יחסים מצילי חיים
האם פעילות המשלחת הישראלית להאיטי היא רק מסע יחסי ציבור, כפי שטוען פרופ' יואל דנוחין? התשובה היא 279. זה מספר בני האדם שחייהם ניצלו בזכות אותן פעולות "שווא"
פרופ' דונחין, מנהל היחידה לבטיחות החולה במרכז הרפואי הדסה עין כרם, שפך במאמרו קיתונות של רותחין על מבצע ההצלה הישראלי וקבע, כי "כל משלחות ישראל לאזורי אסון הוכיחו שפעילותן הייתה לשווא".
והוא מוסיף: "כנראה שדקת שידור בטלוויזיה חשובה לעין ערוך מכל שיקול אחר, ולמעשה ישראל משתמשת באסונות כשדה אימון לחילוץ וטיפול רפואי". לטענתו, הדברים הנחוצים ביותר הם מחסה, מים ומזון ו"יותר משיש צורך בבית חולים שדה, יש הכרח בבתי שימוש שדה. יותר משזקוקים לרופאים ואחיות, יש הכרח במחפרים לכריית קברים, לחפירת קווי ביוב".
ובכן, פרופ' דונחין, יש לי חדשות בשבילך: 279 בני אדם, זכו לקבל חיים חדשים, בזכות "פעולות השווא",כלשונך, של מדינת ישראל. מאתים שבעים ותשעה בני אדם. 279. הצוות הישראלי, אשר הגיע לאזור האסון בזכות תגובה מהירה מצד ממשלת ישראל, טיפל עד כה ב-270 בני אדם, במה שהוגדר כ"טיפולים מצילי חיים". שמונה בני אדם אחרים ניצלו ממוות, לאחר שצוות החילוץ הישראלי חילץ קבוצת סטודנטים אשר נקברו חיים תחת הריסות האוניברסיטה המקומית, משך 38 שעות. אדם אחד נוסף חולץ על ידי נציג המשלחת הישראלית, לאחר ששהה למעלה מ-90 שעות תחת ההריסות. ובסך הכל, פרופ' דונחין: 279 בני אדם.
לילות כימים עובדים שם אנשי המשלחת שלנו, ובזמן הקצר ששהו שם – הם הצליחו לא רק להציל חיים, אלא אף להביא חיים חדשים לעולם, עם לידתו של הילד הראשון בהאיטי מאז האסון, ילד קטן, אשר סיפק תמונות של תקווה בעיני התושבים המקומיים.
אכן, חשוב להאזין לקולות ביקורת, ואין איש הפטור ממנה. יחד עם זאת, קשה להבין את המניע לנימה הארסית הנלווית להם כבר מן הרגע הראשון. וגם אם קיימים ליקויים בתיאום עבודת המשלחת הישראלית, האם יש בכך כדי להצדיק את שפיכת האמבט עם התינוק, ולהשחיר את דמותה של ישראל?
ואף אם ישראל יצאה למבצע ההצלה אך "כדי לשפר את תדמיתה", מדוע לשפוט אותה לחומרה ולא לברך ולקוות, על פי הכלל שהנהיגו חז"ל, כי נעסוק בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, כדי "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה".
זאת ועוד. כל סיוע המתקבל בימים אלה בהאיטי, הינו בבחינת ברכה, רווח והצלה, יהיו מניעיו אשר יהיו. טובים אלה שעושים למען הזולת, מאלה אשר מוצאים ק"ן טענים לשלב ידיים בחוסר מעש ולצקצק בלשון.
פרופ' דונחין בוחר להציג בבוז גם את היחס הישראלי לפעילות התקשורת באזור האסון. ובכן, אדוני, תקשורת היא אכן כלי חשוב.
ראוי לזכור: אין זו משלחת הסיוע הראשונה של ישראל לאזורים מוכי אסונות. בפועל, תפיסת ההתגייסות למען נזקקים מושרשת עמוק בתרבות ובמסורת היהודית והישראלית. אכן, מותר להתבונן בחצי הכוס הריקה, אך האובססיות שלא להסיר ממנה את העיניים, עשויה ללמד בעיקר על הלך מחשבתו של המתבונן.
ולסיום, פרופסור, 279 בני אדם. ראוי כי נחזור ונשנן. זהו מספר הניצולים בהאיטי, שזכו לחיים בזכות פעילות צוותי החילוץ מישראל. עתה, נותר רק לקוות שאיש מהניצולים לא יקרא את מאמר הביקורת שלך. צערם רב דיו, והוא מספיק לעת זו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם