מאבק לפי הספר
את מי מייצג ספר התקציב, למה האלפיון העליון משלם פחות מסים, מתי נערך לאחרונה "אוורור" בתקציב ומה מסתירה הממשלה?
הדבקים בעמדה זו טוענים שהם נוקטים מדיניות כלכלית אחראית, שלא תכניס את מדינת ישראל לתוך מערבולת של חובות בעידן בלתי יציב ברמה העולמית. משום כך הם מבקשים מן המפגינים להסביר מאילו סעיפים בתקציב המדינה יילקחו דרישותיהם. על השאלה הזו צריך להשיב במספר רמות, שכולן רמות עקרוניות.
1. ספר התקציב של מדינת ישראל ולצדו חוק ההסדרים, שעברו השנה בכנסת כחטיבה אחת המיועדת לשנתיים תמימות, מבטאים לכאורה את סולם הערכים של מי שיושבים ליד שולחן הממשלה: הליכוד, ישראל ביתנו, שוס, יהדות התורה, הבית היהודי והאיחוד הלאומי. אבל האם ידועים מסתרי ספר התקציב לחברי הכנסת שהצביעו למענו?
עד כמה מבינים חברי הכנסת שלנו לאן הולכים כספי משלם המסים הישראלי - ולאן הם אינם מגיעים? מתי לאחרונה נערך ואוורור כלליו בתקציב ובחוק ההסדרים הצמוד לו ונבחנו מחדש הסעיפים השונים? האם נערכה בשנים
האם אין זה הגיוני להניח כי בדיקת עומק מקיפה כזו בכלל משרדי הממשלה-בדיקה שקופה לציבור שבעקבותיה גם הוא וגם נציגיו יתחילו להבין את רכיבי ספר התקציב - היא עניין חיוני? האם לא הגיעה העת שנקבל דיווח הוגן ומדויק על אודות הנעשה בכספנו ובשמנו? האם באמת מבטא ספר התקציב של מדינת ישראל את סולם הערכים של רוב הציבור? ואם הוא איננו מבטא את סולם הערכים שלנו, את סולם הערכים של מי הוא מבטא?
שאלה נוספת שעמה צריכים להתמודד החברים שלא רוצים לפרוץ את מסגרת התקציב, קשורה בטבורה לשאלה מי משלם מסים בישראל וכמה הוא משלם. האם זה באמת הגיוני להמשיך ולדבוק בדת הכלכלית הקורסת לנגד עינינו המשתאות בארצות הברית.
זו הדת הגורסת שהאלפיון העליון צריך לשלם מעט מסים שכן כך יגבר רצונו להעניק מקומות עבודה לצמיתים המקומיים, ולכן מעמד הביניים והמעמדות הנמוכים חייבים לשאת בנטל המסים במקום אלה שבחסדם מעניקים לנו מקומות לעבוד בהם.
האם אין זה הגיוני הרבה יותר להעלות את המס לשכבה העשירה בישראל ואת מס החברות הנמוך ולהפוך את ישראל לחברה צודקת הרבה יותר, בעלת פערים נמוכים יותר, שספר התקציב שלה נשען באופן הוגן יותר על כלל המעמדות העובדים? האם לא כך יתמלא החור הצפוי בספר התקציב?
ממשלות ישראל השונות - ולא רק הממשלה הנוכחית - מסתירות מעיני הציבור רבות מהחלטותיהן. בשנים האחרונות התקבלו החלטות רבות שהעבירו נכסים של הציבור לידיים פרטיות, בטענה שאלה ינהלו את הנכסים הללו בצורה טובה ויעילה יותר שאלות גדולות נוספות שצריך לדון בהן, בניקיון דעת ובלא משוא פנים, הן האם הציבור לא הפסיד הכנסות רבות מהפרטות אלו?
האם ההפרטות והרפורמות השונות שאולצנו לספוג בשנים אלה לא גרמו לפגיעה קשה בהכנסות המדינה? אינני טוענת שכל ההפרטות היו בלתי סבירות, אך מה שוודאי הוא שלא התקיים לגביהן דיון ציבורי ראוי וגם לא נחקרה התועלת מול ההפסד שבהפרטות וברפורמות אלו.
הציבור הישראלי איננו חפץ להפוך את המדינה לחברה השקועה בחובות שאין בכוחה להחזיר. הטענה של המפגינים איננה באה מתוך רצון להקריס את התקציב הלאומי. הטענה היא שספר התקציב וחוק ההסדרים שלצדו אינם מבטאים נאמנה את סולם הערכים של רוב הישראלים, ושאיננו מוכנים להמשיך ולשאת זאת. הממשלה נקראת להתקרב אל העם ולהפסיק להטיף לנו מוסר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם