מיהו ארגון CDP, ולמה כדאי לקחת אותו ברצינות?
כשקובעי המדיניות אדישים, יש מי שעושה את העבודה: ארגון CDP הבריטי, מגובה במשקיעים שמנהלים 64 טריליון דולר, אוסף מידע מאלפי חברות בעולם על האסטרטגיה הסביבתית שלהן. וכעת גם 25 החברות הישראליות הגדולות נדרשות לדווח לארגון. עסק ירוק
אני מניח שבחברות רבות (ולא רק בישראל) הבקשה הזו, אם היא מגיעה במכתב, היתה טסה לפח (ואולי לפח המיחזור) תוך זמן קצר, אלמלא פרט קטן אך חשוב – הבקשה הזו אומנם מגיעה מה-CDP, אך היא נעשית בשמם של 534 משקיעים, המנהלים סך כולל של נכסים בשווי הצנוע של 64 טריליון דולר. ואם להם זה חשוב, אז זה כבר סיפור אחר.
השבוע הגיע לישראל פול דיקינסון, מייסד ומנכ"ל ה-CDP, להשתתף בכנס "סביבה 2020" ולהציג את הפרויקט בפני גורמים שונים במשק, כולל השר להגנת הסביבה וראשי החברות שמתבקשות לדווח. הם ילמדו מן הסתם שבעולם שבו המחוקקים מבוששים לפעול, ה-CDP מתבלט יותר ויותר כאחד הכלים האפקטיבים ביותר להפחתת גזי החממה במגזר העסקי. אז מיהו ומהו בדיוק ה-CDP ומה קרה שהוא החליט לצרף חברות ישראליות לפרויקט? על כך בכתבה הבאה.
פול דיקינסון הקים את ה-CDP בשנת 2000. המטרה הייתה מאד פשוטה, כפי שמסביר אתר האינטרנט של הארגון: "ה-CDP הוקם במטרה לאסוף ולהפיץ מידע בעל איכות גבוהה שימריץ משקיעים, חברות וממשלות לפעול בכדי למנוע שינויי אקלים מסוכנים". דיקינסון האמין שהקונספט לפיו קשה לנהל את מה שאי אפשר למדוד נכון גם לגבי התנהלות החברות מבחינת פליטת גזי החממה שלהן, ועל כן מדידה היא השלב הראשון הנחוץ להנעת חברות בכיוון הנכון.
דיקינסון עבד בהתחלה על פיתוח שיטות מדידה מהימנות למדידת פליטת גזי חממה ואחר כך פעל לצירוף משקיעים גדולים שיסכימו לחתום על השאלונים שהוא רצה לשלוח לחברות. דיקינסון הבין שעם כל הכבוד לניהול
מספר המשקיעים הולך וגדל בהתמדה. בשנה שעברה הוא עמד על 475 והשנה הוא כאמור צמח ל-534. בין המשקיעים שחתומים על הבקשות למילוי השאלונים של ה-CDP אפשר למצוא קרנות פנסיה גדולות כמו CalSTRS, גופי השקעות מרחבי העולם כדוגמת ING וגולדמן סאקס, בנקים גדולים (בנק אוף אמריקה לדוגמה) ואפילו מספר משקיעים מישראל כמו אלטשולר-שחם ופישמן ושות'.
הכוונה של דיקינסון וחבריו ב-CDP היא לא להשתמש במשקיעים רק כגזר ומקל עבור החברות שמתבקשות לענות על השאלונים, אלא באמת ליצור מערכת שתספק למשקיעים, כמו גם לקובעי המדיניות, מידע חשוב והבנה טובה יותר היכן חברות עומדות מבחינת נושא ההתחממות הגלובלית.
בדוח האחרון שלו, ציין ה-CDP לדוגמא כי הגידול ב-2009 באחוז החברות המשיבות על השאלון "מספק למשקיעים כמות גדולה יותר של אינפורמציה שתעזור להם לקבל החלטות מושכלות יותר."
ישנה רק בעיה קטנה אחת עם ההנחה הזו והיא שמסתבר שהמשקיעים עדיין לא ממש מתעניינים באינפורמציה הזו. מחקר שביצעה Ceres, שהינה קואליציה של משקיעים, ארגונים סביבתיים וקבוצות אחרות הפועלים ביחד לטפל בנושאי קיימות, מצא שרוב מנהלי ההשקעות לא מתחשבים עדיין בסיכוני אקלים כשהם בוחנים השקעות.
על פי המחקר, מתוך 84 מנהלי התיקים שהשיבו לשאלות, ואשר מנהלים סך כולל של 8.6 טריליון דולר, כ-75% ענו כי הם לא רואים מידע לגבי התחממות גלובלית כמהותי בתהליך קבלת ההחלטות שלהם לגבי השקעות.
לא ברור כמה ממנהלי ההשקעות הללו עובדים עבור משקיעים שחתומים על המכתבים של ה-CDP, אבל זה בהחלט לא סימן מעודד שמעלה סימני שאלה לגבי איזה שימוש נעשה בכלל בידי משקיעים במידע שנאסף על ידי ה-CDP. כמה מבין 534 הגופים החתומים אכן קוראים את התשובות לשאלונים? וכמה מהם אכן עושים במידע הזה שימוש? לא ברור.
אבל גם ללא קשר לשימוש שהמשקיעים עושים במידע, נראה שיותר ויותר חברות רואות את הנושא כמשמעותי עבורן וכבעל השלכות על פעילותן העתידית ובהתאם אחוז מילוי השאלונים עולה מדי שנה. ב-2009 היה מספר המשיבים הגבוה ביותר, ולדוגמה מתוך 500 החברות הגדולות ביותר שמשתייכות ל- FTSE Global Equity Index Series) Global 500), עמד אחוז המשיבים על 82% לעומת 77% ב-2008.
גם באופן אבסולוטי מדובר בגידול מרשים – אם ב-2003 ענו על השאלון רק 235 חברות, הרי שב-2008 ענו עליו כבר 2,204 חברות. סך הכל, לפי דיווחי ה-CDP, ענו עד היום על השאלון כ-2,500 חברות מ-60 מדינות.
השנה, נשלח השאלון של ה-CDP בפעם השמינית והוא יגיע לכ-4,500 חברות ברחבי העולם. במסגרת הנסיונות של ה-CDP להרחיב את מסגרת הדיווח, יושם דגש על הרחבת הכיסוי באזורים כמו אסיה, צ'ילה, פולין ומקסיקו ויוכנסו מדינות חדשות למסגרת הדיווח כגון מצרים, מרוקו, פרו וכן גם ישראל. בישראל, נשלח השאלון ל-25 חברות גדולות הנכללות במדד ה-FTSE All World Index.
אז מה יש בכלל בשאלונים הללו? למה החברות הישראליות צריכות לצפות? קודם כל, השאלונים הללו הם לא משחק ילדים והם דורשים לא מעט עבודה, במיוחד מחברות שלא עוקבות ומנהלות את פליטת גזי החממה שלהן באופן ממוחשב.
השאלון, שכולל 28 שאלות (עם לא מעט סעיפים בכל אחת מהן), מבקש מהחברות לפרט את הסיכונים להם הן חשופות בהקשר של התחממות גלובלית ואת ההזדמנויות העסקיות - אם יש כאלו - שנוצרות בהקשר הזה; לחשב את גזי החממה שהן פולטות בהתאם למתודולוגיה של ה-CDP; לחשוף את צריכת והוצאות האנרגיה של החברה ועד כמה היא משתמשת באנרגיה נקיה ולהסביר אם לחברה יש אסטרטגיה להתמודדות עם נושא ההתחממות הגלובלית, כולל מטרות להפחתת גזי חממה.
זהו בהחלט לא שאלון שאפשר לענות עליו כלאחר יד. הכוונה של ה-CDP היא שתהליך מילוי השאלון יהווה זרז להתמודדות יותר משמעותית של חברות עם נושא ההתחממות הגלובלית. ההנחה הזו היא לחלוטין לא תיאורטית. דוגמה אחת לכך הינה חברת בואינג. בראיון לניו יורק טיימס הסבירה מרי אמסטרונג, סגנית הנשיא לנושאי סביבה, בריאות ובטיחות על הפעם הראשונה שהיא קיבלה את השאלון ב-2007. "אתה נשאל 'האם יש לך מטרות ביצוע מבחינה סביבתית'. לא היו לנו אז, אבל עכשיו יש לנו".
האסימון נופל כאמור אצל מספר הולך וגדל של חברות. הנושאים שהשאלון עוסק בהם והאסטרטגיה שהוא מבקש להתוות הם בעלי חשיבות מבחינה כלכלית ואפשר לתרגם אותם למדדים ברורים גם מבחינה פיננסית, מה שהופך אותם לעוד יותר אטרקטיבים. בואינג, לדוגמא, הציבה לה כמטרות יעדים שמשמעותם היא חיסכון כספי משמעותי כמו הקטנת צריכת החשמל וכמות הפסולת שהיא מייצרת ב-25% עד 2012.
למנגנון הדיווח שה-CDP יצר ישנם גם לא מעט חסרונות. ראשית, אין דרישה לבקרה חיצונית על התשובות שהחברות נותנות, כלומר באופן תיאורטי חברה יכולה לעגל פינות מבלי שנדע על כך. ההנחה של ה-CDP הינה שהשקיפות של הדוחות, שכל אחד יכול לקרוא אותם באתר ה-CDP, הם אמצעי מספק בכדי למנוע זאת, אבל עדיין החשש קיים.
אלמנט אחר שחסר בדוחות הוא מטרות הפחתה – חברות נדרשות לדווח מה הן עושות ומה התוכניות שלהן, אבל אין מהן שום דרישה להפחית את הפליטות שלהן ברמה כזו או אחרת. ההנחה היא שמי שכבר מנהל ומדווח על הפליטות יבין את המשמעויות של הנושא ויעשה מאמץ וולונטרי להפחית אותן.
בעולם מושלם לא היה צורך ב-CDP ובשאלונים שלו. בעולם שכזה היתה רגולציה גלובלית שהיתה מחייבת חברות לעשות את שיעורי הבית שלהן ולפעול בכדי להפחית את פליטות גזי החממה שלהן לפי יעדים שנקבעו להן.
לצערנו, קובעי המדיניות לא עושים את המוטל עליהם ולמעט מה שקיים כרגע באירופה ויוזמות כאלו או אחרות ביפן ובאזורים מסוימים בארצות הברית ובמקומות אחרים, קיים ואקום חקיקתי של ממש שלא ברור מתי יתמלא. אמנם ישנן הבלחות פה ושם כמו ההנחיה שהרשות לניירות ערך האמריקאית הוציאה עכשיו לחברות, אשר דורשת מהן לתת גילוי נאות להשפעות אפשריות של חקיקה בתחום ההתחממות הגלובלית בארצות הברית ומחוצה לה על התנהלותן העסקית, אבל עדיין מדובר בעולם שבו מרבית ההתנהלות נעשית על בסיס וולונטרי.
בסיטואציה שכזו טוב שיש את ה-CDP שמושך את המגזר העסקי קדימה ודוחף אותו לפעול בכיוון הנכון. אני מקווה שגם 25 החברות הישראליות שנכנסו למעגל מקבלי השאלונים יראו אותם כהזדמנות עסקית בעלת פוטנציאל של ממש ולא כמטלה מעצבנת שכמה נודניקים מלונדון החליטו להפיל עליהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם