שוב מעלילים על העולים
פרשת רצח משפחת אושרנקו העלתה מן האוב את הסטיגמות על אופיים האלים של העולים מברית המועצות לשעבר. מי שמוציא שוב את השד הזה מן הבקבוק מסכן את קיומנו
לפי סקר שנעשה על ידי מכון גיאוקרטוגרפיה והתפרסם באולפן שישי בערוץ 2 ב-6 בנובמבר, התברר כי 70% מאזרחי ישראל סבורים ש"העולים החדשים מרוסיה אלימים, רצחניים ואלכוהוליסטים יותר מיתר הציבור בישראל ולכן צריכים לשנות את חוק השבות". כל זאת למרות שלפי נתוני משטרת ישראל, מסך 143 אלף התיקים הפליליים שנפתחו ב-2007, רק כ-21 אלף - כ-15% - הם של עולים מחבר המדינות, בשעה שהם מהווים 16% מכלל האוכלוסייה. יתרה מזו, חלקם של העולים קטן במיוחד בעבירות הריגה, רצח וניסיון לרצח.
בחברה הישראלית סטיגמות וגזענות הפכו מזמן למוצר נצרך. לכל עלייה הדביקו סטיגמות: מרוקאי – סכין; יקה – פוץ; רומני – גנב; פרסי – קמצן, וכן הלאה. גם לגבי העלייה מברית המועצות לשעבר נבנו במשך 20 שנה סטיגמות. כמה מהן אני רוצה להזכיר כאן.
ב-25 בדצמבר 1992, בערוץ הראשון, בתוכנית "יומן השבוע", טענו כי ל-50% מהעולים רישיון נהיגה מזויף. אחרי כמה ימים פרסם העיתון "ידיעות אחרונות" נתונים אחרים: רק 4.3% מהעולים קנו רישיון נהיגה.
ב-22 בינואר 1993 אותה התוכנית פרסמה כי 50% מהעולים אינם רוצים לשרת בצה"ל. למחרת כינס צה"ל מסיבת עיתונאים ובה דחה את טענות הערוץ הראשון: רוב העולים רוצים להתגייס לצה"ל, ושני שליש מהם רוצים להיות קצינים.
עברו עוד שלושה שבועות, והופיע סקופ חדש: המאפיה הרוסית משתלטת על מדינת ישראל. משטרת ישראל בראשות המפכ"ל דאז, יעקב טרנר, פרסמה הודעה שלפיה "הפשע בקרב העולים לא יותר גבוה מבשאר האוכלוסייה".
ב-24 במאי 1994 טענה שרת עבודה והרווחה אורה נמיר כי "לחלק מהעולים מחבר המדינות יש נורמה של גילוי עריות". בראיון לעיתון "הארץ" (2.10.1994) דיווחה נמיר כי "שליש מהעולים קשישים, שליש נכים, וכמעט שליש – אמהות חד-הוריות". נמיר הוסיפה שהיא לא רוצה לשנות את חוק השבות, אבל רוצה למנוע בדרך אדמיניסטרטיבית את בואם של עולים "בלתי רצויים".
באותו היום נערכה ישיבת הממשלה וראש הממשלה דאז, יצחק רבין, שאל: "נניח שאת צודקת, את רוצה עלייה סלקטיבית?". "אני חושבת שכן", השיבה נמיר. רבין ענה בכעס: "אני לא מבין, איך אמורים לעשות את זה בלי לשנות את חוק השבות. העלייה היא נשמת קיומה של מדינה. אין עלייה סלקטיבית – ואוי לנו אם נגיע לכך". שר הקליטה דאז יאיר צבן הציג לפני הממשלה נתונים שלא תאמו את נתוניה של נמיר:
הפרסומים הללו ודומיהם גרמו לבניית סטיגמות לגבי העולים מחבר המדינות. בסקר שנערך עבור תוכנית הרדיו "עניין אחר" של דליה יאירי ביוני 1997 נשאלה השאלה "כאשר אתה חושב על העולים מברית המועצות לשעבר, מהן האסוציאציות העולות לך בראש?". ואלו התשובות שהתקבלו: אנשים טובים (תרומה איכותית לאוכלוסיה) – 16.4%; מוכשרים, משכילים – 9.3%; שום דבר חיובי, נצלנים – 24.5%; סמים, זנות, פשע – 18.5%; מסכנים, מתמודדים עם קשיים ומצוקה – 5.4%; לא השיבו –29.8%.
לבנות סטיגמות הרבה יותר קל מלהרוס אותן. האלימות של האינתיפאדה השנייה ומלחמת לבנון השנייה, שנתפסו כאיום קיומי, העמידו בצד את העימותים הבין-עדתיים בחברה היהודית. איום קיומי משותף זה מוטט את המחיצות בין העולים לוותיקים. הרוסים, שנהרגו ונלחמו כמו כולם, חזרו להיות בשר מבשרנו. היום מי שמוציא שוב את השד העדתי מהבקבוק מסכן את קיומה של מדינת ישראל.
הכותב הוא פעיל חברתי וממנהיגי עולי מדינות ברית המועצות לשעבר
נא להמתין לטעינת התגובות
