רוח מן הים: אנרגיה חדשה נושבת מהאוקיינוס
הממשל האמריקאי אישר פרויקט ענק במסגרתו יוצבו טורבינות רוח בים ויספקו אנרגיה נקייה. האישור הביא סוף לוויכוח מר בין שני הצדדים של האגף הירוק: גרינפיס מצד אחד והפעיל הסביבתי רוברט פ. קנדי ג'וניור מהצד השני. עסק ירוק עושה רוח
במשך תשע שנים נלחמו בעוז רבים מתושבי קייפ קוד כנגד הפרויקט. למלחמה הזו קראו האמא של מאבקי הנימבי (לא בחצר האחורית שלי - Not in My Back Yard) - צפונבונים עשירים ממסצ'וסטס, כמו משפחת קנדי, שלא רצו לראות טורבינות בים שיקלקלו להם את הנוף, פעלו ביחד עם שבטים אינדיאנים מקומיים, שטענו לפגיעה בנכסים תרבותיים ורוחניים שלהם, לחסל את הפרויקט.
זה היה גם מאבק שהביא לחילופי מהלומות מילוליות ולמאבקים חסרי תקדים בתוך התנועה הסביבתית. ועכשיו זה נגמר. לפחות עד שיבוא בית המשפט ויגיד אחרת. על הפרוייקט המסקרן וההשלכות העתידיות שלו על שוק האנרגיה החלופית בארצות הברית בכתבה הבאה.
ראשית, קצת נתונים. חוות הרוח Cape Wind אמורה לקום כ-8.4 קילומטר מחופי קייפ קוד במדינת מסצ'וסטס ולכלול 130 טורבינות ענק, שהלהבים שלהן יגיעו עד לגובה של 134 מטר מעל פני הים. הפרויקט הזה, שהיקפו מוערך במיליארד דולר, אמור לספק עד 420 מגהוואט של אנרגיית רוח נקייה – כ-75% מתצרוכת האנרגיה של קייפ קוד והאיים השכנים Nantucket ו-Martha’s Vineyard.
הבקשה הראשונית להתחלת הפרוייקט הוגשה על ידי היזמים ב-2001. עם הזמן נהפך הפרוייקט העתידי לשדה קרב רעשני בין התומכים והמתנגדים לו. התומכים, ובראשם ארגון Clean Power Now שהוקם ב-2003, דיברו על ייצור אנרגיה נקייה ובטוחה לאיזור שצרכי האנרגיה שלו הולכים וגדלים. המתנגדים,
ב-2005 העניינים התחממו עוד יותר כשגרינפיס החליטו לסמן את רוברט פ. קנדי ג'וניור בתור מטרה. קנדי, בנו של רוברט קנדי ואחיינו של ג'ון קנדי, שניהם מנוחתם עדן, הוא פעיל סביבתי בולט ומוערך ביותר שמשמש כעו"ד בכיר בארגון הסביבתי NRDC. קנדי היה אז בין המתנגדים הבולטים לפרויקט. רבים ייחסו את ההתנגדות שלו (ושל בני משפחה אחרים, כולל הסנטור אדואדרד קנדי) לכך שלמשפחת קנדי יש שטח גדול בסמוך לחוף הצופה על מפרץ ננטקט.
ב-17 באוגוסט 2005 שט לו בובי ג'וניור במפרץ בסירת מפרשים ליארוע שאורגן על ידי מתנגדי הפרויקט. לפתע הגיחה לעברו סירה עם פעילי גרינפיס שהניפו מולו שלט "בובי, אתה נמצא בסירה הלא נכונה. כן ל-Cape Wind". בובי לא אהב כמובן את המהלך וניסה להסביר את העמדה שלו במאמר מערכת לניו יורק טיימס מספר חודשים לאחר מכן. הוא כתב שם כי "כאיש איכות הסביבה, אני תומך באנרגיית רוח, כולל כזו בים... אבל אני מאמין שישנם מספר מקומות שצריכים להיות מחוץ לתחום כשמדובר בכל סוג של פיתוח תעשיית".
במאמר הוא הביא שורה של נימוקים מדוע הפרוייקט איננו ראוי לתמיכה, החל מסכנה בטיחותית (מטוסים יכולים להתנגש בהם בזמן ערפל) ואסתטית (פגיעה בנוף שנשקף מ-16 אתרים היסטוריים), נימוקים כלכליים (פגיעה בדייגים ובפעילות סחר ימית), העובדה שמדובר בתמיכה בחברות אנרגיה שרוצות להפריט שטח ציבורי לתועלתן הכלכלית ועד לכך שאין לפרוייקט שום ביסוס כלכלי והוא מתאפשר רק בגלל סובסידיות של 241 מיליון דולר מכספי משלמי המיסים.
לא חלפו שבועיים והתשובה לקנדי הגיעה בדמות מכתב שנשלח אליו והיו חתומים עליו כ-150 פעילים סביבתיים בולטים. המכתב כלל קריאה נרגשת לקנדי לשקול מחדש את עמדתו בנושא. הכותבים הסבירו כי הפרוייקט אמור לספר כ-75% מתצרוכת החשמל של קייפ קוד וכי הוא "חיוני בכדי לבסס את המנהיגות האמריקאית מבחינה סביבתית וכלכלית במאבק כנגד ההתחממות הגלובלית". הפרויקט, הם הוסיפו, יוכיח את יכולת הקיום של אנרגיית רוח כמקור שהינו טוב למשקיעים, לפוליטיקאים ולציבור האמריקאי כאחד.
שניים מהחותמים, מייקל שלנברגר וטד נורדהאוס, מחברי החיבור המפורסם "מות הסביבתיות" לא הסתפקו בחתימה על המכתב וכתבו מאמר מערכת לסן פרנסיסקו כרוניקל, בו הם עשו לקנדי זובור רציני וטענו שהוא בסך הכל דואג לאחוזה של משפחתו. הם כתבו כי "הבלבול של קנדי לגבי מה יותר חשוב – הגנה על הנוף של האוקינוס או התחממות גלובלית מסמל את התשישות האינטלקטואלית והמוסרית של התנועה הסביבתית המודרנית". ניצוצות כאלו כבר מזמן לא נראו בקרב אנשי הסביבה ובובי כמובן לא יכל שלא להגיב במאמר דעה חריף באותו עיתון שבו כינה את ההתקפות של השניים "סרקזם לא הוגן". התקיפו את המזהמים, הוא ביקש, לא את המנהיגים הסביבתיים.
הסקרים הראו כי רוב האנשים במסצ'וסטס אינם שותפים לדעה של קנדי ומשפחתו. סקר שנערך במאי 2006 מצא כי 81% מהציבור במדינה ו-61% מתושבי קייפ קוד תומכים בפרויקט. רק 14% הביעו התנגדות לכך. הנושא גם היה שנוי במחלוקת בין המועמדים לתפקיד מושל מסצ'וסטס ב-2006, כשהמנצח, דוואל פטריק תומך בו והמפסיד במירוץ, קרי הילי מתנגד לו.
בדרך לאישור הפרויקט על ידי סלזר נעשו מספר שינויים בכדי להפיס את דעתם של המתנגדים – מספר הטורבינות הופחת מ-170 ל-130, הן ימוקמו רחוק יותר מהחוף, ייצבעו בצבעי שמנת והאורות שעליהם יכובו במהלך היום ויעומעמו בלילה בבכדי להפחית את הפגיעה באסתטיקה של הנוף. במקביל, ישלמו פיצויים לשבטים האינדיאנים שטענו לפגיעה בין היתר בקברים עתיקים שממוקמים בתחתית הים באזור שפעם היה יבשה. סלזר גם הבטיח לשבטים שיתבצעו סקרים ארכיאולוגים נוספים כדי לוודא שלא תהיה פגיעה שכזו.
אחד מסימני השאלה הגדולים שעדיין מרחפים על הפרויקט בפרט וייצור אנרגיית רוח בים בכלל הוא נושא עלויות ייצור האנרגיה. הקמה של חוות רוח בים עולה כמעט פי שניים מהקמת חוות רוח ביבשה. אם ביבשה עיקר ההוצאה היא על טורבינות, הרי שבים עיקר ההוצאה הוא על כל מה שמסביב - בניית יסודות חזקים דיים לעמוד בסערות, מגדלים, קווים להעברת החשמל לחוף והתקנה. היסודות במתקנים ימיים יקרים במיוחד כי הם דורשים יותר פלדה ובטון וגם לעומק יש משקל, כשכל מטר נוסף עולה כ-2000 דולר.
מול העלות ניצבת כמובן התועלת – עוצמת הרוח בים הרבה יותר חזקה ויציבה מאשר על החוף והיא יכולה לשמש מקור אנרגיה נקייה חשוב לאוכלוסיה שגרה בסמוך לחופים מבלי להזדקק תוך שימוש מינימלי בקווי תמסורת, שעלותם יכולה להגיע ל-10 מיליון דולר למייל באזורי אוכלוסיה צפופים ביבשה.
עדיין, כרגע בחישובי עלות-תועלת ייצור אנרגיית רוח בים הוא אופציה פחות כדאית מבחינה כלכלית גרידא. לדוגמה, ברוד איילנד השכנה מצפים להתחיל פרויקט אנרגיית רוח בים בהיקף של 200 מיליון דולר לייצור 28.8 מגהוואט חשמל. מושל המדינה רצה לאשר קניית חשמל מהפרוייקט במחיר של 24 סנט לקוו"ש, אבל לא קיבל לכך אישור מהרשות שאחראית לקביעת מחירים בטענה שמדובר בעלות סיבסוד גבוהה מדי לציבור הרחב. לשם השוואה, אנרגיית רוח שמקורה ביבשה עולה אחרי סיבסוד והנחות במס 5 סנט לקוו"ש וגם תג המחיר הזה יותר יקר כמובן מייצור חשמל מפחם או אפילו ממקור הידרואלקטרי.
לא לחינם העניין הכלכלי נותר קו ההגנה האחרון של רוברט קנדי ג'וניור שטען בתגובה להחלטתו של סלזר כי הפרוייקט יעלה לתושבי מסצ'וסטס ארבעה מיליארד דולר ב-20 השנים הקרובות. מנגד ישנם אחרים שטוענים שהמחיר צפוי לרדת בהדרגה, בייחוד כשמדובר בפרויקטים גדולים. "שמענו טיעונים דומים כנגד ייצור אנרגית רוח ביבשה לפני עשר שנים", הסביר אנדי ספילמן, עו"ד במשרד שמתמחה במשפט סביבתי. "עכשיו יש פרוייקטים בכל מקום בגלל שאנשים מצאו איך לדחוף את המחיר כלפי מטה".
המילה האחרונה במאבק עדיין לא נאמרה והמתנגדים מקווים להמשיך את המלחמה בבית המשפט. מנגד, גם היזמים לא מבזבזים זמן וביום שישי שעבר הם הודיעו על חתימת הסכם למכירת חשמל ל-National Grid, ספקית החשמל במסצ'וסטס ובמדינות נוספות במחיר של 20.7 סנט לקוו"ש. העסקה עדיין תלויה באישור הרשויות.
במקביל, חיכו עד עכשיו בצנרת עוד מספר פרויקטים דומים במדינות נוספות בארצות הברית, כולל דלאוור, ניו יורק ורוד איילנד, שגם הם אמורים להתקדם עכשיו ולעזור לארצות הברית ליישר קו עם מדינות כמו דנמרק ובריטניה שכבר החלו בהפעלת טורבינות רוח ימיות ואחרות כמו סין וגרמניה שמתחילות בכך ממש עכשיו. עכשיו נשאר לראות אם הרוח הגבית מקייפ קוד אכן תזניק את התחום קדימה לשמחתם של שוחרי האנרגיה הנקייה ולדאבונם של מי שעיקר דאגתם הוא לנוף האוקיינוס הנשקף מהמרפסת שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם