זה הפלסטינים, טמבל
מותר לנו לכעוס על המדיניות הטורקית וראוי לתמוה על ההתנהלות המצרית מאז סילוקו של מובארק - אבל הגיע הזמן להבין, הדרך ללבן של שכנותינו עוברת בהסדר עם הפלסטינים
מותר לנו לכעוס על המדיניות הטורקית, ראוי לתמוה על ההתנהלות המצרית מאז סילוקו של מובארק, אפשר להצטער על הריחוק שמאפיין את גישתן של מדינות כמו ירדן וקטאר. אך כעס, תמיהה וצער אינם מרשם למדיניות חוץ.
ישראל צריכה להבין שבמזרח התיכון החדש, קול העם יכריע הרבה יותר מאשר בעבר. מרחובות טריפולי הלובית עד אחרונת הערים הסוריות, מכיכר תחריר עד שדרות רוטשילד נשמע מסר אחד ברור: מעכשיו, אתם צריכים להתחשב גם בנו.
המנהיגים הערביים, יהיו אשר יהיו, יצטרכו לקחת בחשבון את "קול העם" הרבה יותר מאשר עשו קודמיהם. רודנים יכלו להתעלם מדעת קהל שעוינת את ישראל, שדורשת הזדהות עם המאבק הפלסטיני, שתובעת לסיים את הכיבוש בשטחים. ההנהגות החדשות, במוקדם או במאוחר, יאלצו להפנות אוזן קשבת לקריאה העממית ולפעול בהתאם.
האינטרס של ישראל מחייב את שימור השלום עם מצרים, חיזוק היחסים עם ירדן ושיקום הקשרים עם טורקיה. מדובר באינטרסים מדיניים, אסטרטגיים וביטחוניים. חובה עכשיו להבין שהתנהלותנו עם הפלסטינים אינה משפיעה רק על יחסינו איתם, אלא מהווה מפתח לקשרים שלנו עם כל מדינות האזור.
הצונאמי המדיני, עליו דיבר אהוד ברק, עלול להתבטא לא רק בצמצום הקשרים הכלכליים עם מדינות במערב, בחרמות תרבותיים ובבידוד מדיני במוסדות בינלאומיים. הסערה עלולה להיות מוחשית הרבה יותר, קרובה הרבה
המדיניות החדשה של ישראל, שצריכה להיגזר מהמציאות החדשה שנוצרת אל מול עינינו באזור, חייבת לקחת בחשבון את מרכזיות הסוגיה הפלסטינית לעמי האזור – בניגוד למנהיגים אליהם הורגלנו בשנים האחרונות. הקיפאון המדיני מול הפלסטינים עלול להפשיר לכלל מבול אזורי ובינלאומי שינחת בסופו של דבר על ראשם של אזרחי ישראל.
לא אחת אנחנו שומעים על פקידי האוצר שמציעים מתווה למדיניות כלכלית. לרוב אנו נחשפים להערכות, ניתוחים והמלצות של גורמים צבאיים למדיניות ביטחונית. הגיעה העת של מקצועני משרד החוץ לומר את האמת לקברניטים.
הדיפלומטים המשובחים שלנו לא צריכים להיגרר אחר השיקולים הפוליטיים או האישיים של השר הממונה עליהם ולהמליץ בפניו ובפני ראש הממשלה על הצעד היחיד המרכזי שעשוי לחלץ את ישראל מהתהום המדינית אליה היא עלולה ליפול.
על מומחי מדיניות החוץ שלנו לומר: ללא התקדמות משמעותית ביחסינו עם הפלסטינים, העולם הערבי ימשיך לגעוש והלבה המתפרצת תיפול בסופו של דבר עלינו. או במילים אחרות, יש בעיות עם טורקיה, עם מצרים, אולי יהיו עם ירדן ומדינות אחרות, אבל הפתרון נמצא במקום אחד: זה הפלסטינים, טמבל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם