עוד נאום שלא ישנה דבר
גם בתוספת הזמן לא מאוחר להבקיע ולהדהים. ראש הממשלה היה צריך להפתיע את כולם ולהודיע שהוא מקבל את היוזמה הסעודית
הנאום באו"ם, כמו קודמו בבר אילן, לא יחולל דבר. לכל היותר הוא ישאיר משקע של ייאוש. מה שדרוש לנו כעת הוא שינוי, סטייה מהתקן - ולסטות מהתקן יכול רק מי שמסוגל להשתנות. המדובר לא בשינוי לשם שינוי, לפעמים באמת אין צורך לשנות ואין טעם לשנות. אבל כששוב ושוב אי-השינוי גורם רק נזק, כששוב ושוב מגיעים בעטיו למבוי סתום, במקרה הטוב - עולה השוועה אל מי שמנהיג: "דרוש שינוי".
נתניהו היה צריך לפתוח את נאומו במילים: "אני מקבל את יוזמת השלום הסעודית. אני מכיר בכך שזו הזדמנות לפיוס בינינו לבין העולם הערבי. בואו נשב החל ממחר ונדון בפרטים". הוא היה צריך לומר את זה כבר בנאום בר אילן, אבל גם בתוספת הזמן לא מאוחר להבקיע ולהדהים.
כמו נתניהו, גם אני בספק גדול אם אפילו מהלך דרמטי כזה היה מביא את הפרד הפלסטיני אל השוקת. אבל היה מזיק לנסות? להפך, אם אתה כל כך משוכנע ב"לאו", מה יש לך להפסיד? ולו רק כדי להרוויח את נקודות הזכות של יחסי הציבור; או אפילו - ואין זה דבר של מה בכך - את הסרת הספק.
דרושה עצם שמנה יותר
לשיטתו, נתניהו צודק ואף ראוי להערכה על כך בניגוד למה שנהוג לחשוב ולכתוב עליו, אי אפשר לבוא אליו בטענות שפיו ולבו אינם שווים. הוא לא אומר את מה שחלק מאיתנו מצפה שיאמר, כי בראש ובראשונה הוא אינו מאמין בזה.
אבל לא באישיותו של ראש הממשלה עסקינן, אלא בגורלה של המדינה, ובכל הנוגע לגורלנו, שוועתנו עולה: אנא, נסה את כל הדרכים. עד שלא תנסה לא נוכל להיות בטוחים. אתה צודק, אבל תהיה גם חכם, או יותר נכון - מתוחכם. איש לא יתפוס אותך במילה.
בפוליטיקה אף פעם לא תופסים במילה, כי המילים הן בין כה וכה חסרות כיסוי. בעיקרון נתניהו צודק, וכל מי שטוען שהפלסטינים של היום מקבילים ליהודים שחפצו במדינה ב-1947 טועה
לגמרי. בן-גוריון לא תבע ב-1947 את ארץ ישראל השלמה כדי לתקוע מקל בגלגלים, כפי שאבו מאזן תובע את זכות השיבה ב-2011.
אבל להציע לבוא לרמאללה זה כבר שטיק שחוק. גם אני מסתנן לשם מדי פעם ולא יוצא מזה כלום. מן התבונה היה לזרוק עצם שמנה הרבה יותר: אם לא להסכים ליוזמה הסעודית, אז לבוא עם רעיון לגמרי חדשני, כזה שיכה את כולם בתדהמה.
נניח, רעיון "המדינה המקבילה" המציע שתי מדינות חופפות על כל השטח, שזכה להדים אוהדים אפילו בקרב המתנחלים; או להשליך את הפיתיון הנועז ברוח ז'בוטינסקי - זכויות שוות לכולם מן הים עד הירדן. מדינאות גדולה כוללת לא רק את השאיפה לצאת בשלום נכון לאותו רגע, אלא גם את היכולת להמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם