דברים שממחזרים משם
רגע לפני שהליכי החקיקה של חוק האריזות מתקדמים בדקנו את היקפי המיחזור בארץ. כיום רק 20% מהפסולת נשלחת למיחזור, לעומת 50% מהפסולת באירופה ו-32% בארצות הברית. הדשא של השכן
השבוע פרסם המשרד להגנת הסביבה את תזכיר חוק האריזות. על פי הצעת החוק, היצרנים והיבואנים יהיו מחויבים עד שנת 2014, למחזר 60% מסך האריזות החד פעמיות של המוצרים שנמכרו או יובאו בכל שנה. עד אז, כנראה שנמשיך לסבול מנתוני מיחזור נמוכים. לצורך השוואה היקף מיחזור הפסולת באירופה עומד על 45% - 50% ובארצות הברית על 32%, שבארץ היקף הפסולת הנשלחת למיחזור עומדת רק על 20% - 23%. בדקנו איך זה בא ל ידי ביטוי בחומרים השונים:
צפרדעים לאיסוף נייר הם בין מיכלי המיחזור הנגישים ביותר. עם זאת, רק 20% מהנייר הנצרך בישראל מגיע למיחזור.
מעבר להיותה מזהמת, הפסולת האלקטרונית היא גם מסוכנת לבריאות כאשר היא מוטמנת באדמה. ישנן מספר נקודות לאיסוף פסולת כזו בישראל. בסך הכל, פחות מ-20% מהפסולת האלקטרונית מגיעה למיחזור. בארצות הברית המצב עוד פחות טוב – רק 13.6% ממוצרי החשמל ממוחזרים. באירופה למרות שכמות מוצרי האלקטרוניקה למיחזור גבוהה יותר, מוצרים רבים מיוצאים, חלקם באופן חוקי וחלקם באופן לא חוקי, להטמנה במדינות העולם השלישי.
בתחום בקבוקי הפלסטיק, אפשר להיווכח במגמה של עליה. מיכלי איסוף רבים מוצבים בערים, ואנשים רבים מפתחים בעקבות זה את המודעות של חשיבות המיחזור. היקף המיחזור של בקבוקי פלסטיק בישראל עומד על 50%-62% בשנים האחרונות.
בארצות הברית ממחזרים כ-27% מהבקבוקים, וזאת למרות של-80% מהאמריקאים יש גישה לפרויקטים ותשתיות הקשורות במיחזור פלסטיק. בשוודיה כ-80% מהבקבוקים הולכים למיחזור (בממוצע 35% מהבקבוקים בכל אירופה ממוחזרים).
המצב בישראל צפוי להשתנות בקרוב, לאחר האישור של התיקון בחוק הפיקדון. על פי החוק המחודש יעד המיחזור בשנת 2015 יעמוד על 77%. בשנים הקרובות יוצבו ברחבי הערים גם מעל לעשרת אלפים מתקני מיחזור נוספים.
כ-32% מהגזם בישראל עובר מיחזור והופך לקומפוסט, חיפוי קרקע ורפד רפתות. בארצות הברית כ- 62% מהגזם ממוחזר לקומפוסט.
לפי נתוני הלמ"ס, בישראל כ-60 אלף רכבים יוצאים משימוש מדי שנה. כמות זו של רכבים שוות ערך בהערכה גסה לכ-40 אלף טון מתכת. בנוסף לכך, על פי דיווחי מפעלי המיחזור, דרך חוק הפיקדון ממוחזרים מעל 170 טון מתכת מפחיות בשנה.
עם זאת, לא נמצאו נתונים יחסיים של המתכות הממוחזרות בישראל מתוך סך צריכת המתכות. בארצות הברית כ-55% מפחיות המשקה מאלומיניום ממוחזרים מדי שנה, ו-30% ממוצרי הפלדה גם הם ממוחזרים.
זכוכית ניתנת למיחזור ב-100%. המשמעות היא שאפשר למחזר זכוכית באופן אינסופי, בניגוד לנייר למשל, אותו ניתן למחזר מספר פעמים מועט. בישראל פחות משני אחוזים מהזכוכית ממוחזר. בארצות הברית כ-22%, ובגרמניה 40% ממוצרי הזכוכית.
ברחבי העולם נעשה מיחזור של אחוזים בודדים בלבד מכמות שקיות הפלסטיק, מאחר וניילון הוא בין החומרים הפחות ידידותיים לסביבה. באירופה ובארצות הברית מצאו פתרון מתוחכם - פשוט להפסיק להשתמש בהם.
מיסוי על השקיות וחקיקה שנעשתה בנושא, הביאה לצימצום דרסטי, מעבר לשקיות נייר/ שקיות רב פעמיות, או שימוש חוזר. גם בארץ ניסו ליישם את הרעיון של מעבר לשקיות רב פעמיות, אך ללא הצלחה רבה. שקיות הפלסטיק עדיין מהוות כ-20% מנפח הפסולת הביתית בישראל.
אמנם, השבוע, כאמור, פרסם המשרד להגנת הסביבה את תזכיר חוק האריזות. אך בכל זאת, נשאלת השאלה - איך קורה שבמדינת ישראל המתקדמת והנאורה ישנם מחדלים כה רבים בתחום כה חשוב?
על מנת לקבל מענה, מספיק להביט בנתוני משרד איכות הסביבה. חלקם לא עודכנו משנת 2007, וחלקם עוד מלפני 2005. ומדוע האתר של ארגון "תאגיד המיחזור", נראה ומתפקד כמו אתר לילדים? מיחזור זה לא משחק ילדים. זה נושא בוער, חשוב ולאומי שיש להקדיש לו רצינות, תשומת לב ומשאבים.
על פי המשרד להגנת הסביבה, הגורמים המעכבים את התפתחות המיחזור בישראל הם חוסר כדאיות כלכלית (מחיר הטמנה נמוך ומחיר נמוך של חומרי גלם), העדר חקיקה תומכת בנושא, העדר תשתית מתאימה לרבות תשתית איסוף, מיון וקליטת חומרים, והעדר העדפה ברכישת מוצרים ממוחזרים.
בעוד העולם המערבי כולו מתקדם לעבר הפנמת אורח חיים בר-קיימא, במדינת ישראל עדיין עסוקים בכדאיות כלכלית לטווח קצר תוך התעלמות מהאסון האקולוגי המאיים להגיע אם נמשיך בדרכנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם