אקטיביסטים ואקדמאים חייבים לשתף פעולה
חוסר שיתוף פעולה בין אנשי אקדמיה לפעילים חברתיים נובע משוני בין שני העולמות. חייבים לגשר על הפער מפני שיש בו עוצמה פוליטית גדולה
חוסר שיתוף פעולה נובע משוני באופני הפעילות של האקטיביסטים ושל האקדמאים. ההבדלים בין מה שמעניין את אנשי השינוי החברתי לבין אנשי הממסד ברורים וקשורים לשינויים החברתיים המבוקשים. כך גם השוני בדרכי הפעולה – אקטיביסטים פועלים בשטח ואילו אנשי האקדמיה חוקרים ומציעים תיאוריות ומודלים. הפערים האלה פוגעים הן ביכולתם של הפעילים החברתיים והן ביכולת של אנשי האקדמיה להשפיע על החברה בישראל או לחקור אותה.
הפערים שבין תחומי העניין של הקהילה האקדמית לבין קהילת האקטיביסטים במרחב הציבורי, לעתים נראים בלתי אפשריים לגישור. אולם נראה כי אותם פערים אינם רק פערים בטמפרמנט ובאופני הפעולה, אלא גם באופן בו כל קבוצה מנתחת את העולם סביבה ומחליטה מה הם הנושאים בהם היא רוצה לטפל.
הפילוסוף האמריקאי, ריצ'רד רורטי, למשל, מותח ביקורת את עמיתיו ומציין שכאשר אחד מאנשי השמאל האקדמי העכשוויים אומר שנושא כלשהו עבר 'תיאורטיזציה לא מתאימה', סביר מאוד שהיא או הוא עומדים לגרור את הדיון למחוזות הפילוסופיה של השפה, או איזו גרסה ניאו-מרקסיסטית של דטרמיניזם כלכלי.
מונחי מפתח בשיח הציבורי
אך היחס התיאורטי של אקדמאים להתרחשויות חברתיות או פוליטיות לא מספר את כל הסיפור. הסוציולוג הישראלי יהודה שנהב ספר את מספר הסוציולוגים באוניברסיטאות בישראל אשר התבטאו באופן פומבי לפחות פעמיים בעד או נגד הכיבוש, גדר ההפרדה וסרבנות מצפון ומצא שרק 8 מ-133 הסוציולוגים (6 אחוזים) "הביעו את דעותיהם באופן פומבי". שמונה מ-91 חוקרי הפילוסופיה (9 אחוזים) ו-13 מבין 204 ההיסטוריונים (6 אחוזים).
"אקטיביזם" ו"שינוי חברתי" הפכו בשנים האחרונות למונחי מפתח בשיח הציבורי. כיום כמעט אי אפשר לקחת חלק בשיחה פוליטית (במובן הרחב של המונח) או בדיון ציבורי, וכמעט אי אפשר לעקוב אחר דברים הנאמרים
ונכתבים בכלי התקשורת בלי להיחשף אליהם באופן תדיר.
חשיפה שכיחה זו של מונחים נובעת מהצמיחה וההתפתחות של החברה האזרחית ומהמרחב הציבורי שבו היא פועלת, כמו גם מעוצמתם הגדלה כל העת של כוחות השינוי החברתיים. עוצמה פוליטית זו והיכולת שלה להביא לשינוי חברתי גוררת תשומת לב גדלה והולכת.
בכל זאת, הסוגיות, הנושאים ואופני הפעולה של האקטיביסטים לא זוכים למחקר אקדמי מספק והסוגיות והמודלים התיאורטיים אקדמיים שמעניינים את אנשי האקדמיה לא מעניינים את האקטיביסטים. אותן סוגיות הזוכות לשני סוגי שיח מקבילים, שכמעט ואינם פוגשים אחד את השני. הגיע הזמן ששני מסלולים אלה ייפגשו.
ד"ר ישי מנוחין, מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים. פרסם החודש את ספרו החדש "אקטיביזם ושינוי חברתי" בהוצאת ספרי נובמבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם