שונאים: סיפור אהבה
זכייתו של אלירז, משורר אמיתי של הלב, היתה סוף ראוי לעונה כיפית
נכון, אני משוחד, כי הייתי במידה רבה חלק מן "האח הגדול" (כפרשן מלווה), ובכל זאת מי לא יסכים שזו הייתה בסך הכל עונה כיפית בשיאיה (החל מהריקוד ההודי, דרך ליל ההדחה המדומה ועד ליום הרדיו, שבו דיברו כולם עם כולם עד קצה הנפש), עם שוליים מסוימים של קיטש דביק מדי (בעיקר בקטעי סחיטת הדמעות למיניהן).
ומי לא יסכים שחמישיית הגמר הייתה בסך הכול חמישייה ישראלית איכותית במיוחד. מצד אחד, יהלום הלב שהיה אלירז, מצד שני האישה הגדולה פותנה, ישראלית מדהימה שאין חשובה ממנה ומן התל-אביביות שלה, כדי להבין איך צריכים להיראות היחסים בינינו לבין ערביי ישראל. אני לא מכיר מישהו שלא אהב אותה.
מצד שלישי, גואל. האיש החכם, המתוחכם, הפועל מאחורי הקלעים, שגילה ראשון גם את היופי הגדול של אלירז ואלין וגם את הגדולה של פותנה, אבל כשסחט הבטחה מדומה מאלירז לנשיקה צרפתית, לא היה לו סיכוי.
זה התחיל בסטארט פרוע, עם מעיין חודדה, שפסעה עם שימלנית האש האדומה שלה, על מדרגות הכניסה לבית, והדגימה רוע מופתי עם כל הצבעוניות העממית שלו ("היא לא דייר. היא אפרוח בלונדיני מעצבן"). זה המשיך עם מלכי הכיתה, איילה וסער, שהיה ברור מראש שהעם ידיח אותם בסופו של דבר.
שני השמות, אגב, מתחילים עם "אלי" ושניהם מאמינים טבעיים באלוהים (אלין לא הפסיקה להתפלל, ולא דרך סידור התפילה, אלא במילים הכי פשוטות). סיפור האהבה הלא מיני ביניהם, כי הלב של כל אחד מהם היה שייך מלכתחילה למישהו אחר ולמישהי אחרת, היה יפה במיוחד ("יש בך ערימות של טוב. את פנינה שיצאה מתוך צדפה", אמר לה אלירז, משורר אמיתי של הלב).
העובדה שסער, ולא אלין, הגיע למקום השני, יכולה אולי להיות משויכת אולי לגייסות כפר סבא ולחמ"לים של החברים הצבאיים, כי העם אהב את אלין. יותר. גם הילד המקסים הזה, מגן הילדים, שלא רצה להיפרד ממנה.
מצד שני, היו לסער הברקות משלו: בעיקר העמידה הציונית האפקטיבית מול עדנה. גם היכולת שלו לבקר את עצמו ולייסר את עצמו הייתה מרשימה. אבל סיפור האהבה בינו לבין איילה נראה מתוסכל וקשה מראש. סער התגלה בו כילד עיקש, כפי שהתגלה כאדם יהיר ומתנשא בעימותים מול אלירז.
אם סער היה זוכה, חס וחלילה, זה היה פרס ליהירות על פני הצניעות הלא מצטנעת של אלירז, פרס לתכמנות העורך-דינית. "אני אתרום שלושים אחוז לציבור", ניסה עורך הדין לשחד את הציבור, והסביר לאיילה מול עם ישראל שאסור לתת לאלירז את הפרס כי "הוא יוציא אותו על הימורים".
אתם מבינים? המיליון הוא הכי בטוח בכיס של סער. סליחה, עורך הדין סער, בנאמנות. איזה כיף שהכסף לא הלך אליו. אבל חיבוק הגברים בינו לבין אלירז בסוף, כשאלירז הוכתר, היה אמיתי לגמרי. ובסך הכל סער כבר אמר מזמן את המשפט השייקספירי הגדול שלו לאלירז: "אני שונא אותך, אני שונא אותך על זה שאני כל כך אוהב אותך". בכל זאת יש בו משהו, בסער.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם