כוח לעובדים: על מה בעצם הם מדברים?
רשמים ממפגש של התנועה החדשה, שקמה רק ב-2007, ומאז בועטת ומפתיעה. אפשר להסכים ואפשר גם לא, אך אין ספק שמדובר בכוח גובר
הנאו-ליברליזם רק הגביר את התופעה, לא יצר אותה. העוני לא רק גדל מבחינת הכמות ואחת הבעיות המרכזיות היא בכך שבראש של הרבה משפחות עניות עומדים אנשים עובדים. גם דוחות הביטוח הלאומי מפריכים את הטענה שהעוני נוצר על ידי בטלנות, לטענתם, וזאת לא תוכנית וויסקונסין שתפתור את הבעיה. והנתונים מעניינים: 12% מכלל המשפחות העובדות עניות, והתופעה לא פסחה על בעלי השכלה אקדמית. לכאורה מדובר באחוז נמוך, אך כשמכמתים אותו הוא מדהים.
לטענת הארגון, אחת הבעיות המרכזיות היא ריסוק העבודה המאורגנת. מעסיקים לא דואגים לזכויות סוציאליות ולא מאפשרים לעובדים יכולת מיקוח אמיתית על תנאי העבודה שלהם. בשנות ה-80 נכנס לתוקפו חוק שמאפשר להיכנס לעבודה באמצעות מתווך, מה שהיה לא חוקי עד אז. מ-80% עובדים מאוגדים באמצע שנות השמונים חלה ירידה דרסטית וכיום רק רבע מהעובדים מאוגדים, רובם במגזר הציבורי. לדבריו, לא מדובר רק בבעלי הון בודדים שנאבקים בעובדים, אלא במגמה כללית.
לדבריו, גם בחברת החשמל ובנמלי ישראל ישנה כיום מגמה של כרסום בכוחם של הוועדים. זה נעשה באמצעות חוזים אישיים ויצירת מעמדות בין העובדים. כך, עובד שמוצע לו שכר גבוה יותר ייקח את החוזה הגבוה.
בנוסף, הוא אומר, ישנם וועדים ששינו מדיניות. כאלה שלפני מספר שנים היו נגד הפרטה, וכיום תומכים בה. האם העובדים לא יודעים לזהות את האינטרסים שלהם? אצבע מאשימה מופנית גם כלפי כלי התקשורת על סיקור לא מוצלח של מאבקים וחוסר הבנה של כוחות השוק. "וועד חזק הוא אינטרס דמוקרטי של אנשים עובדים", הוא אומר. "באקדמיה ובתקשורת תמיד צריך לבדוק מאיזה אינטרסים הם מדברים", הוסיף.
כפי שניתן לראות בפועל, למשל בשביתה עליה דווח ב-nrgמעריב אתמול, בתנועה קיימת התייחסות לכוח הכלכלי של שביתה. זאת בניגוד להפגנות למשל. אחד הנושאים המרכזיים הוא כמובן מחאה על מגמות ההפרטה. לטענת גלי, יוצרים משבר על מנת להפריט. "אם מערכת ציבורית תתפקד כמו שצריך לא תהיה תמיכה ציבורית להעביר אותה לידיים פרטיות", הוא אומר. בתנועה מדברים על ההבדל בין יעילות לטובת האזרח ויעילות לבעל ההון. יש אבחנות בין וועדים שונים והבדלים ברמות הסולידאריות. "אף וועד עובדים לא יכול לנצח מאבק בלי סולידאריות", הוא אומר, ומציין שמדובר גם בסולידאריות פנימית, תוך ארגונית, וגם בסולידאריות ציבורית. טעם נוסף להתאגדות הוא גם חברתי ברמה הפרסונאלית. "פתאום אנשים מזהים את מי שעובד איתם", הוא מוסיף.
לדבריו, יש חוסר יכולת לארגן ולאגד עובדים חדשים. לכן הארגון מסייע לעובדים בלוגיסטיקה, וזאת לצד המאבק האידיאולוגי והייעוץ הפרקטי. בפעילות שהתקיימה בשנתיים האחרונות בכל הנוגע למאבק של עובדי האוניברסיטה הפתוחה, למשל, שלחו פעילי הארגון אוטובוסים ופעילים לסייע לשובתים. ניתנה להם תשתית משפטית, סיוע במו"מ ובאסטרטגיה של ניהול
הארגון נבנה כארגון עובדים דמוקרטי. מנהיגות הארגון מורכבת מנציגים שמגיעים ממקומות העבודה. ואיך הדמוקרטיה עובדת? מקום עבודה עם 50 עובדים מקבל נציג בארגון שנבחר ישירות ממקום העבודה. "מבנה ההנהגה מנסה להיות בקשר עם השטח בדרך זו", מסביר גלי. "כשפותחים בשביתה של יותר מיומיים, כדי לסיים אותה צריך לקבל את אישור העובדים ונערכת הצבעה". כך נמנעת מכירה של מאבקים, לשיטתם.
כיום לארגון יש 3000 עובדים שהתארגנו דרכו. ללא ספק, הישג שגם ציניקנים יתקשו להתעלם ממנו. מבלי לנקוט עמדה בדבר צדקת הדרך והעמדה האידיאולוגית של הארגון, אין ספק שהשיח הציבורי בארץ, שכל כך צמא לדיון מעמיק על זכויות התושבים, סוגיות חברתיות ואידיאולוגיות שונות, יכול רק להרוויח מכך.
נא להמתין לטעינת התגובות
