התיאטרון הכי טוב בטלוויזיה
רבים כמו ילדים, מאבדים את העשתונות בשניות. למה התמכרתי ואני מזריק כל שבת לווריד את "מועצת החכמים"?
אני כנראה מכניס את עצמי לשדה מאד ממוקש, אבל בגילי המופלג אני כבר איש תותב, וכל פציעה שעלולה לבוא מאנשים קרובים או רחוקים כבר לא תעשה סימנים.
אני רואה באופן קבוע את "מועצת החכמים", וליבי נכמר ומתעצב ומתפרק בכל פעם מחדש. אבל תרשו לי חברים להודות בפה מלא ומתוך אינוס שלא לשמו: אני לא מסוגל אפילו להעלות על הדעת שאני פוסח על התוכנית הזאת.
בכל יום שבת בשעה ארבע וחצי, שעה אכזרית למי שחושב על אופציה של שנת צהרים מאוחרת, אני מתיישב עם גרעינים של אבטיח, מחבר את המחט לווריד ובמשך כמעט שעה עושה דיאליזה.
יכול ואני צריך להזעיק את עצמי לפגישה עם רופא ראש או איזה פסיכולוג מומחה כדי שיסבירו לי את סוג ההתמכרות הזאת, כי כמו שאמר הרמב"ם לא משנה איזו התמכרות - בסופו של יום היא עושה רע ובמקרה הזה היא לא עושה רע, היא עושה רע מאד.
לפני שאני מוריד גרזן, אני חייב להודות שמאכלסים את התוכנית הזאת אנשים מאד מאד אינטליגנטים ומעורים ומחוברים, והם כמעט כל מה שצריך כדי להביע דעות דעתניות שבאופן כזה או אחר תמיד מדליקות את פני השטח וגורמות לשריפות ענק.
איך שלא נסתכל על זה, התוכנית היא תוכנית אלימה מאין כמוה. היא תוכנית שפותחת לנו מול העיניים את התפריט היומי האמיתי של איך אנחנו מתנהגים. היא מייבאת למסך את הרגלי השיחה וההקשבה שלנו שהם מחפירים. היא מסבירה איך במו ידינו אנחנו פוצעים את הנשמה של עצמנו.
ושלא יהיו אי הבנות - אנחנו זה גם אני.
בכל יום שבת בארבע וחצי, קבוצת אנשים טובים ומוכשרים באופן מיוחד טורחים בלי מאמץ מיוחד להגיד לי באופן מאד ברור, שבכל מה שקשור לתרבות שיחה אנחנו אנשי תרבות של מערות חשוכות.
מצד אחד, אני לא מצליח להבין איך כל איש כזה שבא מתרבות מאד בדוקה של חשיבה וכתיבה, שנושא על גבו אחריות לא פשוטה כל אחד בתחומו, מפרק את כל מה שהוא מחויב לו בחצי שנייה; מצד שני, חסר שמישהו מהם יצטרך פתאום לנסוע לחו"ל ולדפוק נפקדות, כי אי אפשר להרגיל אותנו למשהו ולא לעמוד בהתחייבות.
ולמרות תעודת התנהגות כל כך מחפירה, אני מבקש לפרט את הרכב הסם ולמה אני צועק על אורית בכל פעם שיש לה איזו שאלה באמצע התוכנית.
אני מת על האיבה האישית בין ארי שביט וגדעון לוי, משהו מתוך השיח שלהם מסגיר את ההתנהלות שלהם בתוך המקדש של עיתון הארץ. אני מת על חוסר היכולת של האנשים הכל כך מוכשרים האלה לשלוט בעצמם ולהפוך תוך רגע לשני מתגוששי סומו אם צריך או לא צריך.
כל אחד מדבר את דבריו תחת מעטה של הרגשה לחיים או למוות, כל אחד מנסה להגיד לאחר שאין לו חצי מושג ואחריות למה שקורה פה. מתגלה מין תיק מחלה של יחסים מאד מקולקלים, והם - עם כל השכל הישר והניסיון והמעמד - לא מצליחים להסתיר את הבליץ הילדותי הזה.
ארי שביט שהוא מוכשר ומוערך, מזכיר לי לא פעם בווליום של המונולוגים שלו איש שקרן שעמל בכל כוחותיו להשליט את האמת המפוקפקת שלו, ומאבד כל קשר לסביבה או לתגובה.
שני
מערכת דומה שוטפת אותי בתוגה ובצחוק בקשר בין גדי טאוב למנחה דן מרגלית, גם שם מתקיימת מלחמת עולם אישית. זה עבר כל גבול כשפתאום שניהם חבשו את אותה חבישת כתף, חשבתי לרגע שבבימוי הסצנה היה מעורב מיקי גורביץ'.
גדי טאוב מבחינתי איש מבריק באופן מיוחד, הטקסטים שלו נהדרים ועושים שכל ענק. בכל פעם שהמנחה הנקמן מאפשר לו שורת דיבור - זה הופך למונולוג נהדר ומרתק, והנה בחוסר רגישות הוא כתב את הספר "אלנבי", ספר נפלא נפלא, אבל משום מה הוא לא לקח בחשבון שאנשי הצוות המאד רגישים ינגחו אותו וישפילו ויבואו בטענה איך מעז ד"ר לכתוב על חיים של סתם אנשים - ולא עוד ספר שמנסה לפענח את שפינוזה.
כשאני חושב פעם נוספת למה אני מכור באופן כל כך מסוכן לתוכנית, אני מבין שהכל בגלל דב וייסגלס. אם ישאלו אותי מיהו איש מבריק מעבר למה שהמשטר מאפשר, אני אפנה אותם לדב וייסגלס. פנומן שמדבר כמו מלך, איש עם הומור משובח שמבין ויודע מה לעשות איתו, ובעיני הוא הסמן ששומר על התוכנית הזאת שלא תראה כמו ריב מתמשך בארגז חול.
הגברת הדתייה אומרת את דברה כמו מורה בחטיבת הביניים של בית ספר מעבר לקווים. יש בהם הגיון מוגבל אבל רוב הזמן היא מבקשת שיתנו לה לסיים, אני מכיר את הבקשה הזאת מאיזשהו מקום.
אלדד יניב יושב עם כובע פלדה כמו מגיסט של הפלוגה, יורה ישר ובלי סנטימנט בכולם. מין נוהל שהוא רכש בימים שניהל לאהוד ברק את החיים.
אני מבקש לסכם במשפט את תיק המחלה הזה.
אני אשם!
כי אני לא סוגר את הטלוויזיה.
שבת שלום,
אייל גפן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם