מוקש בשלג: זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע
לקראת השלג הבא, הצבא חייב לשקם את הגדרות ואת השלטים ולהתארגן עם מערכות כריזה ברכב נוסע, שמזהיר בזמן אמת את המטיילים חסרי הדאגות ולעיתים חסרי האחריות
השתלבנו בנסיעה האיטית בפקק האדיר. גילנו סבלנות רבה כלפי הנהנים, הבטנו מהחלון והזדחלנו בדרכנו לאתרים פחות עמוסים. ליווינו במבט משתאה את ההורים והילדים הגולשים והמקימים בובות שלג זעירות, אחרים מחליקים על ניילונים וכולם דחוסים למרגלות הר אביטל המושלג וסביבתו.
לא צריך להיות גנרל כדי לדעת שזה מסוכן דובי זכאי
ישבנו ברכב שני זוגות. רעייתי, שאינה מצביאה דגולה ובקיאה באסטרטגיה צבאית, אמרה: "בסוף מישהו יעלה על מוקש". חבריי ואני המכירים היטב את רמת הגולן, מהשירות הסדיר והמילואים, תהינו גם אנחנו איך יכול להיות שלמרות הסכנות, רבים כל כך מטפסים במעלה ההר הענק. משירותי הצבאי ידעתי ששדות המוקשים ברמת הגולן רבים, אבל זמן רב חלף מאז השירות הצבאי, והנחתי שאולי בינתיים צה"ל פינה את המוקשים הקרובים לצירים הראשיים, אולי צה"ל עשה פה עבודת ניקיון יסודית. לא עלה בדעתי שהורה ייתן לילדו להיכנס למקום שבו יש סכנה פחותה ממוקש.
הטיול שלנו ברמת הגולן המושלגת טיפס למוצבים נטושים, לראות את השלג. בכל צידי הכבישים הזניחים ביותר רבים מיהרו ללבן הבוהק, להצטלם או לערום גוש שלג ולהשליך אותו על אחרים. שדות המוקשים לא נראו מאיימים. חלק מהגדרות קרסו, חלקן חלודות ומעוררות רחמים. בשלג עומדי הזווית החלודים בולטים בעליבותם, חלקם נחים על הקרקע, השנים השכיבו אותם. שלטי, 'זהירות מוקשים' כוסו בלובן השלג. גדרות אחרות סתם מקיפות את שדות המרעה של פרות הגולן הדשנות, שם ממתינים "מוקשים" מסוג אחר, אבל לפחות הם בולטים על פני הקרקע.
לשלם על רגעים של אושר
לאחרונה היו כמה מקרים שבהם נקלעו מטיילים לשדה מוקשים, לעיתים תושבי הגולן שומעים על פרה שהתרוממה באוויר לאחר שדרכה על מוקש. מטיילים המכירים את שבילי הרמה לא מעיזים להיכנס לשדות המוקשים, השבילים המסומנים משאירים אותם על דרכים בטוחות. לצערנו, לא ציפו ל"התקפה" כזו בעידן השלג, ולא היה סיכוי לגדר או שלט, אלה היו קורסים מול הקהל הרב.
מי שראה את אושרם של הילדים הקפואים והצורחים הבין שהורה נבון לא מאפשר לילדו לצאת אלא רק במקום בטוח, או שהילד מספיק ממושמע להסתפק בכדורי שלג מהשוליים. ילד לא מבין את הסכנה, עד שנתקל בה. ההורים, כרגיל
נסחפו באווירת 'יהיה בסדר', הלבן סינוור גם אותם. אך צה"ל שעומד על המשמר היה צריך לחשוב קדימה ולהזהיר.
צה"ל חייב להוציא כלי רכב עם רמקולים כדי להזהיר את הקהל מפני המוקשים. נכון, קל להציע הצעות בדיעבד, אך הצבא חייב להתארגן ליום השלג הבא, בשיקום הגדרות, השלטים ומערכות כריזה עם רכב נוסע, שמזהיר בזמן אמת את המטיילים חסרי הדאגות ולעיתים חסרי האחריות. מאוד מצער שיום כל כך יפה נגמר בצורה כזו, ושני הילדים שילמו בגופם על רגעים של אושר בשלג. עם כמות המטיילים והילדים המסתערים על השלג - זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם