לא אשרת בצבא במסגרת ישיבת הסדר
בתקשורת ובצבא מנצלים את מרד השלטים כדי לדרוש חיסול של ישיבות ההסדר. אלא שהבעיה איתן היא הרבה יותר רחבה ועמוקה
מדובר בהכללה פשטנית וזולה, שמזינה היטב את יצרני הכותרות, אולם היא רחוקה מן האמת ואף מתעלמת ממנה. יש ישיבות ויש ישיבות. יש רבנים ויש רבנים. סקלת ישיבות ההסדר רחבה וארוכה. רוב גדול של רבני הישיבות יגנו את הסרבנות במתכונתה ה"כפירית", אלה הקוראים לסרבנות דה פקטו, על אף שדרכם תופסת תאוצה, עדיין נמצאים במיעוט.
אלא שדווקא מתוך הביקורת הנמהרת שאינה רצינית נתחבר חוט מחשבתי אל הביקורת האמיתית. הזעקה שמוכרחים להשמיע לנוכח מראה הגולם שקם על יוצרו ומייצג את מה שישיבות ההסדר הן כיום: סמל להתחמקות מהכרעה, נמנום תורני ועצלות מחשבתית ומעשית.
הטחת מילים קשות, במוסד ששורשו בחזון ערכי, היא כואבת. גם לקורא, גם לכותב. אך כשישיבות ההסדר, שדחף אידיאליסטי הביא להקמתן, הולכות והופכות למעוז הבינוניות, בולעים את הרוק ומתריעים.
בשירות צבאי של שנה וארבעה חודשים, רוב הזמן "מתבזבז" על תהליכי הכשרה. גם החיילים שמאריכים את שירותם, מותירים חלל בעזיבתם המוקדמת את הצבא, מה שמצריך גיוסי מילואים ומאמץ יתר מהחיילים האחרים. את כל זאת אני אומר בתור אח לחייל המשרת כעת בקו עזה (ולפניו עוד שנתיים בצה"ל), שחיילי ההסדר שהתגייסו עימו משתחררים ממש עכשיו.
מעבר לעובדות היבשות, שהן כמובן בעייתיות, בולטת שחיקת הערכים שלה גורם מסלול ההסדר, אשר מקסם שווא המסמא את העין צייר אותו בעינינו כשביל הזהב האידיאלי.
השירות הצבאי, ההגנה על העם והארץ, ערך שבישיבות ההסדר מודגש ללא הרף, מוגבל ומקוצר בחדות לטובת מצוות לימוד התורה, שגם היא שולית, לאחר שמימשת את הטבת השהות הקצרצה בצה"ל.
מהיכרות אישית ומלימוד של מקרים רבים, בתום השירות הצבאי במסגרת ההסדר הידוע, מתמוסס זמן הלימוד שנותר עד להשלמת מסלול ההסדר. בחורים מריחים את הסוף, את
אין כוונתי לטעון בכך שאותם בחורים הם עצלנים ואנוכיים, לא הם אשמים, השיטה אשמה. השיטה שחותכת את ימיהם במדים ומעלימה פעמים רבות עין מלימוד או אי לימוד התורה. שיטה שמהווה "טרמפ" גם לכאלה שהתורה לא בראש מעייניהם ואילו המנוחה ליד הסטנדר, כן.
זוהי עמדת ביניים מסוכנת, מקשה על צה"ל מחד ומאידך "משחקת" במחויבותם של בחורים ללימוד בישיבה. היו שאמרו לי שהסדר שכזה הוא מחויב המציאות כי בלעדיו חיילים היו מסרבים להתגייס. הם אינם מוכנים לוותר על לימוד תורה, אך מן הצד השני לא ששים לקחת על עצמם מתכונת נוקשה יותר, צבאית וישיבתית.
הנתונים הפשוטים. בישראל ישנן כיום 16 מכינות קדם צבאיות דתיות (שבמסגרתן משרתים בצבא), 2 ישיבות שילוב דתיות, 52 ישיבות הסדר (דתיות, כמובן). לרוע המזל יש רק שתי ישיבות שילוב. בישיבות אלו לומדים שלוש שנים בישיבה ומשרתים שירות צבאי מלא של שלוש שנים. לישיבות מן הסוג הזה אין ביקוש, הן מושלמות מדי, מצוינות מדי, קשות מדי. הללויה לבינוניות.
ישיבות ההסדר, הזכירו לי את הפתגם "אין דבר מעייף יותר מאי-החלטה". לאחר חיפוש מהיר, התברר לי שהגיג זה הוא פרי מוחו הקודח של הפילוסוף הבריטי ברטראנד ראסל, שבין השאר התמחה בפילוסופיה של הלשון. להעיר לשונית לאדם שבאמתחתו תואר כזה, יהיה יומרני במקצת ולמרות זאת אציע את גרסתי המעודכנת לפתגם: "אין דבר גרוע יותר מאי-החלטה מעייפת".
נדמה שהבחירה באי החלטה, בבריחה מהכרעה, עומדת במרכז "ההסדר" במתכונתו הנוכחית. קצת מזה, מעט מן האחר ובסוף – כלום, פשיטת רגל. התגמשות וכיפוף ערכים למען הדרך הקלה, היא אסון ממשמש ובא, שיתפוצץ בפרצופה של הציונות הדתית.
לפני כמה חודשים, גרס כותב שאני מוקיר מישיבת הסדר, כי המכינות הקדם צבאיות פוגעות אנושות בעולם התורה הציוני-דתי. אני חולק עליו, ישיבות ההסדר, על אף תרומתן, מזיקות לא רק בתחום התורני אלא גם בתחום המוסרי והצבאי.
ממרומי גילי ה"מופלג", אינני בטוח באיזה מסלול אבחר להוליך את עצמי לאחר לימודיי. אבל, בדבר אחד אני בטוח – אבחר במסלול החלטי, לא מתפשר. לא אהיה הסדרניק.
נא להמתין לטעינת התגובות
