תעלומת חוק האקלים האמריקאי על סף פתרון
הסנטורים, קרי, גרהאם וליברמן, שמובלים את הליכי החקיקה, צריכים לגייס רק עוד 19 קולות. מה יהיה בחוק המחודש? רב נסתר על הגלוי. כנראה שהמוטיב הפולני "החיים הם פשרה" יהיה בולט. עסק ירוק
בכל מקרה כבר ברור שמדובר בגרסה הסביבתית של הפתגם הפולני העתיק "החיים הם פשרה". הסנאטורים הנכבדים עשו הכל כדי למצוא גרסה מרוככת ופשרנית שתצליח לגייס רוב מוצק מאחוריה ותהפוך את ארה"ב סוף סוף למדינה שנלחמת במעשים ולא רק בדיבורים בהתחממות הגלובלית. מה בכל זאת ידוע בינתיים ומה הסיכוי שהחוק הזה יעבור בסופו של דבר? על כך בכתבה הבאה.
ראשית, תזכורת קצרה. בחודש יוני 2009 אישר בית הנבחרים האמריקאי את חוק האקלים ברוב זעום של 219-212. גם החוק הזה היה תוצר פשרני של אין ספור משאים ומתנים ולחצים של קבוצות אינטרסים שונות שפעלו לדאוג שהן לא יפגעו מהחקיקה החדשה. החוק כלל יעדים להקטנת פליטת גזי חממה ב-17% ב-2020 ביחס לשנת 2005 (אגב, לידיעת השר ארדן – מדובר בהפחתה אבסולוטית ולא בניסוח פתלתל שמדבר על קיטון בגידול הפליטות) ולהגדלת השימוש באנרגיה ממקורות נקיים ל-15% ב-2020. המכניזם העיקרי שהוא התבסס עליו היה מנגנון ה-cap and trade, של קביעת מכסות וסחר בפליטות גזי חממה.
החוק עבר לדיונים בסנאט ושם הוא נתקע, מסיבות שונות ומשונות, החל בכך שבסנאט צריך רוב מיוחס של 60 סנאטורים כדי לדלג על משוכת הפיליבאסטר שיכולה להרוג אותו וכלה באג'נדה הפוליטית שהתמקדה בנושאים אחרים כמו רפורמת הבריאות וזנחה את חוק האקלים לאנחות. השורה התחתונה היתה שהגרסה של בית הנבחרים לא היתה מספיק טובה כדי למצוא 60 סנאטורים שיתמכו בה. וכשאני אומר טובה אני מתכוון לפשרנית. מי שעוד חשבו שוקסמן ומארקי, אדריכלי החוק ההוא, פתחו את הרגליים בפני התעשייה וקבוצות אינטרסים שונות הבינו מהר מאד שהם עוד יתגעגעו לחוק וקסמן-מארקי.
אבל וושינגטון היא לא מקום של געגועים אלא של פרגמטיות פוליטית וג'ון קרי, הסנאטור הדמוקרטי ממסצו'סטס, שריכז את מאמצי החקיקה בסנאט הבין שצריך לגייס את הצד השני כדי להרים את החוק. הצד השני הם כמובן הרפובליקנים שעשו כל מאמץ לקרקע את החוק וסך הכל עשו עבודה לא רעה בהתחשב בתוצאות עד כה. קרי גייס לצידו את הסנטור הרפובליקאי המתון (יחסית) לינדסי גראהם ואת הסנטור העצמאי (והדמוקרטי לשעבר) ג'וזף ליברמן בכדי ליצור חוק חדש שירצה את כולם, או לפחות 60 סנטורים שיצביעו עבורו.
אחרי חודשים של עבודה מאומצת של השלושה, נראה שהם נמצאים בישורת האחרונה וחגיגות 40 השנה ליום כדור הארץ נראות כזמן טוב לחשוף את פרי עבודתם. בינתיים כאמור שומרים השלושה על עמימות ולו בכדי שלא לייצר התנגדויות מיותרות עוד לפני הצגתו בסנאט. עם זאת ישנם כבר פרטים שדולפים החוצה ומתחילים לתת לנו איזה שהיא תמונה לגבי מה
ראשית, נראה שהיעד של הפחתת 17% בפליטת גזי החממה לעומת שנת הבסיס 2005 (שוב, הקורא ארדן, מדובר בהפחתה אבסולוטית) בשנת 2020 יישמר. המכניזם עם זאת יהיה קצת שונה. מנגנון ה-cap and trade יופעל באופן הדרגתי ויכלול בהתחלה רק את יצרניות האנרגיה, עליהן יחולו המכסות החל מ-2012. מפעלי תעשייה יחלו לפעול כנראה תחת המנגנון הזה רק ב-2016. קבוצה אחת שלא תוכנס תחת מעטפת ה-cap and trade היא כנראה יצרניות המכוניות - במקום זאת, יש אפשרות שיוטל מס על דלק למכוניות.
הגישה הזו של טיפול בכל סקטור בנפרד שונה מהגישה הכוללת שהציגה החקיקה שעברה בבית הנבחרים ומטרתה לגייס סנטורים רפובליקנים, שמתנגדים לגישה הכוללת, לתמוך בחוק. עוד כמה סוכריות משמעותיות שנזרקות לעברם של הרפובליקאים נוגעים למקורות החשמל הנקי שהמשק האמריקאי אמור להתבסס עליהם בדרך לעמידה ביעדי הפחתת הפליטות.
החוק החדש אמור לתמוך במקורות אנרגיה כגון ייצור נפט מקומי, גז טבעי, פחם נקי ואנרגיה גרעינית. בכדי להבין את הדגשים הללו צריך ללכת אחורה למסיבת עיתונאים שקיימו שלושת הסנאטורים בדצמבר האחרון. סנאטור קרי דיבר אז חבילת האנרגיה בחוק שתכלול "אנרגיה מתחדשת, פחם נקי, גז טבעי ואנרגיה גרעינית". סנטור גראהם לעומת זאת ראה את הדברים בסדר הפוך – "אנרגיה גרעינית תאומץ בדרך שלא אומצה עד כה. אנחנו מייצגים את התקווה הטובה ביותר לכל האמריקאים שמאמינים שאנרגיה גרעינית צריכה להיות חלק מהפתרון".
עוד בונבון שאמור להחליק את חוק האקלים במורד גרונם של הרפובליקאים הוא הניסיון להגביל את כוחן של רשויות מחוקקות ומבצעות אחרות כמו המדינות בארה"ב והמשרד להגנת הסביבה (EPA). סנטור גראהם הסביר בראיון כי "אני לא אתמוך בחקיקה של ה-EPA מעבר למה שהקונגרס יעשה ואני לא אתמוך ב-50 מדינות שיבואו עם סטנדרטים משלהם". יש גם סנאטורים דמוקרטים שתומכים בכך כמו מרי לנדריאו מלואיזינה שמארה כי "זה הדבר הנכון לעשות. אם יש לך מטרה לאומית, אתה לא צריך עוד 50 מטרות".
יש כמובן היגיון בטענה הזו, בוודאי מבחינת המגזר העסקי שרוצה לראות חקיקה אחת ויחידה שתקבע את הכללים לכל המדינות בארה"ב. הנקודה היא שנראה שעיקר הניסיון לעקר את כוחם של הגופים המחוקקים מופנה כלפי ה-EPA, שמעצבן לא מעט מחוקקים וחברות בניסיון שלו לסלול דרך עוקפת קונגרס להפחתת פליטות גזי חממה. הדרך הזו שמתבססת על חוק ה-Clean Air Act משמשת בידי הממשל כמקל להמרצת המהלכים בסנאט, בגלל שמדובר באופציה חוקית להפעיל תקנות מגבילות מבלי להזדקק לאישור של הקונגרס. גם הממשל מעדיף שלא להשתמש באופציה הזו, אבל הוא בטח לא מעדיף לבטל אותה כליל ולהשאיר את הדברים נתונים אך ורק לחסדי הקונגרס.
האם הם יצליחו? לפי הערכות יש כרגע 41 סנטורים שיתמכו בחוק האקלים. מתוך ה-59 הנותרים ישנם כ-27 שיושבים על הגדר. מתוך הפול הזה צריכים קרי, גרהאם וליברמן לגייס עוד 19 קולות. לא בלתי אפשרי אך בהחלט לא קל. צריך לקחת בחשבון שיהיו גם משתנים פוליטיים נוספים כמו בחירת שופט לבית המשפט העליון שצפויה בקרוב וחוקים אחרים שאמורים להעלות להצבעה בסנאט, שיכולים ליצור מתיחות ולהקטין את הרצון לשיתוף פעולה בין שתי המפלגות, מה שיוביל לקבורת החוק.
האם צריך לקוות שהחוק יעבור? צריך לראות קודם כל מה יהיה הנוסח הסופי של החוק. בינתיים נראה ששלישיית הסנטורים מבטיחים הכל לכולם כדי לגייס תמיכה וקצת קשה לדעת מה יישאר בסוף ומה ייבעט החוצה. סך הכל ישנם לא מעט אלמנטים חיוביים בתוכנית שהופכים אותה לסבירה, גם אם לא קלה במיוחד לעיכול.
מה שמכריע את הכף לחיוב היא העובדה ששעון החול מתקתק ואין זמן לחכות עוד 20 שנה עד שייווצר רוב להעברת חקיקה יותר אידיאלית. קיים סיכוי טוב שחקיקה אמריקאית גם תעזור להניע מחדש את המאמצים לייצר הסכמה גלובלית נרחבת וגם זו סיבה מספקת בכדי לקוות שהיא אכן תעבור בסנאט. זה אולי לא הילד שפיללנו לו, אבל כנראה שמה שאמרו לי תמיד זה נכון – החיים הם פשרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם