קץ לילדות: הביטוח הלאומי יטפל בנפגעי תקיפה מינית בקרב ילדים
משחקים תמימים הופכים במהרה לאלימות מינית והסקרנות הטבעית של ילדים, כבר בגיל הגן, עלולה למשוך אותם לאיברים מוצנעים של חבריהם. גם בני שלוש מנסים ליישם את הפורנוגרפיה שהם רואים באינטרנט. בביטוח לאומי החליטו לטפל בפוגעים במקביל לנפגעים, במטרה לקטוע את מעגל האכזריות המינית
האב מיהר לפנות למרכז הטיפול, שם הסבירו לילדים שאין לאפשר לילד אחר לבצע בהם את המעשים האלה ושעליהם לחדול מכך. המטפלים הרגיעו את האב המודאג, והסבירו לו שטיפול נכון ימנע מילדיו את הסבל שעלול להיגרם להם בהמשך הדרך.
"ברור לנו שהילדים האלה, כמו רבים אחרים שחווים התנהגות מינית בלתי הולמת בגיל הזה, לא תמיד מודעים למשמעויות או להשלכות שעשויות להיות לאירוע כזה", אומרת ד"ר נירית ויסברוד, מנהלת רימונים, המרכז האיזורי בחדרה לטיפול בילדים ובנוער פוגעים ונפגעים מינית, שהוקם על ידי עמותת תלפיות לילדים בסיכון, בסיוע הקרן לילדים ונוער בסיכון של המוסד לביטוח לאומי.
התאומים הקטנים אינם יחידים. לאור המציאות ההולכת וגוברת של מקרי הפגיעה המינית בילדים, התגייסה לאחרונה הקרן לרווחת ילדים ונוער בסיכון בביטוח הלאומי לפיתוח פרויקט חדש בעלות 3.7 מיליון שקל. מטרת הפרויקט: הפעלת שירות ארצי שייתן מענה לצורכי ילדים ונוער פוגעים מינית.
במסגרת הפרויקט יעברו המטפלים במרכזים השונים הדרכות לטיפול פרטני בילדים הפוגעים, שעד כה טופלו במסגרות נוקשות המורגלות בטיפול בעבריינים. בהמשך יעבירו המטפלים טיפול נפשי פרטני או קבוצתי לפוגעים מינית, יבצעו הערכות מסוכנות לילדים הפוגעים מינית וידריכו את ההורים איך להמשיך לתמוך בילדים.
בנוסף יעסקו המטפלים בהקמת מרכזי מידע בנושא והפצת הידע לגורמים בקהילה כמו יועצי בתי ספר, רופאי משפחה ועובדים סוציאליים, במטרה להעלות את המודעות ולסייע באיתור מקרי אלימות מינית בשלבים מוקדמים.
במרכזי הטיפול מקווים כי שיתוף פעולה בין אגף הקרנות במוסד לביטוח לאומי, בשיתוף קרן רש"י ובליווי משרד הרווחה ועמותות מקצועיות, יביא להתפתחות בתחום הטיפול בילדים הפוגעים, לצד הטיפול בנפגעים.
"אלימות מינית היא פן של אלימות שמרבים לשמוע עליו, אבל לא מרבים לדבר עליו באמת", אומרת אסתר דומיניסיני, מנכ"ל המוסד לביטח לאומי. "ההכרה החברתית והממסדית בקיום אוכלוסייה של עברייני מין קטינים, עם מאפיינים משלה ודרכי אבחון וטיפול המיוחדות לה, היא חדשה יחסית. בעוד שתשומת לב רבה ניתנת לקורבנות תקיפה מינית ולטיפול בהם, ההתייחסות הממוקדת בתוקפים, בזיהוים ובדרכי הטיפול בהם חדשה ובעבר זכתה לאותו סוג טיפול שלו זכו יתר העבריינים.
"ברור לנו שאם הילדים והנוער הפוגעים אינם מטופלים מבעוד מועד, יש סיכון רב שיתקפו שוב ויהפכו לבוגרים פוגעים".
"ילד שפוגע מינית בילד אחר לעתים קרובות נחשף בעצמו למקרה דומה", אומרת ד"ר ויסברוד. "במרבית המקרים מתברר שהוא בעצמו נפגע בעבר, כשהפגיעה יכולה להיות פגיעה פיזית, רגשית, מינית או גם הזנחה. "אנחנו לא מדברים על אנסים בפוטנציה. לעתים ההתנהגויות המיניות הלא מותאמות של הילדים
למשל , המקרה של רונית (שם בדוי) בת השלוש, שהוריה זיהו אצלה מאפיינים לפגיעה מינית. לאחר שהגיעו בני המשפחה למרכז רימונים התברר שהילדה צפתה בסרט פורנוגרפי שנשאר פתוח על המחשב הביתי. המעשה, אומרים במרכז, מהווה סוג של פגיעה. "הילדה התחילה לדבר על מה שהיא ראתה, ההורים כמובן נלחצו. הרי ילדה כזו שתבוא לגן ותתחיל לדבר על דברים כאלו, זה יכול מיד להעלות חשד נגד האבא לפגיעה מינית, כביכול", אומרת ד"ר ויסברוד.
"הנחינו את ההורים להסביר לה שמה שהיא ראתה זה מעוות. בטיפול המחשנו לה מה זה מציאות ומה זה עיוות, אפילו הצענו להם לקחת אותה ללונה פארק למראות המעוותות כדי להמחיש את זה". "פגיעות מיניות אצל בני נוער יותר מבוגרים אכן מתבצעות לא פעם תחת דפוס עברייני, אבל במקרים של הילדים הקטנים אנחנו מדברים על משהו לא הולם", אומרת דורלי לבנסארט, מנהלת הקרן לילדים ובני נוער בסיכון במוסד לביטוח לאומי.
"ילדים שעושים את זה לא נולדים עם מחשבות רעות. היום יש אינטרנט שרבים חשופים אליו, יכול להיות שראית משהו שאתה לא צריך לראות, או שמישהו פגע בך ואתה עושה אותו דבר לאחר. במרכזי הטיפול בכלל ובפרויקט לטיפול וסיוע גם לילדים שפגעו מינית הדגש הוא קודם כל להפסיק את הפגיעה באחרים, להבין מאיפה מגיעה ההתנהגות הזו ולגרום לכך שהטראומה שמתלווה אליה לא תישאר עם הפוגע או הנפגע".
עוד מוסיפה לבנסארט כי "ילדים שנפגעו מינית טופלו בעבר, אבל אף פעם לא זיהו אותם מספיק מהר. בעיות קטנות הפכו לפגיעות קשות באחרים. היום, בעצם העובדה שמדברים על זה, מה עושים, לאן הולכים, מצמצמים את הבעיות שעלולות להתפתח. לעתים קרובות אנשים נוטים להסתיר את הדברים האלה ולא פונים, או שגם אם רוצים לא יודעים לאן לפנות. חלק מהמטרה שלנו זה להעלות את המודעות לנושא".
במרכז רימונים, שסייע באופן פרטני לכ-250 ילדים נפגעים ופוגעים מאז החל הפרויקט, ולמאות אחרים באמצעות הרצאות לאנשי מקצוע בבתי ספר וסדנאות להורים, מקפידים לכנס מדי שבוע את הצוות המקצועי ולחלוק ביניהם את המידע שעלה מהמקרים שבהם טיפל כל אחד במהלך השבוע.
לדברי ד"ר ויסברוד, "לא כל מקרה שמגיע אלינו מצריך טיפול ממושך, זה יכול להיות מפגש אחד של שעה וזה יכול להימשך שנה וחצי. הרי אין ילד שלא שיחק ברופא וחולה, אבל כל עוד אותו ילד לא הופך את זה למרכז חייו וכל היום מחפש להפשיט ילדים אחרים בגן - זה בסדר. אנחנו מנסים ליצור תחושה של שפיות, גם כלפי חוץ, בכל מה שקשור לנושא הזה. לנסות ליצור איזון בין הלחץ של ההורים המודאגים ומערכות החינוך לבין השאננות שלפעמים אנחנו רואים אצל אחרים".
קשת הפגיעות בילדים ובבני הנוער שהגיעו למרכזי הטיפול מאז שהחלו לפעול, רחבה ביותר וחוצה גבולות או מעמדות סוציו-אקונומיים. חלק מהילדים מגיעים באמצעות הכוונת עובדים סוציאליים, אחרים באמצעות פניות ממנהלי בתי ספר, יועצים חינוכיים, הורים וגם חברים שביקשו לסייע לחבר בצרה. גם אופן הטיפול בכל ילד או נער המגיע למרכז, כאמור, לא חייב להיות דומה, ונתפר על פי מידות המטופל.
לפני כשנה הגיעה למרכז טיפולי במסגרת הפרויקט נעה (שם בדוי), נערה בת 16 שעברה פגיעה מינית במהלך מסיבה בית ספרית רוויית אלכוהול על ידי אחד הנערים בבית הספר. "אחרי אותו לילה קמתי בבוקר ופתאום כאילו חטפתי בוקס לפנים, כשהבנתי מה קרה שם", אומרת נעה. "את קולטת את זה, והכל נמחק. חברים, משפחה, לא מעניין אותך כלום, רק זה. כל מה שמישהו יגיד לך באותו רגע, 'תהיי חזקה', אין לזה שום משמעות. אז אולי זה נשמע כמו קלישאה, אבל ברור שאסור לשמור את זה אצלך וכן ללכת לטיפול וכן לבקש עזרה".
בתום טיפול שנמשך למעלה מתשעה חודשים, החליטה נעה, היום תלמידת י"ב, לבטא את הטראומה שחוותה באמצעות פרויקט הגמר במגמת האמנות בבית ספרה, בעידוד אנשי המקצוע במרכז, ויצרה ציור קיר המתאר את התהליך הטיפולי שאותו חוותה. "מאז ומתמיד בשבילי לצייר ולכתוב זה משהו שמרגיע אותי, וסגירת המעגל דרך האמנות היה הדבר הכי טוב והכי נכון לי", היא אומרת.
"ציירתי את התהליך, לא את האירוע עצמו. מההכחשה, לעיכול הטראומה, להשלמה עם זה ולצמיחה מכאן והלאה. הכוונה בטיפול שעברתי היא לצאת מההגדרה שלי את עצמי כ'נאנסת', שעם זה הגעתי לשם עם הרבה רגשות אשמה ובושה, ולהמשיך את החיים כשהרגשות האלה לא ממשיכים איתי. ברור שזה תמיד יהיה שם, תמיד יישארו הצלקות מהמקרה, אבל זה לא חלק ממני, אלא משהו שקרה לי וזה לא אמור להפוך למי שאני".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם