המפ. לא מה שחשבתם
צמח ההמפ, קרוב המשפחה של המריחואנה, הוא צמח יעיל שממרכיביו השונים ניתן לייצר כ-25 אלף מוצרים. הוא אמור היה להיות נדבך חשוב במהפכה הירוקה ואיכשהו מצא את עצמו תקוע בין גידולים ניסיוניים באורוגאווי למאבקים משפטיים בארצות הברית. עסק ירוק
שתי הידיעות הללו גרמו לי לעלעל בארכיון של "עסק ירוק", שם מצאתי כתבה מלפני שלוש שנים על ההמפ והתקוות הרבות שניתלו בסופר צמח הזה, שהיה אמור להיות נדבך חשוב במהפכה הירוקה ואיכשהו מוצא את עצמו היום תקוע בין גידולים נסיוניים באורוגאווי למאבקים משפטיים בארה"ב. מה קרה בשלוש השנים האחרונות והאם ההבטחה הגדולה בדרך למימוש?
קודם כל, עדכון קצר. הכתבה אז התמקדה בחקיקה בקליפורניה שאישרה גידול של המפ במדינה ובשאלה אם המושל שוורצנגר יאשר אותה או יטיל עליה וטו. ובכן, שוורצנגר התנקנק והטיל וטו על החוק באוקטובר 2007 בטענה שהחקיקה תפר את החוק הפדרלי. מאז המצב החוקי לא השתנה. אמנם תשע מדינות בארצות הברית אישרו גידול המפ בשטחן, אבל האישור נשאר תיאורטי, כל עוד הוא נתון לאישרור של ה-DEA, שלא מסכים לכך. אמנם היו כמה יוצאים מן הכלל לכך, אבל הם מאד מועטים ולא מעידים על שינוי במדיניות הסוכנות.
בקונגרס נעשה השנה ניסיון לשינוי המצב, כאשר באפריל הוגשה הצעת חוק בבית הנבחרים, במשותף על ידי חברי קונגרס דמוקרטים ורפובליקאים כאחד, הקוראת להבדיל בין המפ למריחואנה בחוק, כאשר המפ פרושו לפי ההצעה צמח קנאביס סאטיבה שרמת ה-THC (החומר הממסטל) בו אינה עולה על 0.3%. ההצעה מבקשת להעביר את האחריות לגידולי ההמפ מה-DEA למדינות עצמן. ההצעה נשמעת הגיונית לחלוטין, אבל עדיין הסיכוי שלה לעבור קלוש למדי.
ישנם גם כאלו המקווים שממשל אובמה ישנה את התמונה על ידי כך שינחה את ה-DEA לא לתת עדיפות לנושא, בדיוק
האבסורד הוא כמובן שמותר למכור מוצרים מהמפ בארצות הברית ועל פי הערכות מדובר בשוק של כמיליארד דולר, שממנו לא זוכים החקלאים האמריקאים להנות. מי כן נהנה? יותר משלושים מדינות ברחבי העולם מגדלות המפ, החל באירופה, דרך אוסטרליה וקנדה וכלה בסין, שהיא יצרנית ההמפ הגדולה בעולם.
שוק של מיליארד דולר נשמע טוב, אבל עדיין מדובר בנישה קטנה למדי, אפילו במונחי השוק הירוק, מה עוד שמדובר בחומר גלם שאפשר להפיק ממנו כ-25 אלף מוצרים. גם כשעושים פילוח לסיבים וזרעים מקבלים תמונה דומה – לפי הערכות ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, שוק סיבי ההמפ עומד על סדר גודל של 90 אלף טון בשנה, שזה שווה ערך לשוק המשי לדוגמה. מצד שני, הייצור העולמי של כותנה צפוי להיות 22 מיליון טון בשנה הקרובה. כך שייצור ההמפ נותר עדיין בגדר נישה קטנה וחסרת משמעות כלכלית של ממש.
הנתון הזה לא מתיישב עם כל היתרונות העצומים שיש להמפ על פני גידולים חקלאיים אחרים, החל מיבול גבוה יותר ליחידת שטח, תרומה לאיכות הקרקע, זמן גידול מהיר, חסינות למזיקים ועוד. יתרון חשוב נוסף הוא כמובן מגוון שימושים ויישומיים שאין לאף צמח אחר. את ההמפ אפשר למצוא במוצרי קוסמטיקה, מזון, חלקים לרכב (סדרת BMW 5 לדוגמה), חומרי בניין, דלקים חלופיים (ביודיזל) ועוד ועוד. עם פוטנציאל שכזה היינו מצפים לראות את ההמפ מגיע להרבה יותר מאשר מיליארד דולר בשנה בשוק האמריקאי, אבל זה כאמור אינו קורה.
ומדוע? ובכן, יש לא מעט סיבות לכך שכוכבו של ההמפ עדיין לא זורח. בהרצאה שנשאו בכנס של איגוד ההמפ התעשייתי האירופאי שהתקיים השנה, ניסו מיכאל קארוס וג'ון הובסון להסביר את מצב העניינים. ראשית, הם טענו, קיימת תחרות קשה מצד גידולים אחרים לייצור סיבים שזוכים לפופולריות גדולה יותר ברחבי העולם, ישנם גידולים אחרים שזוכים לסובסידיות נדיבות באירופה כמו פשתה ובנוסף ישנם 'גידולי אנרגיה' שגם הם מתחרים בהמפ.
בנוסף על התחרות, הרי שמבחינת ההיצע קיימות שתי בעיות מרכזיות. האחת היא מגבלות ובירוקרטיה שלא קיימות בגידולים אחרים וגורמות לחקלאים לחשוב פעמיים אם הם רוצים להיכנס לזה. בצ'כיה, לדוגמה, צנח גידול ההמפ משיא של 17 אלף דונם ב-2006 ל-2,000 דונם בלבד ב-2009. אחת הסיבות לירידה היא הניירת הרבה הכרוכה בגידול המפ – לדוגמה, צריך לבקש אישור מיוחד מהשלטונות לגידול ההמפ ובסוף כל שנה אתה צריך לשלוח טופס עם הכמויות שגידלת ומה עשית עם הצמחים.
בעיה אחרת היא עיבוד ההמפ – הטכנולוגיה עדיין בחיתוליה, לא תמיד יש מיכון מתאים לקצירת ההמפ והמחיר של עיבוד ההמפ גם יותר יקר מהעיבוד של חומרי גלם מתחרים כמו כותנה (תעשיית הטקסטיל), עץ (תעשיית הנייר), סויה (תעשיית המזון) ונפט (תעשיית הפלסטיק), מה שמקשה עוד יותר על התחרות.
גם צד הביקוש לא נקי מבעיות, החל מחששות מהיצע בלתי מספק שגורם ליצרנים במגזרים שונים ללכת על חומרי גלם אחרים "בטוחים" וכלה מהקישור למריחואנה שאולי יוצר אפיל להמפ בנישות מסוימות, אבל מקשה עליו לחדור למיינסטרים. ייתכן שגם הפיזור של ההמפ על פני כל כך הרבה תחומים, ללא מוצר בולט אחד שיוכל ליצור עבורו את המיצוב הנכון שיווקית, תורם לכך שקשה לו להתבלט ולקבל הדים חיוביים על שלל היתרונות השונים שגלומים בו.
תקוות רבות נתלו ביכולת להפיק אנרגיה מהמפ. בינתיים המציאות מאכזבת משהו. להפקת ביודיזל מהמפ ישנם יתרונות רבים מול קנולה או סויה, שמהם מפיקים היום בדרך כלל ביודיזל בארצות הברית, אבל גם חסרונות – להמפ תפוקה נמוכה יותר מזו של קנולה וגם אחוז השמן שבו נמוך יותר (33% לעומת 40% בקנולה). מעבר לכך, מגדלי המפ מקבלים תמורה גבוהה יותר כשהם מוכרים את ההמפ לייצור מזון וגם קיים היצע מוגבל של ההמפ, כך שאפשר להבין למה ייצור ביודיזל מהמפ הוא עדיין זניח למדי.
התקוות הן שהיתר לגדל המפ בארצות הברית ישנה את התמונה לגבי הפקת ביודיזל בפרט ושוק המוצרים מהמפ בכלל באמצעות הגדלת ההיצע, פיתוח טכנולוגיות חדשות וכתוצאה מכך גם גידול ביעילות של השוק. בכלל, נראה שאין זמן טוב מזה להתיר את גידול ההמפ בארצות הברית - תקופה של מיתון כלכלי רק מדגישה את היתרונות הגלומים בו לכלכלה המקומית, לשוק העבודה, לחקלאים וכל זאת בשילוב עם יתרונות סביבתיים.
התומכים בהמפ יותר זהירים היום, כפי שאפשר ללמוד מדבריו של טום מרפי מארגון Vote Hemp שהסביר כי "אני מהסס מקידום בצורה מוגזמת של המפ והצגתו כתרופת פלא שתציל את הכלכלה או את הכדור. המפ תעשייתי הוא תשובה אבל לא התשובה. יש לו הרבה פוטנציאל – אבל אין לו שום פוטנציאל אם אתה לא יכול לגדל אותו".
מרפי צודק שההצגה של המפ כתרופת פלא שגויה ויוצרת תקוות מוגזמות. מצד שני, התסכול עדיין רב אצל כל מי שמאמין בפוטנציאל של ההמפ ורצה לראות זרם אדיר של המפ בשווקים עם כל ההתפתחויות שקרו בשנים האחרונות, אבל נאלץ להסתפק בזרזיף קל.
לצמח ההמפ יש היסטוריה מפוארת ואין ספק שיש לו גם מקום של כבוד בעתיד. בינתיים, בהווה, הוא עדיין מרגיש כמו פיספוס – מעין תלמיד מבריק שנתקע איכשהו בתור פקיד בדואר. הלוואי ולא היינו תלויים בכך, אבל נראה שמה שאולי ישנה את התמונה זה הסרת האיסור המטופש על גידול המפ בארצות הברית, שיעשה טוב לא רק לחקלאים האמריקאים, אלא גם לשוק ההמפ כולו. אז אם יש משהו שאני רוצה לאחל לשנה החדשה, זה שנזכה לראות את האיסור הזה מוסר ואת ההמפ משגשג בארצות הברית, באורוגוואי, בישראל ובעולם כולו.
נא להמתין לטעינת התגובות
