משדרי ההתרמה איבדו את הרלוונטיות
בעידן של מחאות אי אפשר לספר לנו שהכל נפלא. אי אפשר לתאר עוני כגזירת גורל ובוודאי שאי אפשר לבקש מהציבור לתרום - כאשר כולם יודעים שבאותו הזמן מישהו אחר עושק
השילוב בין בנק שלעולם לא היה מאפשר למשפחות הללו להיות לקוחות שלו ובין אומללותן המסייעת לפאר את שמו היה מקומם ומכוער.
משדרי ההתרמה המיוחדים לא הומצאו היום. זוהי מסורת רבת שנים, גם בחו"ל, קמפיינים מתוחכמים המשלבים בין סלבריטאים, בעלי הון ותקשורת. אלו הם משדרים שבהם הכי חזקים מתגייסים לטובת החלשים ביותר.
אבל אלו הם גם משדרים שבהם נעשה שימוש מכוער בבני אדם שנאלצים, בשביל כמה מוצרי יסוד, לשמש מזון אנושי לתעשיית הרייטינג. רשת מלונות גדולה קיבלה במשדר ההתרמה פרסום בתמורה לאירוח משפחה ליומיים.
המנחה ציין בהתלהבות ששני חדרים (שלמים) ממתינים למשפחה במלון. המדובר במשפחה בת תשע נפשות. האם עלה על דעתו של מישהו לשכן אותם בחדר אחד? המשפחה לא ידעה שמישהו טומן להם פח. בזמן שהם ישהו במלון יפשוט צוות של פועלים על ביתם הדל וישפץ אותו. לכולם ברור שאי אפשר לשפץ בית ביומיים, זהו לא שיפוץ כי אם טיפול
בדיוק כפי שהמשדר הזה הוא טיפול קוסמטי לאגו של חברות ענק ובנקים וידוענים ויותר מדי אנשים שנהנים להופיע בטלוויזיה בתפקיד ה"דאו אקס מכינה" שמגיח מלמעלה ופותר את העלילה הסבוכה.
מילים רבות כבר נכתבו על הציניות שבמשדרי ההתרמה הללו. אבל בזה ששודר ביום שני, על רקע פרסום מסקנות ועדת טרכטנברג, הפך המשדר לפאתטי ועלוב. אנחנו בעידן של אחרי מחאת הקוטג', של מרד צרכנים, של הפגנות ענק ושל התפכחות והבנה שמשהו בשיטה לא בסדר. אנחנו בצד הנכון של המתרס, אנחנו מנסים. רק שאין לנו סיכוי.
בעידן שכזה אי אפשר יותר לבוא ולספר לנו כמה הכל מסביבנו נפלא. אי אפשר לתאר עוני ומחסור רק כגזירת גורל. אי אפשר להביט בפניהם של שני אנשים עובדים שנאלצים לקבל תרומה של חבילות מזון ולחייך ולהבטיח שיהיה בסדר. ובוודאי שאי אפשר לבקש מהציבור לתרום מיליוני שקלים כאשר אותו ציבור יודע שבזמן שהוא תורם מישהו אחר עושק.
אלו משדרים שבימים כתיקונם היו יכולים לשדר עוצמה חברתית ושלשום הם הפכו ללא רלוונטיים. הם מספרים סיפור ישן נטול עובדות, סיפור שאין לו אחיזה במציאות. זוהי אגדה שאנחנו כבר לא מאמינים לה ולגיבוריה. התבגרנו. אין מכשפות, אין גמדים, אין שילגיות ואין ערבות הדדית.
את אנשי ארגון "לתת" קשה להאשים. הם משתפים פעולה עם השיטה הישנה מפני שהיא זאת שעדיין שולטת ומתווה את המציאות. אבל על רקע המציאות המעוותת שהופיעה על מסך הטלוויזיה שלנו מתקיימת מציאות אחרת, מציאות שהעניקה לנו את הכלים להתבונן בעין ביקורתית, צינית ומפוכחת על חיינו כאן.
מציאות שלא יכולה לחדור את מסך הצביעות והעשן שמישהו ממשיך לנסות ולקיים. לו רק היה קם אמש אדם אחד מבין אלו שהופיעו על המסך ונותן מקום לסאבטקסט. לו רק היו המנחים שלום אסייג ומורן אטיאס מנסים, לרגע, להיות בני אדם ולא ערב חגיגי. לו רק החיים היו מצליחים לפלס דרך אל בימת המשדר המיוחד. לו. אבל לא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם