מילה של עורך דין
כך מצא עצמו עורך דין אחראי ברשלנות כלפי לקוחו לשעבר, בשל מסירת מידע שגוי אודות פטור ממס שבח - וחויב במחצית הנזק
סטנדרט הזהירות הנדרש מעורך הדין כלפי לקוחו, הוא לפעול כעורך דין סביר - "חוסר מיומנות משפטית מקובלת, ומעשים ומחדלים אשר עורך דין סביר ונבון נשמר היה מפניהם באותן נסיבות - הרי זו התרשלות", כדברי השופט חיים כהן בפרשת רויטמן נ' אדרת. עם זאת, פרשנות המונח "סביר" היא גמישה, "וניתן להרחיב בדרך זו את חובותיו של עורך דין במידה כזו שתפגע באופן רציני באפשרותו להתפרנס ממקצועו; קל לומר שהמסירות חייבת להיות 'סבירה', אך המונח סביר עצמו אינו מדויק במידה מספקת, וניתן לפירושים מצומצמים או מרחיבים, ושוב אין עורך הדין יודע איך עליו לנהוג במקרה מסוים", כמאמר השופט אשר בפרשה אחרת.
בעל מקצוע, בדרך-כלל, חב חובת זהירות אך כלפי לקוחו. לא כן עורך הדין. זה חב לא רק כלפי מרשו (ואף לאחר שהפסיק לייצגו), הוא חב גם כלפי אחרים ובכללם בית המשפט והציבור, ובתנאים מסוימים, אף כלפי הצד שכנגד.
על הטעם לדרוש מעורך דין סטנדרט גבוה של התנהגות עמד, כבר באמצע שנות ה-50, מ"מ הנשיא ש"ז חשין: "היחס שבין עורך דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בענייני המקצוע, והוא סומך על עורך הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כישרונו ויכולתו. חובתו של עורך הדין היא, אפוא, לשרת את לקוחו בנאמנות ובמסירות. הנאמנות ללקוח היא הדיברה הראשונה מן הדיברות שניתנו לעורכי הדין... נאמנות זו היא רוח אפיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי. טול את מידת הנאמנות אשר הלקוח רוחש לפרקליטו ונטלת את נשמתו של המקצוע".
לפני מספר ימים מצאה השופטת יהודית שבח בבית המשפט המחוזי בתל אביב את עו"ד משה מנדל אחראי ברשלנות כלפי לקוחו לשעבר, בשל מסירת מידע שגוי אודות פטור ממס שבח. עו"ד מנדל חויב במחצית הנזק בשל רשלנות תורמת של הלקוח.
התובע, מר מרדכי פישר, ירש מאביו המנוח שתי דירות וביקש למכור אחת מהן. לצורך כך פנה פישר לעו"ד מנדל וביקש ממנו לטפל במכירה. על פי סעיף 49ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין, אדם המוכר דירה שקיבל בירושה פטור מתשלום מס שבח, אם "לפני פטירתו היה המוריש בעלה של דירת מגורים אחת בלבד". פישר ביקש מעו"ד מנדל לטפל בפטור. עו"ד מנדל אכן הגיש בקשה כזו, אך היא סוּרבה על ידי שלטונות מס שבח, כי פישר ירש שתי דירות. עם זאת, אוּשר לפישר "הפטור הרגיל" ממס שבח, הניתן לפי סעיף 49ב(1), אם "המוכר לא מכר בארבע השנים שקדמו למכירה דירת מגורים אחרת בפטור ממס".
לימים רכשו פישר ואשתו דירה חדשה, ולצורך מימונה היה עליהם למכור את דירתם הקודמת. לצורך מכירה זו הם פנו לעו"ד אחר, אהרון זילברצן, אשר הורה להם לוודא כי מכירת דירת הירושה אכן הופטרה ממס
פישר התקשר לעו"ד מנדל וזה מסר לו מידע שגוי לפיו המכירה הראשונה הופטרה בפטור ירושה. על סמך מידע זה, ביקש עו"ד זילברצן פטור רגיל למכירה השנייה. שלטונות מס שבח דחו את הבקשה כי טרם חלפו ארבע שנים מאז המכירה הראשונה. המכירה השנייה מוּסתה במס שבח בסך כ- 200 אלף שקלים.
רק לאחר התערבותו של עו"ד שלישי בפרשה, עו"ד צוריאל אברג'יל, שנשכר במיוחד לצורך הטיפול מול מס שבח, בוטלו השומות בגין שתי המכירות ונקבעו שומות חדשות. המכירה הראשונה מוסתה בכ- 63 אלף שקלים, ואילו המכירה השנייה הופטרה בפטור הרגיל.
פישר ואשתו ראו בעו"ד מנדל את הגורם האחראי לכל התסבוכת, והגישו נגדו תביעה בגין הנזק שנגרם להם, המתבטא בסכום מס השבח וכן בשכר הטרחה ששולם לעו"ד אברג'יל. הם טענו כי לולא המידע השגוי שמסר עו"ד מנדל והסתמכותם על המידע, לא היו מוכרים את דירתם, אלא ממתינים עוד שנתיים עד שתחלופנה ארבע השנים הנדרשות בחוק.
בערכאה דלמטה, בפני השופטת ריבה ניב, עו"ד מנדל לא הכחיש את השיחות הטלפוניות ואת העובדה שמסר מידע שגוי. הוא טען כי השיחות התקיימו לאחר שכבר נחתם חוזה המכר השני, כך שממילא המידע השגוי לא השפיע על עיתוי המכירה. פישר טען כי השיחות התקיימו טרם המכירה. בסוגיה זו האמינה השופטת ניב לפישר וקבעה כי השיחות אכן התקיימו טרם המכירה. ואולם - כיוון שפישר לא סיפר לעו"ד מנדל את סיבת הצגת הקושיה ולכן לא הובהרה לאחרון החשיבות הטמונה בתשובה - נקבע כי בהצגת השאלה בדרך אגבית וחברית כפי שהוצגה, לא הובהרו לעו"ד מנדל כובד אחריותו במסירת המידע שמסר וההסתמכות עליו.
כפועל יוצא מקביעה זו, הסיקה השופטת ניב כי לא הוכח גורם ההסתמכות על התשובה, ומשכך, נשלל הקשר בין רשלנותו של עו"ד מנדל במסירת המידע לבין הנזק שאירע מאוחר יותר, אם לא מוכח "קשר סיבתי" בין ההתרשלות לבין הנזק, לא קמה אחריות בנזיקין.
עו"ד מנדל שלח גם "הודעת צד שלישי" לעו"ד זילברצן, בטענה שהוא זה שאמור היה לערוך את בירור סוג הפטור, אם אצלו ואם במשרדי מס שבח, בטרם ימליץ לפישר להתקשר בעסקת המכירה השנייה, ולא להטיל את המשימה על פישר. משנדחתה התביעה העיקרית, התייתר הצורך בהתייחסות למערכת היחסים בין עו"ד מנדל לבין עו"ד זילברצן, וממילא דחתה השופטת ניב גם את ההודעה לצד שלישי.
בערעור טענו בני הזוג פישר כי המסקנה שיש להסיק מקביעותיה העובדתיות של השופטת ניב, אחת היא ואין בילתה. לטענתם, עו"ד מנדל התרשל הן בטיפול במהלך המכירה הראשונה והן במתן מידע שגוי בדבר מהות ההפטר לאחר מכן. לשיטתם, התרשל עו"ד מנדל בכך שלא דיווח להם בשעתו כי פטור הירושה שנתבקש על ידם מלכתחילה, הוּמר לפטור רגיל, וכי הוסיף להתרשל שעה שמסר להם בטרם עריכת העסקה השנייה, במענה לשאלתם, כי הפטור שניתן אכן היה פטור ירושה. הם חזרו על טענתם, לפיה לוּ נמסר להם בזמן מבעוד מועד בזמן אמת, ולכל הפחות ערב המכירה השנייה, כי הדירה הופטרה בפטור הרגיל, לא היו מזדרזים לבצע את המכירה השנייה, אלא ממתינים לחלוף ארבע השנים.
פישר אף ערערו על קביעת בית המשפט קמא, בדבר מחדלם בכל הנוגע לאי יידועו של עו"ד מנדל כי מטרת הבירור נעוצה בכוונתם לבצע עסקת מכר נוספת.
עו"ד מנדל השיל מעליו כל אחריות. לטענתו, הבירור שעשה אצלו פישר, לאחר מעשה נעשה, לאחר שכבר נחתם זיכרון הדברים והעסקה השנייה הפכה לעובדה מוגמרת, באופן השולל הסתמכות על תשובותיו ומנתק את הקשר הסיבתי.
עוד טען עו"ד מנדל כנגד עו"ד זילברצן, כי זה לא היה רשאי לסמוך על הבירור שנעשה על ידי פישר, הדיוט בסוגיות משפטיות, וכי היה עליו לברר בעצמו את סיבת הפטור אצל שלטונות מס שבח או אצלו, ולייעץ לפישר להימנע מעריכת העסקה השנייה בטרם תחלופנה ארבע השנים. עו"ד זילברצן התכחש לכל אחריות מצידו. הוא טען כי אין מניעה שעו"ד יטיל על לקוחו בירור סוגיה עובדתית, כבמקרה דנן, להבדיל מבירור סוגיה משפטית.
בהיתמכה בתמליל השיחה בין פישר לעו"ד מנדל, קיבלה השופטת יהודית שבח בבית המשפט המחוזי את הטענה כי המסקנה הנכונה מן העובדות היא כי לעו"ד מנדל יש חלק ביצירת הנזק. נקבע כי פישר לא פנה לעו"ד מנדל "בדרך אגבית וחברית", וכי האחרון הבין את מהות המידע שנתבקש ממנו ושפישר הגיע אליו בשליחות עו"ד אחר.
"זאת ועוד, עו"ד מנדל אמור היה להבין, ולטעמי גם הבין, כי פישר, שלו דירה נוספת אותה ירש מאביו, מתכנן מכירה, וכי סיבת השאלה הספציפית והממוקדת לגבי מהות הפטור, תוך הדגשת מספר הסעיף, לא נובעת מחלום המצריך פתרון או משעמום, אלא קשורה באופן ישיר לשאלה אחת ויחידה, ואין בילתה, והיא האפשרות או חוסר האפשרות לקבל פטור נוסף למכירה נוספת, בשים לב לעובדה כי חלפו רק שנתיים מאז המכירה הראשונה".
"השאלה בדבר מהות הפטור, אם ירושה ואם פטור רגיל, לא יכולה להיות מובנת באופן אחר, זולת על רקע מכירה נוספת, וגם אם לא אמר לו פישר כי הוא פונה אליו בשליחות עו"ד אחר המטפל בעסקה, היה עליו להסיק זאת, ולהיזהר בתשובתו, מה גם שהבין זאת ככל הנראה בפועל, שאילולא כן, לא היה 'לבו נחמץ'.
"מסירת מידע מוטעה ע"י בעל מקצוע, לאו דווקא רשלנות בייעוץ, מקום בו נעשתה הסתמכות על המידע, מהווה עילת תביעה בנזיקין, שכן היחסים שבין הלקוח לבין בעל המקצוע, כגון: עורך דין, מהנדס וכו' הם כאלו שמטבעם מטילים על מוסר המידע חובה לנהוג בזהירות ולוודא את נכונות המידע הנמסר ללקוח, שכן עליו להניח כי לקוחו סומך עליו ועל המידע שהוא מוסר ומכלכל צעדיו בהתאם לתוכן המידע.
השופטת שבח הוסיפה כי "עו"ד איננו מסיים את תפקידו עם תשלום שכר הטרחה ועם רישום העסקה בלשכת רשם המקרקעין, ולא בכדי נדרש עוה"ד לשמור את מסמכי לקוחותיו במשך שנים לא מבוטלות, למקרה שיזדקקו להם בשנים שלאחר מכן".
השופטת לא ראתה לבחון בערעור זה את חובות עורך הדין כלפי לקוחו לאחר סיום היחסים ביניהם, אך הטעימה כי "משנתבקש מידע ומשזה ניתן, על המידע להיות נכון, ובודאי לא מטעה, במיוחד שעה שעסקינן במידע בעל חשיבות מהותית, להבדיל מעניין זניח, אשר מחמת טיבו וטבעו, עשוי להשליך על מהלכים אחרים. הנשאל צריך לצאת מנקודת הנחה, אלא אם כן מסתבר אחרת, כי פניית הלקוח אליו לא נובעת משעמום ולא נעשתה בחלל ריק, כי אם על רקע תרחיש עובדתי כלשהו לגביו נדרש המידע שנתבקש".
עם זאת, בית המשפט מציין כי "פישר אינו טלית שכולה תכלת". משלא אמר מפורשות, כדי להימנע כנראה מאי נעימות, שמדובר בעסקה קונקרטית העומדת להיחתם בימים הקרובים, נקבע כי יש לחלק את האחריות בין עו"ד מנדל לבינו בחלקים שווים. התיק הוחזר לבית המשפט קמא לקביעת גובה הנזק והכרעה בשאלה האם גם עו"ד זילברצן חב.
יודגש כי אין בדברים דלעיל משום ייעוץ משפטי או המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. לכל מקרה נסיבותיו הפרטיות ויכול שהאמור כאן אינו מתאים לו. אין להסתמך על המידע, וכל העושה כן עושה זאת על אחריותו בלבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם