עברית קשה שפה – אבל חיה
אין כל רע בסלנג, כל עוד המשוחחים מבינים אחד את השני. ועם זאת איננו יכולים להשלים עם ביטויי לשון שגויים או עצלים שמורידים את העברית לאשפתות
◄ לאהוב את העברית - לא לתקנה/ רוביק רוזנטל
ה"שפה" מוגדרת כ"אוסף של סימנים מוסכמים", דהיינו הדגש הוא על העובדה שכל ה"משוחחים" נותנים פירוש זהה לסימנים המועברים ביניהם. לכן, השפה ה"תקנית" והסלנג רלוונטיים במידה שהמשתמשים בהם מבינים איש את רעהו. אם לא כך הדבר – משהו פגום ביכולת של השפה למלא את ייעודה ככלי להעברת מידע לזולת.
השפה אינה נוצרת בידיה של "מועצת חכמים" עליונה, המנסה להכתיב ביטויים ומטבעות לשון. השפה נוצרת מהצורך של אנשים לבטא את עצמם ומהתחושה שהדבר קשה להם באמצעים ה"תקניים". לדוגמה: המילה "הסתלבט" באה במקום המשפט המייגע "ישב לו שעון על מסעד כיסאו, ידיו שמוטות לצדדים. הוא בוהה נכחו וזחוח דעת". לעניות דעתי, היא גם קולעת טוב יותר בתיאור הסיטואציה.
פעם אמרו "אני מתאווה לשבת אצל החלון", או "חפצה נפשי לשבת אצל החלון". היום אומרים "בא לי לשבת ליד החלון". כל עוד המדבר והשומע מבינים זה את זה ומייחסים משמעות זהה לדברים, השינוי בביטויים אינו רלוונטי, לדעתי.
שלוש חיילים שילמו עשר שקל
בהיותי "סבא פולני", אני גאה בנכדי שמספר כי חבר לכיתה "חרץ לו לשון", או בנכדתי שאומרת "חלקתי עם אבא כריך גבינה". אני יודע שככל שיגדלו כך ימנעו מצחצוח לשוני וירבו להשתמש בסלנג ובביטויים העממיים. כל עוד הם מבינים את דברי חבריהם וחבריהם מבינים אותם – דייני.
כוונתי להסביר שאין מילים "איכותיות" ומילים "פושטיות"; יש מילים מובנות ומילים לא מובנות. המילים "כאילו" ו "כזה" אינן אמורות לבטא משמעות. הן מילים "עצלות" שמוכיחות על עילגות וחוסר ריכוז בהבעה. עם כל הסכמתי לשימוש בסלנג כחלק לגיטימי מהשפה, קשה לי להסכים עם "עצלות
בביטוי", או עם שימוש שגוי כדוגמת "עשר שקל" ו"שלוש חיילים". כל עוד לא הוסכם על ביטול האבחנה בין זכר לנקבה, עלינו להקפיד על שימוש נכון בשפה.
העובדה שהשפה הופכת עממית, וביטויים "מצוחצחים" בעברית יפה נחשבים לדיבור "פלצני", עלולה לגרום לכך שהשפה העברית תנותק ממקורותיה ותהיה שפה דלה. כדי שנוכל להעדיף שימוש בסלנג על העברית ה"ישנה", עלינו לעשות את הבחירה כ"אפיקורסים לשוניים" ולא כ"עמי הארצות". פירושו – נדבר בביטויים לבחירתנו מתוך בקיאות, שבעקבותיה ה"מרידה" בביטויי העבר, אך לא מבערות שכופה עלינו דלות לשונית.