700 ק"ג פחמן בדרך לקוסטה ריקה
חברת תיירות בריטית גדולה הודיעה השבוע שתפסיק להציע ללקוחותיה המעופפים את האופציה לקיזוז פחמן. הקיזוז הוא לא דבר רע, אבל הוא גם לא בהכרח המכניזם הכספי-סביבתי הטוב ביותר להפחתת פליטות גזי החממה. עסק ירוק
יש כאלו שהולכים על הדרך השלישית: קיזוז טיסות. בוא נחשב כמה פלטת ונבקש ממך להשקיע קצת כסף בפרוייקט שיפחית כמות דומה של גזי חממה מהאטמוספרה וככה אתה יכול לנסוע שמח וטוב לב. CarbonNeutral לדוגמה הציעו לי כמה אופציות לקזז את הפליטות שלי, שכוללים בעיקר פרוייקטים של ייצור חשמל ממקורות נקיים והמחיר שלהם נע בין 13.5 ל-24 דולרים. הדרך הזו נהיית יותר ויותר פופולרית והסיבה ברורה – סכום לא גבוה במיוחד מאפשר לך לטוס כרגיל ולהרגיש שאתה לא פוגע במאום בכדור הארץ. לא כל כך מהר מתברר.
הויכוח לגבי האפקטיביות והלגיטימיות של תוכניות קיזוז הפחמן לא החל אתמול, אבל עכשיו הוא גם הגיע לנמל התעופה. בסוף החודש שעבר הודיעה חברת הנסיעות Responsibletravel.com שהיא מפסיקה להציע ללקוחותיה את האופציה של קיזוז פחמן. הידיעה לא היתה כובשת את הכותרות ומגיעה גם לעמוד הראשון של הניו יורק טיימס אלמלא היה מדובר באחת מסוכנויות הנסיעות הירוקות ביותר בבריטניה ובעולם כולו ומי שהציגה את האופציה של קיזוזים עוד ב-2002, כשמרבית העוסקים בתחום בכלל לא שמע בכלל על האפשרות הזו.
ג'סטין פרנסיס, מנהל החברה, הסביר לאליזבת רוזנטל מהניו יורק טיימס כי "קיזוז הפחמן נהפך לגלולת קסם, מעין כרטיס 'צא מהכלא' זה מפתה את הלקוח שאומר 'זה 4 דולרים ואני נייטרלי מבחינת פליטת פחמן, אז אני יכול לטוס ככל שארצה'". לטענתו, קיזוזים מסיחים אנשים מעשיית שינויים משמעותיים בהתנהגותם כמו לטוס פחות.
אחד
הבעיה היא קודם כל שאין מספיק לקוחות שאכפת להם ובמיוחד ככל שמדובר בסקטור העסקי. פרנסיס מוטרד מהשימוש הקלוקל בקיזוזים, אבל אולי המספרים הבאים צריכים להדאיג אותו יותר – סקר שהתפרסם בחודש אוגוסט האחרון מצא כי רק כשבעה אחוזים מהחברות עוקבות אחרי כמות הפליטות שנוצרת כתוצאה מהטיסות של עובדיהן. ארבעה אחוזים בלבד, אגב, לפי הסקר מקזזים את הפליטות הללו. מחקר אחר שפורסם השנה הצביע על כך שרק 17% מהחברות ציינו כי לנושא הסביבתי יש עדיפות גבוהה בשיקולים שלהם לגבי תכנון נסיעות לעומת 29% בשנה הקודמת.
אני שם כאן את המגזר העסקי תחת זכוכית המגדלת הירוקה כי זו דוגמה מצויינת למגזר שבו התפיסה שמנחה את פרנסיס ואחרים שמודאגים מנושא הקיזוזים יכולה לקבל ביטוי של ממש. התפיסה הזו אומרת שבראש ובראשונה עיקר המאמץ צריך להיות בהפחתה של טביעת הרגל הפחמנית. כשמדובר בנסיעות עסקיות, אפשר להקטין באופן משמעותי את פליטת גזי החממה אם משתמשים בתקשורת וידאו או חלופות דומות. נכון שזה לא מתאים לכל סיטואציה, אבל אין לי ספק שיש הרבה מאד פגישות עסקיות שיכולות להתקיים באופן שכזה.
המשבר הכלכלי הנוכחי סיפק הוכחה טובה שכל הדיבורים הללו הם לא מדע בדיוני או קשקושים של נודניקים ירוקים שלא מבינים עניין. בסקר של ארגון ACTE נמצא כי 54% מהעובדים שהשיבו לסקר חוו קיצוצים בתחום הנסיעות ועשרה אחוזים אף דיווחו שהם התבקשו להקפיא את הנסיעות שלהם לחלוטין מלבד נסיעות שאמורות לייצר הכנסות. אחוז אחד בלבד הקפיאו את הנסיעות באופן מוחלט.
הנתונים הללו מראים בעיקר עד כמה הנושא הכספי מניע שינויים בהתנהגות של חברות. המסקנה שלי מכל הנתונים הללו היא שבכדי להגיע לשינויים של ממש צריך רגולציה שתתמרץ באופן שלילי נסיעות עסקיות. דוגמה, הפחתה הדרגתית של ההכרה בהוצאות על טיסות כהוצאה מוכרת לצרכי מס. רגולציה שכזו תהפוך את הנסיעות להרבה פחות כדאיות ותאלץ חברות לחפש חלופות אחרות. במקביל, אפשר לתמרץ באופן חיובי התנהגות חיובית כמו זיכוי במס לחברה שתוכיח הפחתה משמעותית בטביעת הרגל הפחמנית של נסיעות עובדיה.
יש כאלו שיטענו שאפשר להסתפק בכך שיחילו מגבלות על פליטות פחמן על חברות (דוגמה תחת מכניזם של Cap and Trade), מה שבאופן טבעי יוביל לשינויים התנהגותיים ומעבר לחלופות ידידותיות יותר לסביבה. זה נכון במידה מסוימת, אבל זה גם יכול להוביל לכך שחברה תפעל כרגיל ותרכוש קרדיטים לקיזוז הפליטות ואז אנחנו חוזרים למשבצת הראשונה, אותה אחת ש-Responsibletravel.com מנסה לנטוש עכשיו. אין זה אומר שהקיזוזים הללו הם לחלוטין לא לגיטימיים, אלא בעיקר שהם לא בהכרח ההקצאה הכי טובה לכסף שמופנה אליהם.
הנקודה שצריך לזכור, והיא חשובה במיוחד לאור המשקל היחסי הגבוה שיהיה כנראה למכניזם הזה בהסכמים הגלובלים שיידונו בקופנהגן, שקיזוזי פחמן הם בדרך כלל שם נרדף לסובסידיות. מדובר בסובסידיות לפרוייקטים קיימים, כמו פרוייקטים של ייצור חשמל מאנרגית רוח דוגמה, מתוך הנחה שאלו זקוקים להם בכדי להפוך לכלכליים יותר. מבלי להיכנס לסוגיות החשובות של מה בכלל הערך של הקיזוזים הללו במקרים האלה והאם הם באמת מספקים את הסחורה המובטחת, אני שואל האם בכלל ה-20 דולר בממוצע ש-CarbonNeutral רוצים שאני אעביר לפרוייקט שכזה צריכים ללכת לשם או שאפשר למצוא להם יעד טוב יותר?
התשובה שלי היא חיובית. אני יוצא מנקודת הנחה שאני והנוסעים האחרים צריכים לקחת אחריות ולשלם על הפליטות, אבל לא לסבסד חווה של טורבינות רוח או שתילת יער חדש. היעד של התשלומים צריך להיות קרן שתפקידה יהיה לבצע מחקר ופיתוח של דלקים ידידותיים יותר לסביבה למטוסים. במקום להתעסק בפתרונות בעלי השפעה מוגבלת במקרה הטוב, צריך לתעל את הכסף לייצור פתרונות של ממש לטווח הארוך.
גם חברות התעופה צריכות לשאת בנטל. האיחוד האירופי סיפק דוגמה איך זה צריך לקרות כשהחיל חובה על 4,000 מובילים אוויריים (החל מחברות תעופה וכלה בחילות אוויר) להפחית את הפליטות שלהם בשלושה אחוזים אחוזים עד 2012 ובחמישה אחוזים עד 2013. עם זאת, החברות יוכלו לקנות קרדיטים במקרה שלא יעמדו ביעד והצפי הוא שהמחיר הכולל לתעשייה יעמוד על 1.1 מיליארד אירו. גם כאן נראה לי שעדיף שהכסף ילך לקרן שתשקיע בדלק ידידותי יותר לסביבה ולא בסובסידיות.
אבל זה לא סוף הסיפור. מה יקרה אם יימצאו השיפורים טכנולוגיים – האם הם יוכלו לתמוך בשיווי משקל כלכלי-סביבתי בר קיימא? לא בטוח. הכלכלה האקולוגית בהחלט רואה אפשרות שבטווח הארוך נצטרך להגביל את כמות הטיסות ולא כל אחד יוכל לנסוע לאן שהוא רוצה מתי שהוא רוצה. זה אולי נשמע קצת מדע בדיוני, אבל לא בהכרח – העולם, הוא כמו משפחה עם תקציב מוגבל שמתכננת מה היא יכולה לעשות לפי התקציב שלה. אם לא יימצא פתרון חלופי לטיסות כמו מקל הפלא של גבי ודבי, יש סיכוי טוב שמגבלות על טיסות לא יישארו בגדר מדע בדיוני.
בינתיים צריך להתמודד עם ההווה ולהתייחס בזהירות לכל נושא הקיזוזים. קיזוז פחמן הוא לא דבר רע, אבל הוא גם לא בהכרח המכניזם הכספי-סביבתי הטוב ביותר להפחתת פליטות. נקווה שבקופנהגן יזכרו את זה. אני לכל הפחות לא אשכח את זה בדרך לקוסטה ריקה ואנסה לחשוב איך אני יכול לפצות על כל מאות הקילוגרמים של גזי חממה שאני פולט בדרך לשם ובחזרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
