ושבו בנים לגבולם
16 שנים לאחר נישואיהם נטלה שרה את ילדיה, הגיעה ל"חופשה" בישראל וסירבה לחזור למייק בעלה. סמים? אלימות מילולית ונפשית? בית המשפט לא התרשם וקבע כי מדובר בחטיפה
בקיץ האחרון, כבכל קיץ, הגיעו שרה והילדים לחופשה בישראל. הם היו אמורים לחזור לארה"ב בחודש אוגוסט, טרם פתיחת שנת הלימודים שם. הבת הבכורה אמורה הייתה לשוב הביתה עוד בחודש יולי. כשהתקרב מועד חזרתה, ביקשה ממנה אמה להתקשר לאביה ולשכנעו להגיע ארצה. מייק החל לבדוק, ומצא ששרה נטלה עמה לישראל את תעודת הנישואין ואת תעודות הלידה של הילדים. התעורר בליבו החשד ששרה מעוניינת בהגעתו כדי שבית הדין הרבני בישראל יתפוס סמכות שתאפשר לו לדון בתביעת גירושין. משום כך סירב להגיע ואף שיתף את שרה במסקנתו. שרה בתגובה השיבה כי הוא לא יראה יותר את ילדיו עד שיסכים לדרישתה להתגרש.
הבת הבכורה שבה לארה"ב וחיה שם עם אביה. בסמוך לחזרתה, הגישה שרה לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב, תביעת גירושין, מזונות ומשמורת קטינים, ובמסגרתה עתרה למתן צו עיכוב יציאת הילדים הצעירים מהארץ. בית הדין הרבני קבע את משמורת הקטינים אצל אמם וכן עיכב יציאתם מהארץ.
באמצע חודש ספטמבר, הגיש מייק תביעה להחזרת הילדים החטופים לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן. תביעתו התבססה על חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים). התביעה הועברה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון כעבור למעלה מחודש, והחלה להישמע שלושה ימים לאחר העברתה. תביעות כאלה, מטבען ומכוח החוק, נידונות במהירות, ובית המשפט מציין כי כל דחייה בתיק נבעה מהצדדים ובמיוחד מצד בא כוחו של מייק, עורך הדין חגי כרמון.
מייק כפר בסמכותו של בית הדין הרבני בישראל לדון בתביעת הגירושין והמשמורת. בתחילת חודש נובמבר הגיש גם היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו, ובה הובהר לבית הדין הרבני כי אין לו סמכות לדון לגופן של זכויות המשמורת, כל עוד לא קבע בית המשפט המוסמך בהתאם לאמנה (בית המשפט לענייני משפחה), שאין להחזיר את הקטינים לארה"ב.
מתצהירה של שרה ומעמדת באי כוחה, עורכי הדין רועי קורץ ויאיר שיבר, עולה בברור שמטרתם לגרום לבואו של מייק לארץ על מנת שבית הדין הרבני יקנה סמכות לדון בתביעת הגירושין. מן הטעם הזה, ביקש מייק שלא להגיע לישראל ולא להיחקר כאן אלא באמצעות שיחת כינוס בווידאו.
לאור אלה, ומשום שאין מחלוקת שמקום מושבם של הקטינים הוא בארה"ב, קבעה השופטת ד"ר ורדה בן שחר, שמייק ייחקר בשיחת כינוס בווידאו. פקידת סעד נפגשה עם האם והקטינים והגישה
מייק טען כי מעולם לא הסכים שילדיו יחיו בישראל. הוא הסכים לצאת הילדים לתקופה מוגבלת בלבד, ומשכך השארתם בארץ מהווה חטיפה. הוא ביקש להורות על החזרתם למקום מגוריהם הקבוע בניו יורק. הילדים הם אזרחי ותושבי ארה"ב והם גדלו והתחנכו שם. כדי לשנות את מקום מגוריהם יש צורך בהסכמת שני ההורים. לדבריו, שרה פעלה על דעת עצמה וגיבשה תוכנית לחטיפת הילדים לישראל תוך שהיא משקרת לו.
טענת ההגנה של שרה התבססה על סעיף 13(ב) לאמנה. הסעיף מכיל סייגים לחובה להורוֹת על החזרת ילד חטוף, וכזאת לשונו:
"על אף האמור בסעיף הקודם, אין הרשות השיפוטית או המינהלית של המדינה המתבקשת חייבת להורות על החזרת הילד, אם הוכיחו האדם, המוסד או גוף אחר המתנגדים להחזרתו כי -
(א) האדם, המוסד או הגוף האחר שבידיו מופקדת ההשגחה על גוף הילד לא הפעיל בפועל את זכויות המשמורת בעת ההרחקה או אי ההחזרה, או הסכים עמן או השלים עמן לאחר מעשה, או
(ב) קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל. הרשות השיפוטית או המינהלית רשאית כמו כן לסרב לצוות על החזרת הילד אם התברר לה כי הילד מתנגד להחזרתו וכי הוא הגיע לגיל ולרמת בגרות שבהם מן הראוי להביא בחשבון את השקפותיו. בבואן לשקול את הנסיבות הנזכרות בסעיף זה, יביאו הרשויות השיפוטיות והמינהליות בחשבון את המידע בדבר רקעו החברתי של הילד, כפי שהומצא על ידי הרשות המרכזית או רשות מוסמכת אחרת שבמקום מגוריו הרגיל של הילד".
שרה הוסיפה כי הם הכירו בישראל ולאחר נישואיהם עברו להתגורר בארה"ב, וכי כל משפחתה מתגוררת בישראל. היא ציינה שמאז הולדת הבת הבכורה, מייק התנהג אליה בכפייתיות ואלימות נפשית. "הוא הביא סמים הביתה ובעקיפין חשף את הילדים לחיי פחד וחוסר יציבות". היא חששה לנזק "חמור ובלתי הפיך" שעלול להיגרם לילדים וחיפשה פתרון להרחיק את הילדים ממצב בלתי נסבל זה.
עוד טענה שרה, כי לאורך כל ההליך התנהל בא כוחו של מייק "בחוסר תום לב, תוך פגיעה בקטינים וזלזול בהחלטות בית המשפט, כאשר הוא איננו עומד במועדים ומעכב את מתן ההחלטה של בית המשפט, זאת למרות שבית המשפט עמד על כך שעיכובים פוגעים בטובת הקטינים. התנהגות זו הביאה לכך שהקטינים נמצאים בארץ כחצי שנה והתאקלמו, ודי בכך כדי לדחות את התביעה".
מייק טען מנגד, כי הטענה לפיה הוא מכניס סמים הביתה, "היא בדותה של הנתבעת מהזמן האחרון וזאת לצורך עמידה בדרישות החוק". הוא ציין כי התצהיר של שרה שהוגש לבית הדין הרבני זהה לתצהיר שהוגש לבית משפט זה, זולת הוספת הסעיף בדבר השימוש בסמים כדי להתגונן מפני טענת החטיפה.
השופטת בן שחר סמכה ידיה על לשון סעיף 1 לאמנה, אשר לפיו:
"יעדיה של אמנה זו הם -
(א) להבטיח את החזרתם המידית של ילדים, אשר לא כדין, הורחקו אל מדינה מתקשרת או לא הוחזרו ממנה, וכן
(ב) להבטיח כי זכויות משמורת וביקור על פי הדין של מדינה מתקשרת יכובדו ביעילות בשאר המדינות המתקשרות".
לדברי השופטת, שרה סירבה לחזור לארה"ב במועד שנקבע מראש, ומיד עם הגיעה ארצה החלה בהליכים בבית הדין הרבני על מנת להתגרש ממייק. גם היום היא מבקשת להתנות את חזרתם של הקטינים בכך שמייק ייתן לה גט וישכור לה דירה בה תגור בנפרד עם הילדים. "במילים אחרות מבוקש מבית המשפט לדון בענייני משמורת ואף בענייני גירושין. כל אלו, כמובן, אינם בסמכותו של בית משפט זה ואינם בגדרו של חוק אמנת האג".
בית המשפט ציין כי כל רצונה של שרה הוא גירושין, אך תחת לפנות לערכאות המתאימות בארה"ב, היא בחרה ליצור נסיבות אשר בהתאם לתוכניותיה אמורות היו להפעיל לחצים על מייק לשחררה מכבלי הנישואין ולהשיג זכויות משמורת ומדור. "אין ספק שנקיטת מהלכים מסוג זה הם בגדר הרחקה שלא כדין, ולמעשה לכך מסכימה הנתבעת, אלא שהיא מבקשת להתגונן כנגד החזרתם בהגנות הקבועות בסעיף 13(ב) לחוק".
"על מנת להוכיח פגיעה בילדיה המצדיקה שימוש בסעיף זה, מתארת הנתבעת בתצהירה מערכת יחסים עם התובע מלווה בהשפלה, חוסר הבנה, חוסר סיוע המלווה בקללות ואיומים. כשנה לפני עריכת התצהיר היא אזרה אומץ וביקשה מהתובע להתגרש אלא שהוא סרב ואמר לה שלו יש אמצעים לשכור שרותי עו"ד שיסייע לו לסיים את קשר הנישואין כך שהנתבעת תישאר ללא ממון וללא הילדים. בעקבות כך היא נשברה נפשית. התובע פנה לפסיכולוגית שהייתה אחת מלקוחותיו. השיג עבורה על שמו, מרשם לתרופה אנטי דיכאונית והכריח אותה ליטול את התרופה. המצב הזה השפיע על הילדים אשר חיו בפחד. הפגיעה הכי קשה הייתה בבן ג.ש. שמסרב לדבר עם התובע. בשלב מסוים התובע החל להשפיע עליה ליטול סמים מסוג גראס. היא הסכימה. לאחר מכן אף ניסה לשכנע אותה ליטול סם מסוג קוקאין אך היא סירבה. בשל החשש מנזק שיגרם לילדים היא החליטה לקחת את הילדים איתה לישראל".
השופטת מצאה סתירות בין עדותה של שרה בבית המשפט ובין תצהירה. כך למשל בתצהיר סיפרה שבמשך שנתיים לא התקיים כל קשר בינה ובין מייק, ובבית המשפט היא העידה שמייק הביא סמים "כל פעם שהוא רצה ממני מין". לשאלה מתי הביא סמים השיבה: "לפני 7 חודשים שהמצב בינינו נגמר בכלל. איזה סמים הוא הביא לך? זה התחיל עם הגראס ואני הודיתי שעישנתי איתו. הוא טען שזה ירגיע אותי והוא נשבע שהוא לא נתן לי לעשן את זה כדי לנצל אותי מינית אלא רק בשביל להירגע ולהרגיש טוב".
נקבע כי "אם היה נתק בין השניים והנתבעת לא קיימה יחסי מין מדוע הייתה צריכה לכאורה ליטול את הסמים, ואם נטלה אותם כדי להרגיש טוב הרי שלא ניטלו לצורך יחסי מין. התובע מכחיש כל שימוש בסמים ובכל מקרה הנתבעת היא זו שמודה בשימוש בסמים".
כך גם נמצאה סתירה בין טענתה של שרה שהילדים אינם רוצים לשוב לארה"ב ("אני כל הזמן שואלת אותם והם אומרים שטוב להם בארץ והם לא רוצים לחזור לשם"), ובין הדברים ששמעה השופטת מפקידת הסעד ומהבן, בשיחה שהתקיימה בלשכתה. פקידת הסעד דיווחה על "געגועים של הקטין לאביו ואחותו ועל הקשר הטלפוני המתקיים ביניהם". הבן סיפר שיש לו חברים בארה"ב איתם היה נפגש בניגוד לגרסת האם, לפיה הילדים נמנעו מלהיפגש עם חברים בשל המצב בבית. "ג.ש. מעוניין לחזור לחבריו ולמסגרות המוכרות לו , הוא מתקשה מאוד לבטא את הדברים כדי לגונן על רצונה של אמו, אך מאוד חשוב לו שהוריו יתגרשו ועל כך הוא שב וחוזר כל העת. אף אני התרשמתי שרצונו של הקטין לשוב לארצו אך גם שהוריו יתגרשו כדי שהשלווה תחזור לחייהם".
בנסיבות אלה קבעה השופטת שלא הורם הנטל להוכחת ההגנות שבסעיף 13(ב), ולא הוכח קיומו של חריג המונע את הגשמת מטרותיה הברורות והחד משמעיות של האמנה - החזרת ילדים שנחטפו ממדינתם לאלתר. היא נתמכה בפסיקה ענפה של בית המשפט העליון, אשר לפיה נטל זה מוטל על ההורה החוטף והוא כבד מאוד.
נקבע כי "בין התובעת והנתבע התקיימה מערכת יחסים קשה ומורכבת שחשפה את ילדיהם של בני הזוג למעשי אלימות מילולית ולתחושות של חרדה. אין בכך כדי לקבוע שהחזרתם של הילדים למדינתם תגרום לקטנים נזק פיזי או פסיכולוגי חמור בעל עוצמה רבתי. נהפוך הוא, לילדים נגרם נזק מעצם הפרדת שניים מהם מאחותם הבוגרת. שלושת הילדים ודאי מצאו תמיכה ונחמה האחד במחיצת השני ובמיוחד השניים הצעירים באחותם הבוגרת ממנה הופרדו. בית המשפט נחשף לציור שציירה הבת הצעירה ציור המבטא את הלכידות של הילדים אל מול מערכת היחסים הקשה של ההורים. בעקבות מעשה החטיפה, שני הילדים הצעירים הופרדו מאביהם שאליו הם מתגעגעים ולחבריהם. לג.ש. קשיי שפה אף כי השתלב בבית ספר בארץ. הבת הבכורה בעמידתה לצד מאבקו של אביה הופרדה למעשה מאמה. יש להדגיש שמדובר בנערה בגיל ההתבגרות הזקוקה לדמות אם".
בית המשפט הורה שהקטינים יוחזרו לאלתר למדינה ממנה נחטפו. שרה תרכוש כרטיסי טיסה לה ולקטינים ותעזוב איתם את הארץ בתוך 14 יום. עוד נקבע, שכדי להקטין את הנזק והחיכוך בין בני הזוג וחשיפת הילדים לסכסוך, מייק ישכור דירה שבה תוכל שרה להתגורר בנפרד עד להחלטה אחרת של בית משפט מוסמך בחו"ל. שרה חויבה גם בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקלים.
יודגש כי אין בדברים דלעיל משום ייעוץ משפטי או המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. לכל מקרה נסיבותיו הפרטיות ויכול שהאמור כאן אינו מתאים לו. אין להסתמך על המידע, וכל העושה כן עושה זאת על אחריותו בלבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם