"ועדת המינויים של 'הארץ'"
במבי שלג חושבת שהגיעה השעה להפסיק להעניק לעיתון "הארץ" מעמד נכבד בשיח הציבורי הישראלי
עיתון "הארץ" שמר על רמה מסויימת של מקצועיות עיתונאית עד לפני כשנתיים וחצי. אז, במסגרת הטיהור הגדול שנערך בו, פוטרו כמעט כל בעלי הקו הציוני-מרכזי של העיתון ונקבע קו מערכתי חדש שבמסגרתו מסומנים האויבים של הביטאון, אלה שראוי להילחם בהם בכל דרך אפשרית. דהיינו: לא רק במדור הדעות, אלא גם במדור החדשות.
השבוע מצא את עצמו צבי צמרת, יו"ר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, בכותרת הראשית של "הארץ". הנ"ל הפך לאויב הביטאון בגלל שהעז להעביר חלק ממכסת השעות של לימודי האזרחות בחמש יחידות לטובת לימודי יהדות בחינוך הממלכתי.
עיתון שהוא ממשלה בפני עצמו
מקצוע האזרחות הוא חשוב מאין כמותו. מצד שני, גם לימודי היהדות חשובים מאין כמותם. מי קובע כמה ומה לומדים? המזכירות הפדגוגית. אפשר להתווכח עם שיקוליה ועם סדר היום שלה, אבל ההתקפה האישית הפראית של הארץ על צמרת מוכיחה שלא לימודי האזרחות הם שמדירים שינה מעיני עורכי "הארץ", אלא יותר סימונו של צמרת כאיש שאינו ראוי לתפקידו בשל דעותיו "הלאומניות".
צמרת איננו היחיד שאיננו נושא חן בעיני ועדת המינויים של "הארץ". באותו כבוד זכו גם השר יעקב נאמן, מי שכיהנה כראש מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית פנינה שרביט-ברוך, השופט נעם סולברג (שהיה מועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה) ועוד רבים וטובים. הם אינם מאנ"ש של "הארץ" והם אינם מוכנים להיכנע לתכתיב שקובע שלא משנה מה יאמרו הבוחרים, "הארץ" הוא תמיד הממשלה, לפחות בעיני עצמו.
הגיעה השעה להפסיק
להעניק לעיתון שטען פעם שהוא מיועד "לאנשים חושבים", מעמד נכבד בשיח הציבורי הישראלי. זהו ביטאון של קבוצה קטנה מאוד, חשובה בעיני עצמה, אך נטולת אחיזה של ממש בציבורית הישראלית. כוחו של "הארץ" נובע מחולשתם של שאר כלי התקשורת בישראל; מן העובדה שלמרות ההטיה הבוטה שלו, הוא עדיין מסקר יותר תחומים, יחסית ביותר עומק משאר כלי התקשורת. אם יקום בישראל עיתון שיציב סדר יום אלטרנטיבי ל"הארץ", ויעשה זאת מתוך אותה שאיפה לאיכות ולמצוינות שאיפיינה את "הארץ" במיטבו, הדבר יביא לקריסתו של "הארץ".
מכיוון שהמהדורה האנגלית של "הארץ" היא היום חלון ראווה מרכזי לסיקורה – וממילא לתדמיתה – של ישראל בזירה הבינלאומית, החלפתו של העיתון חיונית לא רק לטיהור האווירה בשיח הישראלי הפנימי, אלא גם למעמדה הבינלאומי של המדינה. זהו אתגר ראוי, כמובן, גם לעיתון מעריב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם