו 13 חוקרים ישראלים צעירים במענקי מחקר (כמיליון יורו כל אחד) של המועצה האירופית למחקר. 13 מתוך 300. זה הישג מדהים, משום שיחסית לגודל האוכלוסייה, ישראל זכתה במקום הראשון.
הנתונים על ירידה ברמת החינוך נכונים. ההישגים של ישראל הם למרות הקיצוצים, למרות הפגיעה, ולמרות התוצאות במבחני פיז"ה. כך שאסור לשכוח או להשכיח את הנתונים מעוררי הדאגה. אבל מגיע לנו, לפעמים, גם רגע של נחת.
השבוע של המסיתים
זה היה השבוע של ראאד סלאח. כבר 14 שנים הוא מטפח את המזימה היהודית להשתלטות על אל-אקצא. זה מצליח לו. המונים מאמינים לשקר הזה. סלאח הצליח. הוא שם את עצמו על מפת המזרח התיכון. הפגנות בעולם המוסלמי, ודרשה מיוחדת באל-ג'זירה של הפוסק החשוב ביותר באיסלאם הסוני, השייח יוסוף קרדאווי. סלאח הצליח, משום שלתקריות כאלה, שמובלות על ידי פרובוקטורים, יש פוטנציאל של תבערה כללית. אולי אפילו אינתיפאדה נוספת.
בחודשים האחרונים שכנענו את עצמנו שזה לא יקרה. זה לא יכול לקרות. משום שיש כאן שגשוג אדיר. זו הייתה הונאה עצמית. נכון, יש רגיעה. יש פחות מחסומים. יש יותר תנועת אנשים וסחורות (תנועת המשאיות בין ישראל לרשות גדלה ב-44 אחוז). יש אליטה שהצליחה להחזיר לעצמה חלק מהחיים העליזים של סוף שנות התשעים. זה משהו.
אלא שהחגיגה הייתה מוקדמת מדי. בניגוד לנתונים שמתפרסמים אצלנו, הפלסטינים דווקא מציגים נתונים על ירידה ברמת החיים. דוחות של קרן המטבע והבנק העולמי מוכיחים שהצדק איתם. התל"ג אמנם עלה ב-2008 במשהו, אך התוצר לנפש - נתון חשוב הרבה יותר - ירד באחוז אחד. התלות בסיוע זר הופכת לקבועה ומצויה בעלייה, והיא כבר עברה את ה-30 אחוז. גם האבטלה עלתה
האינתיפאדה הקודמת פרצה למרות השגשוג של שנות התשעים. כך שגם אם היה שגשוג, זה לא מה שיפריע לקואליציית השנאה וההסתה של סלאח, קרדאווי והחמאס, שרוצים ללבות את האש. כאן היו אמורים להיכנס לתמונה מנגנוני ההגנה של הדמוקרטיה. הטענה הקבועה היא שעדיף חופש ביטוי, וזה כולל הסתה, מאשר סתימת פיות שתהפוך את המחאה להרבה יותר אלימה.
כבר שנים שהטענה הזאת אינה עומדת במבחן המציאות. כבר שנים שהנזקים שגורם סלאח הם פועל יוצא של חופש ההסתה. אבל המנגינה הישנה נמשכת. השקר של סלאח הופך לנחלת המונים, ולנו מספרים על חופש הביטוי.
כמו קודמו, שייח אמין אל חוסייני, סלאח מוביל את הפלסטינים להקצנה. אצל הראשון התוצאה הייתה נכבה. אם דרכו של סלאח תהיה פנויה, הוא יוביל את האזור כולו לנכבה נוספת. כמו בכל מקום שבו האיסלאם הקיצוני מרים ראש, המוסלמים ישלמו את המחיר. למענם, אם לא למעננו, צריך למצוא את הדרך החוקית כדי לסלק את סלאח מהדרך.
כוכב התקשורת הישראלית
ביום שלישי בצהריים צעד המצעד השנתי בירושלים. לא היו פרעות. זה לא מצא חן בעיני ראאד סלאח. הוא רצה התפרעויות. ובכן, בראש עדכון החדשות של קול ישראל, פורסמה קריאתו להמונים - ממש כך - "לבוא להגן בגופם על מסגד אל-אקצא". מסר ישיר מאוהל ההסתה שלו בירושלים.
האם בקול ישראל השתגעו? התגובה האוטומטית של התקשורת תהיה: "זכות הציבור לדעת", " חופש הביטוי", בלה-בלה-בלה. הכוונה, בוודאות, לא הייתה לסייע לו. אבל ככה מעניקים ניצחון למסיתים. אין לו צורך בתקציב עתק, יש את קול ישראל. בחינם.
מילא אל-ג'זירה שפרסמה את הקריאה, כזרוע השידורית של החמאס. אבל מדובר בשעות היום. ההאזנה לרדיו עדיין גבוהה. כתבתי שמנגנוני ההגנה של הדמוקרטיה נכשלים. קול ישראל התעקש לספק עוד הוכחה.
מצילים את חמאס
עוד כוכב היה לנו בתחילת השבוע. מחמוד א-זהאר מהחמאס. זה התחיל עם ציטוטים מדברים שאמר בראיון לעיתון הגרמני "דר שפיגל", והמשיך בסדרת ראיונות לתקשורת הישראלית.
הנה, הוא הופך לאיש לגיטימי. בשם חופש הביל טוי וזכות הציבור לדעת. כמובן. בזכות שליט, החמאס זוכה ללגיטימציה. לא בנורווגיה. בישראל. זה כבר לא רק דובר החמאס, אורח קבוע בתוכניות גלי צה"ל. עכשיו זה המקור. מחמוד א-זהאר. האיש שאפילו הנייה נחשב למתון לידו.
החמאס לא שינה במילימטר אחד את האידיאולוגיה שלו. כן, פה ושם, בפורומים שונים, יש התבטאויות על הכרה בתוכנית הסעודית. אבל בשטח, במערכות החינוך והתקשורת, ההסתה האנטישמית נמשכת. זה לא חשוב, משום ששליט מתחיל להוות נקודת ארכימדס אסטרטגית. העסקה תעניק לחמאס נקודות בדעת הקהל הפלסטינית.
בסקרים שהתפרסמו לפני שבועיים, לקראת הבחירות ברשות, מצבו של אבו מאזן היה טוב. מאז יש סימני שינוי. ממשלת ישראל, במסגרת מצעד האיוולת, דואגת לחמאס.
הטיפול בחטיפה הפך את שליט, עם הזמן, לקלף האסטרטגי המנצח של החמאס. אנחנו חושבים שזו עסקה להצלתו. למעשה, זו עסקה להצלת החמאס.
הפולמוס שלא היה
אני מאוד אוהב פולמוסים. לכן ניגשתי בחדווה לתגובתו של אביגדור פלדמן לעמדות שהביעו פרופ' אסא כשר ועבדכם הנאמן בעניין דוח גולדסטון. אלא שחדוותי לפולמוס טוב נכזבה. יש לו כישרון כתיבה לפלדמן. אין על כך ויכוח. אבל לפעמים, גם כישרון כתיבה לא מצליח לכסות על דלות הטיעונים.
פלדמן בטח חושב שזה משעשע לכתוב שאני טוען נגד "הנראטיב האשכנזי" של גולדסטון (זה הופיע במאמר המלא בבלוג של פלדמן). למען הסר ספקות, "נראטיב אשכנזי" לקוח ממוחו היוקד של פלדמן. לא ממשהו שכתבתי.
האם זה השמאלן הכאילו-נאור שלא מצליח להסתיר את גזענותו? האם דלות הטיעונים מכריחה אותו לרדת נמוך? בשני המקרים פלדמן מעורר רחמים. חבל. הייתי שמח להתמודד. אבל אין על מה. אם מדובר בגזענות, כפי שכתב סארטר, היא לא במחלקת הדעות. ואם בנלעגות, זה קצת עצוב. פלדמן ידע ימים טובים יותר. אני מקווה שיחזור אליהם בקרוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
