אחת בשביל כולם – אבל כולם עסוקים
ורד לב מנסה לבדה לשנות את חוק ההתיישנות החל על עבירת גילוי עריות. איפה הח"כים, התקשורת, וכל אחד ואחת מאיתנו שחיים בין קורבנות האונס?
אפשר להגיד הכל, אבל האישה הזו היא הדבר הכי רחוק מייאוש שפגשתי. חדורת אמונה בצדקת דרכה, היא הכריזה על זמן חירום. פיקוח נפש – דוחה הכל.
למען האמת, ורד מבקשת לעשות את המובן מאליו, לבטל את חוק ההתיישנות. היא עושה את זה על רקע המקרה הפרטי שלה – אבל עבור כולנו. כולנו קבוצת סיכון של המחלה הנוראית הזו. פגיעות וניצול מיני קורים חדשות לבקרים, הפחד, הבושה, האשמה, הסוד – משתקים אותנו מלעשות משהו בעניין.
אבל גם שתיקה יש בה משום אמירה. כי היא אינה אומרת "לא". מי מאתנו שנפגע, מי מאתנו שמכיר נפגעים, מי מאתנו שהורה או יהיה הורה לילדים וילדות – הפחד הזה מכרסם בכולנו ללא הבדלי דת, גזע, מין או נטייה מינית ולכן לא יכול להיות שזה יישאר מאבקה הפרטי של ורד לב. אישה שעצרה הכל בשביל כולנו. אישה ששילמה את המחיר הכבד מדי, ולא מבינה למה צריך להמשיך ולשלם אותו.
ורד רחוקה מלהיות משפטנית, ובאינטואיציה משל עצמה בחרה להסתובב עם טלאי צהוב ועליו כתוב child, כאות הזדהות עם ילדים וילדות נסחרים ומנוצלים מינית. לא היה לה מושג שהמקרה היחידי בו אין התיישנות, הוא בפשעים של השמדת עם. לפיכך אפשר להגיד שהיא גם לוקה בחוסר תקינות פוליטית; הרי במדינת ישראל כל מי שמעז להשוות בין מה שקרה לעם היהודי בזמן השואה - מיד מואשם בזילות השואה.
אני כמעט ושמחה על כל מי שאינו מבין במה דומה עולמה של ילדה שעברה אונס וגילוי עריות לעולמם של ניצולי שואה. שמחה בשבילו, שלא יידע.
הקולות השפויים אמרו שהיא לא הייתה צריכה לשלם בגופה עוד מחיר נוסף על מה ששילמה כדי לתקן את המעוות. אולי אחרי הזוועות שנעשו בגופה, תג מחיר של שביתת רעב זה באמת מחיר מבצע.
ורד ביקשה לעורר את דעתנו האדישה לפשעים שמתבצעים כאן יום יום, שעה שעה. כמו במטה קסם, מדי יום מצטרפים אל מחאתה עשרות אנשים, הקבוצה שנפתחה עבורה בפייסבוק מונה כבר כמעט אלף איש ואישה, העצומה לביטול חוק ההתיישנות החתימה 17 אלף אנשים, לעצרת ההזדהות הספונטנית בכיכר פריז הגיעו מאה אנשים בהתראה של יומיים, וקולות רבים נשמעים על הרצון לארגן עצרות נוספות, מול הפרקליטות שבעיתוי מוזר - מיד
סגירת התיק הפרטי של ורד, זה בדיוק העיתוי לפתיחת הדיון הציבורי שאליו אנחנו צריכים להתעורר. נדמה שהכל יותר מעניין מזה: מתוך כ-120 חברי כנסת – רק שלוש חברות כנסת יצאו לברר מה שלומה, וח"כ מירי רגב הודיעה שהיא לוקחת על עצמה לטפל בביטול חוק ההתיישנות. אולם בהיעדר לחץ ציבורי ותקשורתי, הסיכוי שנזכה לראות את זה קורה במאה בקרובה הולך ומתרחק מאתנו.
התקשורת עסוקה תמיד. 100 אלף חרדים מפגינים בשילוב עם המונדיאל מסיחים את דעתה ממה שחשוב. בעידן של רשתות חברתיות, יש לנו כוח השפעה יותר מתמיד, על כלי התקשורת, על פוליטיקאים. אם כולנו נחליט להיאבק יחד עם ורד, יש לנו סיכוי טוב לשנות משהו כל כך טריוויאלי.
אין שום הגיון בהחלת ההתיישנות על פשעים שמתבצעים בילדים ובילדות. אין שום הגיון בלהמשיך ולקרבן את כל מי שנפגע תחת גלגלי הבירוקרטיה והעומס של הפרקליטות. אנשים שנפגעו ממשיכים להתמודד עם פגיעות חוזרות ונשנות של הטראומה שהם עברו, אבל רק יחידי סגולה מוארים מוצאים את הכוח לעצור. ורד היא יחידת סגולה, אבל לבד היא לא תצליח.
להצטרפות למאבק לחצו כאן
הכותבת היא משפטנית, מגשרת משפחתית, פעילה חברתית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם