הממשלה והמגזר השלישי - חיבוק אוהב?
רשם העמותות לשעבר מזהיר מחיבוק דוב של המדינה למגזר השלישי: ארגונים שנתמכים על ידי המדינה עלולים למתן את ביקורתם
רבות דובר בשנים האחרונות על "הפרטת" השירותים החברתיים בישראל ומלחמת לבנון השנייה המחישה עד כמה בנויה מערכת השירותים לאזרח על בסיס הארגונים החברתיים, וכן הודגש מקומה ההולך והגובר של הפילנתרופיה על חשבון תפיסת מדינת הרווחה ההיסטורית. אך בשנתיים האחרונות עם עלייתו של המשבר הכלכלי קיבלנו תזכורת כואבת לחשיבותו העצומה של הקשר הבלתי ניתק בין החברה האזרחית לבין המדינה.
משרדי הממשלה השונים – בעיקר בנושאי בריאות, חינוך, רווחה, דתות ועוד – פועלים באופן צמוד ויום-יומי עם העמותות השונות הפועלות בתחום האחריות של המשרדים ומעורבים בפעילות של העמותות. חלק מהמשרדים תומכים בעמותות ובארגונים רבים על פי קריטריונים ברורים ועמותות רבות מוכרות את שירותי הרווחה והחינוך והבריאות שלהן למשרדי הממשלה. בפועל, מקור ההכנסה הגדול ביותר של ארגוני המגזר השלישי הוא המדינה. ללא מימון המדינה, הרי שרוב הארגונים לא יוכלו למלא בהצלחה את משימותיהם ואולי אפילו לא יחזיקו מעמד כלכלית.
כפי שהעלו מחקרים ברחבי העולם, המימון הממשלתי לארגוני מגזר שלישי הוא אחד מהגורמים להתפתחותו וצמיחתו של מגזר גדול, פעיל ומגוון, אך בצד זה הראו המחקרים כי היותה של המדינה הלקוח הגדול ביותר של הארגונים ובנוסף היותה הרגולטור המסדיר את פעילותן יוצרת מגבלות פורמליות ובלתי פורמליות על פעילות הארגונים.
התמיכה והשותפות הכלכלית בין הממשלה לבין הארגונים, מגיעה עם התניות שהממשלה מטילה על הארגונים לצורך קבלת התמיכה או רכישת השירותים. בעוד שחלק מהדרישות נובעות מסמכותה של המדינה כגורם המסדיר ומפקח על גופים, הרי חלקו נובע מהיותה הגורם המממן , ולו באופן חלקי את הפעילות.
המדינה בתפקיד כפול
כך שהמדינה איננה רק בעלת המאה אלא גם בעלת הדעה. מעבר לכך, ארגונים נוטים למתן את פעילותם מול מי שתומך בהם, בבחינת "אל תנשוך את היד המאכילה אותך", וכך ארגונים שנתמכים על ידי המדינה עלולים למתן את ביקורתם או לרכך את מסריהם ואת שליחותם כתוצאה מ"החיבוק" הממשלתי.
ארגונים רבים המבקשים את תמיכת המדינה בפעילותם, אינם מודעים כלל ועיקר כי מהשקל הראשון שאותו יקבלו מהמדינה, יחולו על כל היקף פעילותם ותקציבם הוראות החשב הכללי. הם לא מבינים כי עליהם לעמוד בשורה ארוכה של הנחיות ומגבלות כולל הגבלה על אחוז הוצאות ההנהלה מכלל תקציבם ואף כי שכר מנהליהם עלול לעמוד לבחינה מדוקדקת.
אין כל פסול בכך שהמדינה מבקשת לבחון את השימוש שנעשה בכספה, ההפך הוא הנכון, כאזרחים עלינו לברך כי נבחן באופן מדוקדק השימוש הנעשה בכספי המיסים
שלנו. אך מעבר לעובדה שיש מקום לבחון האם תמיכה של חמישה אחוזים או עשרה אחוזים מכלל תקציב הארגון מצדיקה בחינה פולשנית של כל הארגון ולא רק של כספי התמיכה, הרי שהשאלה הגדולה מונחת לפתחם של הארגונים, האם מימון בהיקף שכזה מצדיק את המגבלות הנלוות אליו?
התשובה לכך אינה חד משמעית, וברור כי לארגון המספק שירותים ושאינו ארגון סנגור וכי מטרתו איננה שינוי של סדר היום הציבורי, הדילמה קלה יותר. כך גם לארגון שמקור רוב תקציבו במדינה ואין לו אלטרנטיבות ממשיות למקור מימון אחר. אך השאלה מתחדדת כאשר ארגונים ששינוי סדר היום חרוט על דיגלם ושרוב תקציבם אינו מגיע מהמדינה, נכנסים למערכת התמיכה הממשלתית. אז עלול להיווצר מצב בו יגדל הפסדם על שכרם וכי תוצאת המימון תהיה אובדן השליחות והחיבוק האוהב של המדינה יסתבר כחיבוק דוב.
הכותב הוא שותף במשרד עו"ד בוגט-קידר המתמחה במגזר השלישי וכיהן בין השנים 2004 ל-2008 כרשם העמותות וכראש רשות התאגידים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם