המתאבדות במוסקבה - כואב אך לא מפתיע
עבור הארגונים הצ'צ'נים שליחת מחבלות מתאבדות הוא דבר שבשגרה. השימוש ב"האלמנות השחורות" ככלי תעמולתי זול ויעיל הפך להיות רב ערך. פרשנות
- הבוקר: פיגוע כפול נוסף במוסקבה
במקרה של רוסיה, השימוש בנשים מתאבדות הינו חדשה ישנה. גם במוסקבה כבר התרחשו מספר פיגועי התאבדות שבוצעו על ידי נשים מתאבדות, כבודדות או בצמדים, כולל נגד רכבות שהן יעד אטרקטיבי במיוחד למי שמבקש לגרום להרג המוני באזורים צפופים וסגורים כאחד. עד כה שיגרו הארגונים הצ'צ'נים כ-50 נשים מתאבדות שמהוות קצת פחות ממחצית מתאבדי הארגון, כך שעבורם השימוש בנשים הוא עניין מוכר.
רוב המתאבדות הצליחו לבצע את שליחותן ורק מקצתן נעצרו. כך נוצר המיתוס של "האלמנות השחורות" –כינוי לו זכו המתאבדות הצ'צ'ניות אשר כוללות יתומות, אחיות שכולות וגם כאלה שהתנדבו או נודבו לפעילות זו. מה שברור כי עבור משלחיהן השימוש בהן זול ויעיל, בעיקר משום שהן אינן מהוות חלק אינטגרלי מהכוח הלוחם של ארגונן ולא נוטלות חלק במעמסה של הלחימה השגרתית ברוסים.
במקביל ערכן של "האלמנות השחורות" ככלי תעמולתי הוא רב ערך ומשרת את רצון שולחיהן לבניית דימוי עוצמתי, והפרסום אותו הם מבקשים להשיג במדיה המקומית והבינלאומית.
למרות הדימוי המיתי שיש למתאבדים בכלל ולנשים מתאבדות בפרט ראוי לדעת כי דווקא פיגוע התאבדות מצריך הכי מעט כישורים. גם במקרה הנוכחי נראה כי המתאבדות שהגיעו כמדווח מצפון הקווקז ולא הכירו את מוסקבה, לוו באופן צמוד על ידי שתי נשים שכנראה שימשו כמדריכות/שומרות וגם כמובילות ליעד, כך שכל שנותר להן היה ללחוץ על כפתורי ההפעלה. מעשה זה דרש אמנם אומץ, ייאוש ושנאה עמוקה אבל לא יותר. על הפעולה כולה פיקד בוודאי הגבר שנקלט במצלמות הפרוסות בתחנת הרכבת.
ככלל, למרות מספרן היחסי הגבוה של הנשים הצ'צ'ניות בקרב כלל מתאבדי הארגון, תפקידן הוא לרוב פסיבי ומוגבל. עדות מוחשית לכך ניתן היה לראות בהתקפה על תיאטרון דוברובסקה במוסקבה באוקטובר 2004. מבין כ-40 המתבצרים שמילכדו את האתר בחומרי נפץ, 19 היו נשים. הן היו היחידות שעטו על גופן חגורות נפץ. אולם, ההוראה להפעיל את חגורות הנפץ לא הייתה בידן, אלא ביד מפקדי הפעולה. משאלה חוסלו, ברגעי הפריצה הראשונים של כוחות היחידה המיוחדת ללוחמה
גם במתקפת הטרור בבית הספר בבסלאן שובצו שתי מתאבדות אולם תפקידן בפיגוע היה משני וסמלי בעיקרו. עם זאת אין להתעלם מכך שחלק מהמתאבדות הצ'צ'ניות שפעלו מאז שנת 2000 גרמו להרג רב בערי ובמחוזות רוסיה וצ'צ'ניה, ואצל חלקן, לפחות, הנחישות לבצע את משימתן עד הסוף דרשה מהן הכרעה שאינה תלויה רק במפעיליהן. המקרה הבולט ביותר היה חלקן של שתי מתאבדות שפוצצו עצמן במהלך טיסה וגרמו להתרסקות שני מטוסים באוויר, שהביאו למותם של כ-90 נוסעים ואנשי צוות.
אין ספק שלמרות הבטחתם הנחרצת של שני מנהיגי רוסיה, ראש הממשלה פוטין והנשיא מדבדב לדוג את האחראים לטבח בתחנות הרכבת במוסקבה מהביבים בהם הם מתחבאים, האתגר הכולל העומד בפני כוחות הביטחון הרוסי לסכל את הפיגועים הבאים אינו פשוט, וככל הנראה הצלחתם למנוע הישנות מקרים כאלה גם בעתיד אינה מובטחת כלל ועיקר.
הכותב הוא ראש פרויקט הטרור במכון למחקרי בטחון לאומי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם