קואליציית הטירוף
מקבץ אירועים המבהירים שהעולם מאבד את מנגנוני החיסון. הטירוף האנטישמי מגיע לישראל
גדול.
האוניברסיטה האיסלאמית היא המשכן האידיאולוגי-אנטישמי של החמאס. חבר הפרלמנט הפלסטיני מטעם החמאס, ד"ר יונס אל-אסטאל, מכהן שם כדיקאן הפקולטה לשריעה ויו"ר הוועדה לפסיקת הלכה. אל-אסטל קובע שהשמדת היהודים היא עניין לזמננו, שרומא תיכבש על ידי האיסלאם, ושצריך להשתלט על "שתי האמריקות".
באותו שבוע שבו אימצו הסטודנטים הבריטים את האוניברסיטה האיסלאמית, הצהיר אל-אסטל, האיש הבכיר ביותר באותה אוניברסיטה, שהחמאס הוא חלק מהברית שתכונן את החליפות העולמית. הסטודנטים של לונדון הצביעו בעדו. העולם החופשי, אם מישהו לא שם לב, מאבד את מנגנוני החיסון.
זו הייתה התחנה הראשונה בקואליציית הטירוף. נמשיך.
מסע ארוך שהתחיל בנקודות שונות באירופה, ביניהן בריטניה וטורקיה, יצא למצרים. הפעם כדי להעביר דווקא דרכה את ה"סיוע" לרצועה. בראש המסע עמד ג'ורג' גלאווי, חבר הפרלמנט הבריטי שהביטוי "שמאל רדיקלי" כבר קטן עליו. ההזדהות שלו עם הג'יהאד מוחלטת. עכשיו מצרים על הכוונת שלו.
הוא הגיע עם מאות "פעילי שלום" לקהיר, ויחד הם זכו לנחת זרועה של המשטרה המצרית. המסע הגיע לאל-עריש. שם הצטרפו אליהם מלאכי רצון רע מטורקיה, וביניהם ארבעה חברי פרלמנט. המצרים דווקא ניסו ללכת לקראתם. אבל לא. הם רצו הצגה, והתוצאה היא מהומה, הרוג ופצועים. הפעם, לפחות, ישראל לא בתמונה. הסגר רשום על שם המצרים. שר החוץ הטורקי נכנס לעניין,
לגופו של עניין, הכיוון שלהם דווקא נכון. רצועת עזה יכולה וצריכה להיות פתוחה, אבל לכיוון מצרים. ישראל צריכה להתנתק. בכל מכל. חשמל, מים, כסף, שירותי בריאות. מצרים היא האופציה הטבעית. ברגע שזה יקרה, ההזדהות הבינלאומית עם הרצועה תדעך. הרי העולם החופשי מעודד את היד הקשה, כאשר מדובר בערבים שמטפלים במטורפים שלהם. כך הטיפול של מצרים בחמאס. נכון שהם יתגעגעו לטיפול הישראלי. אבל זה יהיה מאוחר. והעולם רק יעודד את המצרים. זו האופציה שישראל הייתה צריכה ללכת עליה. אולי, מי יודע, עדיין לא מאוחר.
נמשיך עם קואליציית הטירוף. פרופ' ריצ'רד פאלק, יהודי אמריקאי, מכהן כחוקר מיוחד של מועצת זכויות האדם של האו"ם. ממרומי תפקידו, האיש הזה טוען שישראל היא נאצית, וגם תומך בארגון שאימץ את האידיאולוגיה הנאצית בכל הקשור ליהודים-החמאס. פאלק הוא מחסידי תיאוריית הקונספירציה, בעניין פיגועי התופת בארצות הברית. איך אדם מקואליציית הטירוף מגיע לעמדה בכירה בפרינסטון ולתפקיד בכיר באו"ם? אמרנו שמשהו פגום במנגנון החיסון של העולם החופשי. נאמר זאת שוב.
השבוע פצח פאלק בקמפיין מחודש להטלת חרם על ישראל, ובאספקת הצדקות לחמאס. הוא מזדהה עם סייעני החמאס שהגיעו אל-עריש. ולא רק הוא. גם המוזיקאי רוג'ר ווטרס מהפינק פלויד שלח מכתב הזדהות. לא ישראל בסכנה. העולם החופשי בסכנה. סרטן הטירוף מתפשט.
"כל התכונות המבחילות שמייחס העולם האנטישמי ליהודים מתקיימות במנהיגי מדינת ישראל: תרמית, הונאה, רצח ילדים ובצע כסף". בדרך כלל, אלה דברים שנאמרים על ידי מנהיגי החמאס והאגף האנטישמי בימין-שמאל. הפעם, הדברים הללו נאמרו לפני ימים אחדים, על ידי אחת הנואמות, נורית פלד-אלחנן, בהפגנת השמאל לציון שנה למלחמה בעזה. קואליציית הטירוף הגיעה למרכז תל אביב.
לפני שנה הגנתי על זכות המחאה. יש שמאל שדורש שלום ומזכה את ישראל במטחי ביקורת. שמאל לגיטימי. יש שמאל שהולך והופך לאנטישמי, ומכתים את השמאל כולו. זה קורה משום שאנטישמית כמו פלד-אלחנן, אם שכולה, שבתה נרצחה בפיגוע טרור, והחליטה להזדהות עם הרוצחים, הופכת לדוברת לגיטימית של השמאל. אם השמאל אינו מתנער ממנה, אז מגיע לו. פלד-אלחנן כבר קיבלה את פרס סחרוב מהאיחוד האירופי. היא מלמדת באוניברסיטה העברית, בבית הספר לחינוך. היא עוד תקבל פרס ישראל.
יוזמתו של שר החינוך להקדיש פרק לעולי הגרדום מעוררת סערה. עיתון "הארץ", כצפוי, מציג טענות על כך שמדובר בקידוש המוות וקופץ להשוואות בין הטרור היהודי לטרור הפלסטיני. מה לנו כי נבוא בטענות לפלסטינים, שמקדשים את השאהידים, נטען במאמר באותו עיתון, כשגם אנחנו נהגנו כך. הטרוריסטים של עם אחד, יספרו לנו הנאורים, הם לוחמי השחרור של עם אחר.
לא בדיוק. היישוב היהודי התנגד לטרור, ובחר בהבלגה, גם נוכח טרור ערבי. זה הכלל. היוצא מן הכלל הוא, שהיה שלב, באמצע המרד הערבי הגדול, ביולי 1938, שבו האצ"ל פגע בחפים מפשע. זה ראוי לכל גינוי, והיישוב אכן גינה. גם התירוץ שזה היה חלק מ"מלחמת אזרחים", ויהודים חפים מפשע נרצחו-אינו תירוץ. זה היה טרור, ולא עניין להתגאות בו.
אלא שהוויכוח המחודש עוסק בעולי הגרדום. ובכן, כדאי לדייק. המאבק היהודי לשחרור ולריבונות היה נגד הבריטים ונגד לוחמים. מתוך 12 עולי הגרדום, רק אחד, שלמה בן-יוסף, ניסה לתקוף אוטובוס אזרחי. רק ניסה. הרימון לא התפוצץ. איש לא נפגע. זה היה כנקמה על פעולות אכזריות בימים שלפני כן, שכללו רצח חפים מפשע, אונס שתי נשים וביתור גופותיהן. בן-יוסף ושני חבריו פעלו על דעת עצמם. והעיקר: כל שאר ה-11 פגעו בשלטון הבריטי. הם לא כיוונו לאזרחים ולא פגעו באזרחים.
העובדות הללו לא יבלבלו את המעלילים מתוכנו. הם טוענים שהפתח הוא ההגנה, והחמאס הוא אצ"ל. אין שקר גדול מזה. אצל הפלסטינים הפגיעה באזרחים חפים מפשע היא הכלל. לא היוצא מן הכלל. אצל הפלסטינים לא מדובר בארגוני פורשים, אלא בשיטה שהתחילה לפני שהייתה ישראל.
פרופ' יהודה קידר ישב עם דב גרונר בצינוק הנידונים למוות. הוא זועם על ההשוואה בין עולי הגרדום לטרור הפלסטיני. "גרונר", סיפר לי קידר, "לא היה איש טרור. הוא היה חלק מתנועת המרי. הוא לא פגע באזרחים". הצדק איתו. גרונר נתפס כשהשתתף בהתקפה על תחנת משטרה בריטית. קידר, עכשיו בן 85, היה איש פלמ"ח. אלא שזה רק עניין של זמן עד שמשכתבי ההיסטוריה ישוו גם אותו לרוצח ילדים. עשו את זה לגרונר. יגיעו גם אליו. אצל היהודים הרג חפים מפשע היה החריג. אצל הערבים זה היה הכלל. יחי ההבדל הקטן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם