מי הזוי ובזוי?
מדוע החליטו במשטרה לפסול רישיון לנהגת שהייתה מעורבת בתאונת 'נזק בלבד' עם ניידת? כאשר תהה על כך השופט הוא זכה לביקורת מהקצינים – והורה לחקור את התנהלותם
דנה והנהג הפוגע יצאו בבהילות מרכבם. או אז התברר שהרכב הפוגע אינו אלא רכב משטרתי הנהוג בידי רפ"ק יצחק מלינה, מפקד השיטור הקהילתי במשטרת חיפה. השניים הזיזו את הרכבים ולמקום הגיעו ניידת ובוחן תנועה. דנה התייצבה אצל פקד אייל ינאי, אשר החליט לפסול את רישיונה בפסילה מנהלית למשך 60 יום.
כמה ימים לאחר מכן, ביטל בית המשפט לתעבורה בחיפה את הפסילה המנהלית, בקובעו כי "קיים חשש כי הליך השימוע לא היה תקין ונגוע במשוא פנים". השופט שלמה בנג'ו הטעים זאת באומרו: "משעה שהיה מדובר ברכב של קצין משטרה, ובשים לב לכך כי 'הקצין הפוגע', 'הקצין הפוסל', הבוחן ואף החוקר הם כולם מאותו מרחב או מאותה תחנת משטרה".
לנוכח טענות בא כוחה של דנה, עוה"ד שלומי לוי, כנגד התנהלות המשטרה ולנוכח חשיבות הסוגיה העקרונית בדבר
הפעם התקיים דיון, ועם פתיחתו התנגד בא כוח המדינה לקיומו, למרות שהמדינה היא זו שיזמה עיון חוזר ובירור מחודש. לגישתו, "הבירור חורג מדיון תעבורה רגיל", שהרי ניתנה החלטה המבטלת את החלטת הקצין הפוסל ומשכך אין טעם בבירור. הוא הוסיף כי הקצינים מצויים "במעמד בעייתי" - יכול שיהיה עליהם לגלוש בעדותם לתחומים אחרים, "ויתכן שהקצינים צריכים להתייעץ בטרם יעידו". לחילופין ביקש בא כוח המדינה, לקיים את הדיון בדלתיים סגורות. בית המשפט דחה את שתי הבקשות.
בתשובה לשאלת בית המשפט בעניין טיב הקשר בינו לבין הנהג המעורב בתאונה, מחה הקצין הפוסל על כך שבית המשפט בכלל מקיים בירור וביקש "להביע תרעומת על בית המשפט", כלשונו. הוא הוסיף כי "אם סבר בית המשפט שטעינו בשיקול הדעת, יכל לקבל את ההליך המיוחד וההזוי לפני ההחלטה שלו". "הקצין הפוסל ציין, כי הוא חש שהוא נמצא בשיחת נזיפה, יש באולם ציבור שלא קשור לתיק...", ובכך התרעם על שבית המשפט לא הורה על דיון בדלתיים סגורות. הוא הוסיף כי "הקצין הפוגע הוא הקצין הנפגע".
לדיון הופיע, מבלי שהוזמן, קצין את"ן (אגף התנועה), רפ"ק חיים חלפון, אשר בחר אף הוא לבקר את בית המשפט על שמצא לנכון לברר את הסוגיה. לדבריו, בית המשפט חרג מסמכותו עת הורה על קיום הדיון והבירור, ובית המשפט עושה "משפט ציבורי ליושרם של קציני משטרת ישראל". בטרם עזב רפ"ק חלפון את האולם, הוא התריס בפני בית המשפט על שהוא "מנהל הליך הזוי ובזוי".
השופט בנג'ו הביע תדהמתו מכך שפקד ינאי, הקצין הפוסל, העיד כי הוא אינו נוהג לקרוא את כל העדויות בטרם מתן ההחלטה על פסילה מנהלית, הוא "לא בודק מי נהג ובאיזה רכב נהג". דברים אלה נאמרו למרות שכל חומר הראיות הונח בפניו, לרבות הודעתו של רפ"ק מלינה, שם צוין במפורש שהוא קצין משטרה, ולמרות שהקצין הפוסל בעצמו טען כי הוסבר לו שמדובר בתאונת דרכים בה מעורב רכב משטרתי. הוא טען כי כלל לא ידע שמדובר ברפ"ק מלינה. בית המשפט לא הסתיר את תדהמתו ובסופו של דבר תיקן הקצין את דבריו ואמר "עברתי על החומר".
פקד ינאי הוסיף כי הוא לא בחן את הנזק התאונתי. לשאלת בית המשפט האם ידע שמדובר בנזק קל בלבד, השיב בשלילה וכי הדבר גם לא משנה לו. לדבריו, הוא "מתרשם מהתיק" ומחליט.
בית המשפט עמד על החומרה הרבה העולה מדברי הקצין ומאופן קבלת ההחלטות ובפרט לגבי התאונה דנן. "קצין משטרה אשר מעיד על עצמו שהוא אינו בוחן בעיון את חומר הראיות וכלל לא בודק אותו, כאשר מנגד, הוא מחליט לשלול את חירות תנועתו של אזרח אשר היה מעורב באירוע התאונתי נשוא החלטת הקצין, חוטא לחובותיו כקצין פוסל אם לא למעלה מכך ופוגע קשות באמון הציבור במשטרה".
הקצין הפוסל, פקד ינאי, העיד כי הוא משרת במרחב ואילו רפ"ק מלינה משרת בתחנת חיפה, כך שמעבר לברכת שלום האחד לרעהו כשהם נפגשים במעלית, אין ביניהם קשר. אח"כ סיפר שהם מכירים כי שירתו יחדיו, ואח"כ אמר "אנו משרתים באותו מקום". בהמשך, מעדותו של רפ"ק מלינה עלה כי השניים מכירים היטב, נפגשים, וכי פקד ינאי היה בעבר פקודו של רפ"ק מלינה. עם זאת, סבר פקד ינאי כי לא היה מקום להעביר את התיק לממונים כדי שהתיק יטופל על ידי תחנה אחרת.
בית המשפט ציין כי מן העדויות עולה קושי לא מבוטל בקביעת רשלנות מצד דנה, וכי המסקנה המתבקשת היא שהנהג הפוגע, רפ"ק מלינה, הוא אשר לא נהג בהתאם לתנאי הדרך, לא הבחין ברכבה של דנה היוצא מהחניה ופגע בה כאשר היא כבר הייתה על נתיב הנסיעה. "חישוב פשוט של שדה הראייה שעמד לרשותו (80 מטר), והמהירות הנמוכה ביותר המופיעה בגרסתו לתאונה (35 קמ"ש), תוך לקיחה בחשבון של מקדם החיכוך של כביש חלק יותר עקב ירידת הגשמים, מלמדים כי מרחק העצירה שעמד לרשותו הוא בהפרש ניכר ממרחק שנמדד ביחס לשדה הראייה. חישוב כזה עם מהירות של 50 קמ"ש, היינו המהירות המקסימאלית המותרת, עדיין מותיר הפרש ניכר בין מרחק שדה הראייה שעמד לרשותו ביחס למרחק העצירה. דבר שיש בו כדי לתמוך במסקנה הלכאורית בדבר חוסר זהירות מצידו".
השופט בנג'ו תוהה מדוע תאונת "נזק בלבד" שבה מעורב רכב משטרתי זוכה ליחס אחר מתאונה כזאת שמעורבים בה אזרחים "רגילים". רוב תאונות ה"נזק בלבד" נסגרות ללא עניין לציבור וללא כל סנקציה מנהלית או פלילית כלפי המעורבים. "כאשר שני אזרחים 'רגילים' מעורבים בתאונה דומה לזו שבנדון ומבקשים לערב את המשטרה, נאמר להם כי משלא קיימת פגיעה באדם, עליהם להחליף פרטים ביניהם והעניין לובש כסות של סכסוך אזרחי נזקי בלבד. כך הדבר גם כאשר מעורב רכב צבאי או רכב משרד הביטחון. ברם, שעה שבאותו אירוע מעורב רכב משטרתי, שונים הם פני הדברים, כפי שמלמד המקרה שלפני".
"לפי הנהלים שהוגשו לעיוני מסתבר כי שעה שמעורב רכב משטרתי בתאונה, הטיפול בתאונה שבה אירע נזק רכושי, ולו הקל ביותר, זוכה לשדרוג של ממש, למקום מוזעקות ניידת סיור וניידת של בוחן תנועה, ואותו אזרח שברגיל היה מחליף פרטי ביטוח עם הנהג האחר וממשיך לדרכו, זוכה לחקירה, לפעמים תחת אזהרה כמו במקרה דנן, וצפוי לעיתים לסנקציה מנהלית או פלילית באם יקבע מאן דהוא כי האשָם בתאונה קלת הנזק בה היה מעורב, רובץ לפתחו".
בית המשפט רואה ביחס המועדף שניתן לתאונת נזק בלבד שבה מעורב רכב משטרתי, יחס תמוה, בעייתי, מפלה ובלתי ראוי, באשר אין הוא מתיישב עם הזכויות החוקתיות של יתר אזרחי המדינה. לדבריו נוהלי המשטרה הפנימיים חייבים להיות כפופים לכל דין ולזכויות האדם המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כאשר הנהלים נוגעים לכלל הציבור ומתנגשים עם זכויות יסוד אחרות של כל אזרח מן השורה, טוב יעשו מקבלי ההחלטות במשטרת ישראל אם יבחנו נהלים אלה.
בעיני השופט, לא ראוי שבתאונת דרכים בה מעורב רכב משטרתי ובה קיים חשש לסנקציה פלילית או מנהלית כנגד המעורבים, תטפל תחנת משטרה ואנשי מקצוע המכירים היטב את השוטר המעורב. "החשש למשוא פנים ממשי והפגיעה במראית פני הצדק, זועקים השמימה במקרה כזה".
השופט בנג'ו חותם את החלטתו שניתנה בתחילת השבוע במילים אלו: "התבטאויותיו של הקצין הפוסל בפני בית המשפט בעדותו בפניו בדבר היות ההליך שמקיים בית המשפט 'הליך הזוי', וכן התבטאותו של רפ"ק חלפון לפיו בית המשפט מקיים 'הליך הזוי ובזוי', הינן התבטאויות חמורות ביותר שמקומן לא יכירן, כך וביתר שאת כשהתבטאויות אלה באות מפיהם של קציני משטרה לובשי מדים. נשיאת דברי תוכחה לא ראויים כלפי בית המשפט, תוך התלהמות יתרה, כעולה מפרוטוקול הדיון, על שום שבית המשפט העז לבחון את הליך הפסילה שבוצע בתיק זה - בחינה שממצאיה הוכיחו כי היא הייתה יותר ממוצדקת - הינה פגיעה בשלטון החוק וזילות מוחלטת של ההליך המשפטי. ודוק: בית המשפט אינו נקי מביקורת, אך ראוי שביקורת זו תעשה בדרך הראויה והמקובלת ולא באופן שנעשתה".
בדחותו את בקשת המדינה לדיון חוזר, בית המשפט מורה למדינה להודיעו בכתב בתוך 14 יום, מהי דרך הטיפול שבחרה לנקוט בעניין התנהלותו והתבטאותו של הקצין הפוסל הן בהליך השימוע שנעשה לדנה והן בדיון, ובעניין התנהלותו והתבטאותו של רפ"ק חלפון בפניו.
יודגש כי אין בדברים דלעיל משום ייעוץ משפטי או המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. לכל מקרה נסיבותיו הפרטיות ויכול שהאמור כאן אינו מתאים לו. אין להסתמך על המידע, וכל העושה כן עושה זאת על אחריותו בלבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם