פרוטקשן בנגב
הסיכום עם השבט הבדואי על "שמירה" בשטח הבנייה בנגב, הפך לאיומים בנוסח "מי שיתקרב – יקבל כדור". בית המשפט שם לזה סוף
לפני כחודש, בבית המשפט העליון, דחה השופט סלים ג'ובראן, בהסכמת השופטים עוזי פוגלמן ויצחק עמית, את ערעורו של איאד אלנברי, בן ה-24,על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מפי השופט אליהו ביתן. איאד הורשע במחוזי, ביחד עם שריף אלנברי (26), בחודש מרס 2009, בעבירות של סחיטה באיומים, חבלה במזיד לרכב והיזק בזדון לנכס. איאד נידון בגין אלה לשנתיים מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי, קנס בסך 7,500 שקלים וכן פיצוי לחברה הנסחטת בסך 15 אלף שקלים, ומכאן ערעורו.
מעשה שהיה כך היה: בחודש נובמבר 2007 זכתה ע.ס.מ. צמ"ה בע"מ במכרז של קק"ל לביצוע עבודות עפר ופיתוח לשם הקמת מאגר מים בשטח הממוקם בסמוך לאזור התעשייה של היישוב עומר. בעקבות טענותיהם של בני שבט אלנברי לבעלות על השטח ואיומים שהופנו בעקבות זאת כלפי אנשי חברת ע.ס.מ. בדצמבר 2007, הגיעו הצדדים להסכמה. בתיווכו של מר תפילין בני, המשמש כיועץ למשרדי ממשלה וחברות ממשלתיות לפינוי מטרדים במגזר הבדואי, סוכם כי אחד התנאים לעבודת החברה בשטח כמתוכנן, מבלי שתופרע על ידי בני משפחת אלנברי, הוא שהחברה תעסיק אנשים מהשבט כ"שומרים" בשטח. בחודש פברואר 2008 אירעה תקרית בין מנהל הפרויקט לאיאד, בה איים האחרון על המנהל, "אם תרים עליי יד אתה תקבל כדור בראש".
איאד ושריף הועסקו על ידי החברה. בתחילת יוני 2008 טלפן שריף לסמנכ"ל התפעול בחברה, עמרי פלד, והודיע לו כי הם מפסיקים את "השמירה" במקום וכי
במקביל הצטרפו לעמרי, שעדיין שהה בשטח, שני שוטרים במסווה - רב סמל דניאל גפן ורב סמל ליאור פיבין - אשר הציגו עצמם כשומרים החדשים מטעם החברה. בשלב מסוים, התקרבו איאד, שריף, מוסא ואנשים נוספים ממשפחת אלנברי לשוטרים ולעמרי, ומוסא הודיע שזה שטח השמירה שלהם ואם אחרים יעבדו שם, הלילה ייעלם או יישרף טרקטור "וחבל שיהיה בלגן". עם רדת הלילה, התרחקו איאד, שריף ושניים נוספים לכיוון גנרטור שנמצא בשטח. אחד מהם ניתק את זרם החשמל ובחסות החשיכה הושלך לעבר השוטרים ועמרי מטח אבנים. האבנים ("בגודל מלון") הסבו נזק למכוניתו של עמרי וניתוק הגנרטור גרם נזק לחברה בסך 20 אלף שקלים.
בגין מעשים אלה, הואשמו איאד ושריף, בבית המשפט המחוזי, בעבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, איומים, סחיטה באיומים, גרימת חבלה במזיד וגרימת היזק בזדון. בחינת התשתית העובדתית הביאה לזיכויו של איאד מעבירת האיומים מחמת הספק, ומעבירת גרימת חבלה בכוונה מחמירה, באשר בית המשפט לא השתכנע מעבר לספק סביר כי מטרת זריקת האבנים הייתה לפגוע בשוטרים ובעמרי. עם זאת, הורשע איאד בשאר העבירות נשוא כתב האישום.
הרשעת איאד בעבירת הסחיטה באיומים התבססה הן על שיחת הטלפון בינו ובין עמרי והן על האירועים שהתרחשו באתר בסמוך לאחר מכן. לפי עדותו של עמרי, איאד התקשר אליו והודיע שיירה במי שיתקרב לשטח. עמרי טען שידע ששוחח עם איאד ולא עם אדם אחר, כי זיהה את קולו ומשום ששיחת האיום בוצעה מטלפון שמספרו שמור בזיכרון הטלפון הנייד שלו תחת שמו של איאד. עמרי הציג לבית המשפט את מכשיר הטלפון והראה כי אותו המספר ממנו בוצעה השיחה עדיין מופיע תחת אותו שם.
עמרי גם הקליט את שיחת האיום במכשיר הקלטה משטרתי ובית המשפט מצא כי תוכנה תואם את עדותו במלואה. מתמליל השיחה עולה בברור שהדובר השני אינו מתקן את עמרי לאחר שזה פונה אליו בשמו - איאד - ואף מאשר שהוא אחד "השומרים" בשטח.
"עמרי: כן איאד
איאד: עמרי מה עניינים?
עמרי: מה שלומך איאד?
איאד: בסדר. תגיד מה הסיפור שמה?... אני השומר לא?... היית צריך להתקשר אלי נכון, אני העובד אני השומר נכון אני השומר הקבוע והשמירה הכל על הגב שלי נכון?
עמרי: תשמע אני לא יודע איאד, אני יודע שהתקשרו אלי ואמרו לי אנחנו יותר לא... השומרים לא עובדים יותר.
איאד: אני מוסר לך את זה: מי שמתקרב לשטח אני נותן לו שתי כדורים אני אומר לך את זה. ביי".
איאד הכחיש את מעורבותו בעבירות. הוא טען שלא התקשר לעמרי ושאיננו הבעלים של הטלפון ממנו בוצעה השיחה. הוא אישר שמספר הטלפון שלו היה שמור אצל עמרי, אך טען שמדובר במספר אחר. לעניין האירועים באתר, העלה איאד טענת אליבי. הוא סיפר כי כלל לא נכח במקום באותו היום, אלא שהה בבית מלון באשקלון בירח דבש.
בית המשפט המחוזי העדיף את גרסת עמרי על פני זו של איאד, וציין שהוא מאמין שעמרי זיהה את קולו של איאד בשיחת האיום, וקבע בהתחשב גם בתוכן ההקלטה, כי השיחה בוצעה במטרה להניא את החברה מלשכור שומרים חדשים. כן נקבע, כי איאד נכח בשטח בזמן חילופי הדברים עם עמרי והשוטרים, כמו גם בעת השלכת האבנים. טענת האליבי נשללה בהיעדר כל ראיה תומכת.
על אף שאי אפשר היה לקבוע מי מהנוכחים באתר חיבל בגנרטור ומי מהם השליך את האבנים, די היה בחומר הראיות כדי להצביע על כך שהחבורה פעלה בתיאום ובעצה אחת וממילא להטיל על איאד אחריות למעשים ולוּ כמבצע בצוותא.
בית המשפט הבהיר כי עצם שכירת שירותיהם של איאד ושריף לא נבעו מסחיטה, אולם האיומים המילוליים והפיזיים הם בגדר סחיטת דמי כופר באצטלה של העסקת עובדים. אשר על כן, הודגש כי האיומים לירות בעמרי והסכנה שנשקפה לו ולשוטרים מן האבנים הגדולות שנזרקו לעברם, ראויים להטלת עונש מאסר ממושך. גם עברו הפלילי של איאד עמד לו לרועץ, אולם בית המשפט לא התעלם מגילו הצעיר ובשל כך אין הוא ממצה עמו את הדין.
שריף הורשע באותן עבירות, אך על בסיס תשתית עובדתית שונה שלא כללה את שיחת האיום. על סמך זאת ובשל עברו הנקי, למעט הרשעה בבית דין צבאי על הפקרת נשק, ובשל העובדה ששירת שירות צבאי מלא, הוטל עליו עונש קל יותר, של 12 חודשי מאסר בפועל בלבד וקנס של 5,000 שקלים, כאשר רכיבי העונש האחרים היו זהים לאלה של איאד. שריף לא ערער.
עיקר טענותיו של בא כוחו של איאד בערעור, עוה"ד יוסי זילברברג, מופנות כלפי מחדלי החקירה. הוא מלין על כך שהמשטרה לא הגישה לבית המשפט מחקר תקשורת של הטלפון ממנו בוצעה שיחת האיום ולא נעשתה השוואה בין קולו של הדובר בהקלטה לקולו של איאד. באשר לאירוע באתר, עו"ד זילברברג טען, שלא נלקחו טביעות אצבע מן הגנרטור וכי שני השוטרים שנכחו בשטח לא ביצעו הליך זיהוי מסודר של איאד, למעט זיהוי על פי תמונה שהוצגה לאחד מהם. מחדלים אלה אינם מאפשרים, לשיטתו, להוכיח ביצוע העבירות מעבר לכל ספק סביר ואין לדבריו בעדותו של עמרי לבדה כדי לשלול את גרסת איאד.
בין יתר הטענות נטען עוד, כי רס"ר אייל סבן, אשר על פי עדותו של עמרי מסר לו את מכשיר ההקלטה בו תועדה שיחת האיום, העיד כי איננו זוכר האם נתן לו את המכשיר, ולפיכך קיים ספק באשר לאמינות ההקלטה. כמו כן, תוכן השיחה לא יכול ללמד לטענתו על זהות הדובר. עמרי אמנם ענה בשיחת האיום ופנה לדובר בשם "איאד", אך הדובר איננו מזדהה בשם.
השופט ג'ובראן אינו רואה מקום לחרוג מן הכלל, לפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים ומהימנות עדים שנקבעו בערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים. כך נדחו גם הטענות לגבי "מחדלי החקירה" - "אין בעצם ההצבעה על אפיק חקירה פוטנציאלי שבו לא נקטה המשטרה, כדי להתעלם מחומרי החקירה שהונחו בפני בית המשפט וכדי לפטור את הנאשם מאחריות על סמך זאת בלבד... ככלל, אין זה מחובתה של התביעה להתחקות אחר הראיה הטובה ביותר שניתן להשיג, כי אם להציג ראיות המספיקות להרשעה מעבר לספק סביר... רק מחדלים חמורים, המעוררים חשש שמא תימצא בגינם הגנתו של נאשם חסרה ומקופחת בשל הקשיים להוכיח את גרסתו, ייזקפו לחובת התביעה ויוכלו לסייע לנאשם בהוכחת קיומו של ספק סביר".
בית המשפט דחה גם את הערעור על חומרת העונש. "סחיטת דמי חסות תמורת 'שירותי שמירה', והטלת אימה על עובדיה באמצעים אלימים ותוך גרימת נזק לרכוש, חייבות לבוא על גמולן בתגובה נחושה ומחמירה... יתר על כן, חרף גילו הצעיר, מצטייר המערער כעבריין מועד. לחובתו שלוש הרשעות בגין עבירות שבוצעו בשמונה הזדמנויות שונות מאז שנת 2003. בחמש השנים האחרונות בלבד, הספיק הלה לבצע עבירה של תקיפה בתנאים מחמירים, עבירה של החזקת סכין, שתי עבירות של חבלה במזיד לרכב, חמש עבירות של הפרת הוראה חוקית, שתי עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה של ניסיון לגניבת רכב וכן עבירה של פריצה לרכב".
יודגש כי אין בדברים דלעיל משום ייעוץ משפטי או המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. לכל מקרה נסיבותיו הפרטיות ויכול שהאמור כאן אינו מתאים לו. אין להסתמך על המידע, וכל העושה כן עושה זאת על אחריותו בלבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם