אירוע העשור שאתם בחרתם: מתקפת הטרור של ה-11.9
גולשי nrg מעריב בחרו את פיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה לאירוע שהשפיע על העשור. המתקפה בלב ארה"ב הייתה יריית הפתיחה למלחמה העולמית הראשונה של המאה ה-21 והביאה מדינות רבות לאחד ידיים מול המחבלים חסרי האלוהים, אבל בינתיים ממשיכים פעילי הטרור האיסלאמי להכות ללא רחמים וללא כל גבולות
כאשר ארגון אל-קאעידה ומנהיגו אוסמה בן-לאדן הוציאו לפועל את פיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה, הם שמו לנגד עיניהם את המטרה להשמיד את הסמלים המרכזיים של המעצמה החזקה בעולם. אולם בפגיעה במגדלי התאומים בניו יורק – או בשמם הרשמי מרכז הסחר העולמי – לא נהרגו רק אמריקאים, אלא גם אזרחים מעוד 90 מדינות, ולכן זו הייתה הכרזת מלחמה נגד כל העולם.
הכאב והזעם על הפיגוע חסר התקדים הצליחו לאחד כמעט את כל העולם מאחורי קריאתו של הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש למלחמת חורמה בטרור. כבר לא מדובר רק במילים ובתמונות, כמו האירוע המצולם הידוע בשארם א-שיח' שנועד להביע תמיכה בראש הממשלה שמעון פרס לפני הבחירות ב-1996 בצל פיגועי החמאס, הפעם אלה מעשים.
עבור העולם, ה-11 בספטמבר היה שעון מעורר. פתאום כולם הבינו שהם יכולים להוות יעד לפיגועים מצדם של קיצונים, שטוענים כי הם פועלים בשמו של אללה אבל למעשה אין להם כל אלוהים. אל-קאעידה ובן לאדן, שבעבר היו מוכרים רק לאנשי מודיעין ולחוקרים, הפכו לשמות ידועים בכל בית.
בשמונה השנים האחרונות הולכת ומתארכת רשימת היעדים שנפלו קורבן לטרור, בין אם במעשים ובין אם באיומים: ספרד, בריטניה, אינדונזיה, אלג'יריה, הודו, רוסיה, גרמניה, איטליה, דנמרק, הולנד, צרפת, לבנון, סוריה, בלגיה, ירדן, ישראל, קניה, סעודיה ותימן והרשימה עוד ארוכה. את הצמרת תופסות כמובן עיראק, אפגניסטן, פקיסטן וסומליה.
אנחנו הישראלים, למודי ניסיון של שנים, ראינו סוף סוף כיצד מתחילה לחלחל במערב ההבנה שטרור הוא טרור הוא טרור, וכי אין כל בסיס לטענה כי "לוחם החופש של אחד הוא הטרוריסט של אחר". ישראל הפכה לדוגמה למאבק בטרור, כאשר אמצעי האבטחה, שאנחנו כל כך מורגלים אליהם, הפכו לנפוצים ברחבי העולם.
למלחמה בטרור הייתה גם השפעה תרבותית רבת משמעות. הוליווד הפכה את המאבק במחבלים למוטיב מרכזי וכך קיבלנו בין השאר את הסרטים "הממלכה", "חקירה
אבל במלחמה, כמו במלחמה, יש גם הרבה צדדים אפלים. בשם המלחמה בטרור הובילה ארה"ב את הפלישות לאפגניסטן ב-2001 ולעיראק ב-2003. אבל שתי המלחמות, שעדיין רחוקות מסיום, רק סייעו לתעמולה של אל-קאעידה כדי לגייס צבא פעילים שייאבקו בפולשים הזרים.
הטיעון המרכזי של הנשיא בוש כאשר הורה על שתי הפלישות היה רצונו לקדם את הדמוקרטיה בעולם המוסלמי כדי למנוע את התבססות הקיצונים. אבל הניסיון לכפות בכוח ערכים זרים על תרבות רבת שנים נועד לכישלון מראש.
המציאות הוכיחה גם כי לפעמים הדמוקרטיה אינה מחסום בפני הקיצוניות. לא מעט מהמחבלים שביצעו פיגועים בשם האיסלאם או שנתפסו בטרם ביצעו את זממם היו דווקא תוצרים של החברה הדמוקרטית, שהכירו את הצדדים החיוביים בחברה החופשית ונהנו מהזכויות שנלוות אליה.
מספיק רק להזכיר את מנהיג מחבלי ה-11 בספטמבר מוחמד עטה, את המחבלים במזימות הטרור השונות בבריטניה וכמובן את עומר פארוק עבדול מוטלב, הצעיר הניגרי שהגיע מבית עשיר וכמעט פוצץ את מטוס הנוסעים בשבוע שעבר.
גם השיטות ששימשו למאבק בסכנה הגוברת העלו שאלות מוסריות רבות שאינן זרות לנו: האם מותר להשתמש בשיטות חקירה נוקשות – שם הקוד לעינויים - כדי לאסוף מידע שיציל חיים בעתיד? האם חיסול ממוקד הוא אמצעי ראוי? איזה דין חל על חשודים בטרור – הפלילי או חוקי המלחמה? מתקן המעצר בגואנטנמו, שמייצג את המכלול של כל השאלות האלה, רק העצים את השאלות ואת הביקורות כלפי ההתנהלות האמריקאית.
שאלה נוספת, לא פחות מטרידה, היא עד כמה המדינה יכולה לחדור לחייהם הפרטיים של האזרחים ולהגשים את חזון "האח הגדול". בארה"ב, הוביל ממשל בוש מדיניות סודית שאפשרה האזנה לשיחות טלפון. כאשר הכל נחשף הסערה הייתה גדולה, אבל הממשל המשיך לטעון כי מדובר באמצעי לגיטימי שנועד לזהות איומי טרור. ובבריטניה כוסו ערים שלמות במצלמות במעגל סגור וסיפקו מציאות יומיומית של ערוץ 20.
כניסתו של הנשיא ברק אובמה לתפקיד בתחילת השנה סימנה תחילתו של שינוי במדיניות האמריקאית. הוא מיד הורה על סגירת גואנטנמו, אסר על כל ביצוע של עינויים, הודיע על תאריך נסיגה מעיראק והושיט את ידו לעולם הערבי בנאום המפורסם באוניברסיטת קהיר בניסיון לפתוח דף חדש אחרי שנים של עוינות.
אבל מאז הבין גם אובמה כי שאיפות לחוד ומציאות לחוד: הוא האיץ את החיסולים הממוקדים בפקיסטן באמצעות כלי הטיס הבלתי מאוישים, הוא הגביר את הפעילות החשאית במדינות מאוימות כמו תימן ומאלי והוא החליט לתגבר את הכוחות באפגניסטן ב-30 אלף חיילים כדי להילחם בקיצונים האיסלאמים ולאמן את הכוחות המקומיים.
"שיחות אינן יכולות לשכנע את מנהיגי אל-קאעידה להניח את כלי נשקם. זו לא ציניות לומר ששימוש בכוח הוא הכרחי לפעמים – זו הכרה בהיסטוריה, בחוסר השלמות של האדם ובגבולות ההיגיון", אמר אובמה, דווקא בנאום קבלת פרס נובל לשלום בתחילת החודש.
אבל על אף שארה"ב היא מובילת המאבק בטרור, אובמה יודע שהמאמץ צריך להיות של כל העולם. "המחויבות של אמריקה לביטחון העולמי לא תיחלש לעולם", קרא אובמה בנאום הפרס. "אבל בעולם שבו האיומים הופכים ליותר פזורים והמשימות מורכבות יותר, אמריקה לא יכולה לפעול לבדה".
וזו בדיוק הנקודה. על אף שארה"ב היא מובילת המאבק העולמי בטרור, יש צורך בשיתוף פעולה של כל המדינות וקביעת מדיניות אחידה שתתאם בין כל מי שמוכן לקחת חלק בהתמודדות עם האיום הנמשך.
מתקפת ה-11 בספטמבר סימנה את פתיחתה של המלחמה העולמית הראשונה של המאה ה-21, וכמו בשתי מלחמות העולם של המאה הקודמת, גם הפעם יש צורך בקואליציה של בנות ברית כדי להתמודד עם ציר הרשע של הטרור האיסלאמי הקיצוני.
מדובר באויב חסר גבולות, אשר מונע על ידי אידיאולוגיה דתית ומנצל היטב את אמצעי התקשורת המודרניים להפצת תעמולה. מדובר באויב אכזר שמתאים את עצמו למציאות כל פעם מחדש, ומוכן לאתגר את יריביו שממשיכים להוציא מיליארדי דולרים כדי לעצור אנשים שמוכנים למות למען האל.
חשוב לדעת שאין תרופת פלא להעלמת הטרור, והמאבק עשוי להימשך עוד עשורים רבים ולגבות עוד קורבנות רבים חפים מפשע. זו תהיה מלחמה גלויה וחשאית, מול המצלמות ומאחורי הקלעים, עם עליות ומורדות, הישגים וכישלונות.
אבל בינתיים, עם סיומו של העשור, ממשיך להתנופף דגל הג'יהאד של אל-קאעידה ולהוות השראה לקיצונים רבים ברחבי העולם. ואוסמה בן לאדן, שמסתתר לו אי שם בין פקיסטן לאפגניסטן, הוא זה שצוחק אחרון נכון לעכשיו. ואת הצחוק שלו כנראה נמשיך לשמוע גם אחרי שהוא ייעלם, בדרך זו או אחרת.
נבחרת העשור של גולשי nrg מעריב:
המלכה האם: מדונה - אשת העשור במוזיקה
ממזרים עם כבוד: בראנג'לינה - אנשי העשור ברכילות
מספר אחת: לאנס ארמסטרונג - איש העשור בספורט
האמא על המסך: אופרה וינפרי - אשת העשור בטלוויזיה
DNA תחת זרקור: מיפוי הגנום האנושי - תגלית העשור
בלעדיהם לא היה גוגל: לארי פייג' וסרגיי ברין - אנשי העשור בכלכלה
צמרת אירוע העשור, על פי דירוג גולשי nrg מעריב:
1. מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר
2. בחירתו של אובמה לנשיאות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם