המלכה האם: איך הפכה מדונה לאשת העשור במוזיקה?
אפשר להודות שהמדונה של היום זו כבר לא המדונה שהייתה פעם, אבל המעבר מהנערה החומרנית לדודה של כולם זה בדיוק מה שהופך אותה לאשת העשור במוזיקה של גולשי nrg. אמיר פיי גוטמן, מעריץ מושבע, מסביר למה זה מגיע לה ועל הדרך מספר איזה שיר של הזמרת ליווה אותו לחופה
כן, גם אני, אוהד מושבע ותלמיד שקדן של המלכה, הרמתי גבה כשנתבקשתי לכתוב את הטור הזה לרגל זכייתה של מדונה בתואר זמרת העשור שלכם. גם אני חשבתי שאת התואר הזה תקח ביונסה שללא ספק הייתה הפריצה הבולטת של השנים האחרונות, אבל מסתבר שעם כל הכבוד ללהיטי המופת שלה, לא שכחתם את העובדה שבסרט הזה כבר היינו.
דיוות לרגע היו לנו לא מעט לאורך השנים. סינדי לאופר, אנני לנוקס, ויטני יוסטון, מריה קארי, סלין דיון, בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה ואפילו הגברת גאגא. ולצד כל פריצה של זמרת-על שכזו, נכתבו גם מאות טורי הספדים לזמרת האחת שלא ספרה אף אחד ועדיין עומדת על הרגליים. ובגדול.
בעשר השנים האחרונות הוציאה מדונה ארבעה אלבומי אולפן עם לא מעט להיטים שישארו הרבה אחריה ושלושה סיבובי הופעות ששוברים בזה אחר זה את כל שיאי המכירות שהפכו אותה לזמרת העשור.
במקביל לקריירה המוזיקלית שלה היו בעשור הזה גם נישואין וגירושים, היריון ואימוצים, פה ושם כמה שערוריות קטנות (על אף שלעומת הניינטיז, בהן הייתה פורעת חוק, זה באמת היה עשור משעמם), וגם גיחות עלובות לקולנוע (אבל את זה היא הבטיחה שהיא לא תעשה יותר), אבל הסיפור האמיתי שלה בעשור הזה הוא שינוי האישיות שעברה.
היום אפשר כבר להודות - מדונה היא כבר קצת דודה. מנערה חומרנית שבוקעת בתולים היא הפכה לאסתר המתחסדת, מפרחה קיצונית שמדגימה לעיני המצלמה מה היא יודעת לעשות עם בקבוק ומוכרת ספרי פורנו רך, היא הפכה לסופרת ילדים והדוברת של כל הנחשלים והמסכנים בעולם.
השינוי הזה גרם גם לאנשים כמו אמא שלי, שלא סבלו את העובדה שהיא ה"איידול" שלי בגיל הנעורים, להעריך את פועלה של המלכה האם. אני התאהבתי במדונה כי היא הייתה הפה של כל אלה שהאמינו בחופש האדם לחיות כמו שבא לו. לאהוב את מי שבא לו ולחיות כאילו אין גבולות. היא הייתה ביטוי מצוין של מרד הנעורים באותן שנים. להיות שונה, להיות אחר וממש לא חלק מהקונצנזוס.
זו בדיוק הסיבה שבאוקטובר 1993, כשמדונה
מאז, אהבת הנעורים המרדנית שלי התחלפה בהערכה למישהי שהגדירה מחדש את אומנות ההופעה. בניינטיז מדונה עוד ספגה לא מעט חבטות לצד ההצלחות, אבל מאז "Ray Of Light" שבנת 1998 ועד סיום העשור הנוכחי, כבר לאף אחד אין יותר ספקות - מדונה יש רק אחת. את הניצחון הזה שלה ראינו השנה בפארק הירקון, כשהפעם היא הביאה 150 אלף איש שהשתוללו לצליליה. וכולנו זוכרים איפה נמצא מייקל, נכון?
"אני לא בעלת הקול הגדול בעולם, אני לא הרקדנית הכי טובה בעולם, אני לא האישה הכי יפה בעולם אבל כשאתה מסתכל על כל החבילה - אין עוד אחת כמוני בעולם" - כך סיכמה מדונה את מהותה בריאיון ישן. השנים שעברו מאז רק המשיכו להוכיח את זה בכל פעם מחדש.
מיוזיק (2000) - אחרי ההצלחה של "Ray Of Light", מדונה הייתה יכולה בקלות להתרסק. זה לא ש"מיוזיק" הוא אלבום גדול, אבל שיר הנושא ממנו הוא אחד הלהיטים המוכרים ביותר שלה אי פעם ולמעשה הביא אותה לראשונה מאז "כמו תפילה" למקום הראשון במצעדי המכירות. בארה"ב יש הטוענים שסוד ההצלחה המרכזי של הזמרת הוא תחלופת המפיקים המוזיקליים כמעט בכל אלבום. למרות ההצלחה הגדולה של וויליאם אורביט בהפקת "Ray Of Light" - באלבום הזה הוא מסתפק בשלושה שירים, ומדונה עושה סוויץ' ומביאה את מפיק העל הצרפתי מירוויז שנותן לאלבום טאץ' של אלקטרוניקה קשה יותר מהסאונד המלטף של אורביט.
"Don't Tall Me" הוא השיר השני והאחרון שהצליח מהאלבום ואת הסינגל השלישי "What It Feels Like for a Girl" נזכור בעיקר בגלל הקליפ המטורף בו היא דוהרת במכונית ספורט ומתרסקת אל מותה. אגב, השיר האהוב עליי באלבום הוא "Nobody's Perfect".
אמריקן לייף (2003) - בשל בעיות הקשורות בחוזי ההפצה של מדונה בארץ ככל הנראה, פספסתם את האלבום הזה. מדונה ומירווייז ממשיכים את שיתוף הפעולה ומקצינים לחלוטין את הסאונד באלבום לא קל לעיכול, כשמקביל הזמרת מוחה על כל מה שרע בתרבות האמריקאית - מהמלחמות ועד הבוטוקס. בין הלהיטים "Hollywood", "Love Profusion" ו-"Nothing Fails" שהוא השיר האהוב עליי באלבום. טוב נו, זה גם השיר שליווה אותנו לחופה.
(Confessions on a Dance Floor (2005 - בנובמבר 2005 יוצא "Hung Uo" והופך מיידית למגה-להיט. מעבר לסימפול מ"אבבא" הכל התחבר שם נכון עד רמת הלוק ההיסטרי. מדונה חוזרת לימי הדיסקו והעולם נופל לרגליה. סטיוארט פרייס ומדונה רוקחים יחד אלבום שמתחיל ולא עוצר לרגע.
באלבום הזה מדונה באה טוב לכולם ולכן הוא הפך ל"בסט סלר" שלה בעשור הזה. גם סיבוב ההופעות שהגיע מיד אחרי שבר את כל שיאי המכירות והפך לרווחי בהיסטוריה. באותן שנים, היא קיבלה את הכבוד הראוי לה כשהוכנסה להיכל התהילה של המוזיקה האמריקאית, מעמד אליו הגיעו בעיקר אלילי רוק. השיר האהוב עלי באלבום הזה הוא "Forbidden Love".
הארד קנדי (2008) - לאורך ההיסטוריה המדונאית, אחרי כל אלבום מצליח מגיע אלבום פושר. הבעיה המרכזית כאן היא שהזמרת נגררת אחרי שורת אומנים שכבר עשו את אותו דבר לפניה. כמובן שזה לא מנע ממנה לשבור שוב את שיאי המכירות של עצמה עם המופע שהגיע גם לארץ. אז המלכה אמנם עברה את גיל חמישים אבל עדיין ממשיכה לחגוג.
עם ענייני הקבלה התחילה מדונה בתקופת עוד בסוף שנות התשעים, אבל בעשור האחרון ההזדהות עם היהדות והישראליות גברה אל מעבר לקוריוז. כל סיבובי ההופעות שלה עוטרו בווידאו-ארט שכלל פסוקים מהתנ"ך ואזכורים של ישראל, וגם סרט התעודה "I'm Going to Tell You a Secret" הסתיים בעשר דקות שלמות על הביקור שלה כאן בשנת 2004 במרכז הקבלה.
זה כמובן מבלי שהזכרנו את השימוש בעברית צחה בשיר "Sorry" ואת השימוש ב"אם ננעלו" באותו אלבום, שגם היה אחד מרגעי השיא של ה"Confessions Tour", ותאמינו לי שלהיות בוומבלי ארנה יחד עם עוד 30 אלף בריטים שואגים לצלילי השיר - זה מרגש.
בנוסף, יש כמובן את קעקוע ה"לאו" בקליפ ל "Die Another Day" ואת העובדה שבחרה לסיים אצלנו את הסיבוב האחרון.. בקיצור היא כבר ממש משלנו - אז שלא נכתיר אותה לזמרת העשור?
השלישיה הראשונה של אנשי העשור במוזיקה, על פי דירוג גולשי nrg מעריב:
1. מדונה
2. ביונסה
3. קולדפליי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם