ביקורת עושים בבית - ולא מחוץ למדינה
התיקון יבוא מתוכנו ולכן צריך לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית, ולא לעיני כל מי שנמצא מחוץ לבית, ביניהם דורשי טובתנו, אך גם שונאינו ומבקשי רעתנו
מכיוון שאני אופטימיסט חסר תקנה, אני מאמין כי ניתן להוציא מתוק מעז ולהפוך את הביקורת למכשיר לתיקון ולהעלאת החברה הישראלית על הפסים הנכונים, כדי שתהיה חברת מופת, שוויונית, צודקת ומוסרית.
אני מאמין שהתיקון יבוא מתוכנו, ולכן אני גורס שיש לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית, ולא לעיני כל מי שנמצא מחוץ לבית, ביניהם דורשי טובתנו, אך גם שונאינו ומבקשי רעתנו.
חלילה לנו לאסור ביקורת עצמית, ותהא הנוקבת ביותר, אך מה לנו ול"שוחרי הצדק" בחו"ל, שרובם מעמידים פני צדקנים, אך כשהם נתקלים במכשול כלשהו מוסרת המסכה מפניהם, והם מתגלים במלוא כיעורם האנטישמי ושונא ישראל.
בחו"ל אני מליץ יושר
יש לי הרגל מגונה: בבית אני איש מרכז–שמאל. בדרכי לנמל התעופה אני "ליכודניק לייט", במטוס אני "ליכודניק" מובהק, ובנחיתה בארץ זרה – אני "ליברמן" במיטבו. הרציונל מאחורי השוני בגוון הפוליטי הוא שבישראל זכותי וחובתי לבקר את החברה הישראלית במלוא החומרה, אך בחו"ל עלי להיות מליץ יושר של מדינת היהודים.
ההבחנה והניתוח של הישראלים המתייצבים בראש הלוחמים נגד
מדינת ישראל ומוציאים דיבתה רעה אינה הדיסציפלינה המדעית שלי. אני מכיר בעובדה כי "מהרסיך ומחרביך ממך ייצאו", אך אין בכך כדי להשלים עם הסלידה העמוקה שאני חש מהם.
אני גורס כי עלינו להתעלם מהם ולבוז להם בשקט, בידיעה שלא בידנו לשנות את אופיים ואת התנהגותם. בוז שקט והרמת גבה זה מה שמגיע ליונתן שפירא, לדרור פיילר ולדומיהם, ושיתבשלו במיץ השנאה שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם