עין תחת עין: יום הולדת 60 לכיפה הסרוגה
היא נולדה שטוחה ומעגלית, עברה שינויי סגנון ודוגמאות והפכה למייצגת של ציבור שלם. כל מה שרציתם לדעת על עולם הכיפות הסרוגות
בחודש שעבר הצופים באצטדיון רדבול בזלצבורג הופתעו לגלות את הציונות הדתית פורצת במתקפה על הדשא הירוק והמגולח למשעי. היה זה לאחר שאיתי שכטר כבש את השער השלישי והמכריע במשחק שהתקיים בין הפועל תל אביב לקבוצה המקומית. שכטר שלף מתוך הגרב כיפה סרוגה בצבע אדום עם דוגמה בלבן של פטיש ומגל - סמל הקבוצה - נשא עיניו אל השמים, ובקול חרישי אמר "שמע ישראל".
מאוחר יותר סיפר כי את הכיפה קיבל מ"אוהד צדיק" בנמל התעופה בן-גוריון טרם הנסיעה, שהבטיח לו מזל, ברכה והצלחה בעזרתה. שופט המשחק לא התרשם מהתקרבותו של שכטר לדת, ושלף לעברו כרטיס צהוב. הרגע שנתפס כאישי ואינטימי בין שכטר לבורא עולם, הפך על ידי הנהלת הפועל תל אביב לפסטיבל של ספורט בחסות הקב"ה.
לקראת משחק הגומלין מול זלצבורג שהתקיים באצטדיון בלומפילד, חילקה הנהלת הקבוצה לאוהדים כ-10,000 כיפות לבנות מהסוג הזול והמבריק, שעליהן הוטבע סמל הקבוצה באדום. הכיפה לא אכזבה בשנית. בדקה ה-92 למשחק הבקיע ערן זהבי גול דרמטי והשווה את התוצאה ל-1:1. עם כל הכבוד למאמן הקבוצה אלי גוטמן, נראה כי לאוהדי הפועל אין על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים. בדומה לפריטים דתיים אחרים שנצרבו בתודעה הציבורית כמו הטלית, הצלב או החיג'אב (כיסוי הראש המוסלמי לנשים), הכיפה הסרוגה היא אביזר לבוש שהשיח הסוציו-פוליטי שהוא מייצר לצד הנראות הייצוגית שלו בתקשורת, גברו בהרבה על המטרה שלשמה נולדה: לסמן ולהפגין השתייכות למגזר הציוני-דתי בישראל.
מספיק להיזכר באמירתו הפרובוקטיבית של האלוף לשעבר שלמה גזית משנת 1993 בראיון ל"ידיעות אחרונות" כי "הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאצים", או בקטע משירו "המנון לגוש"
כדי להכיר בקשת התגובות והאמוציות שמעוררים הכיפה הסרוגה והציבור שאותו היא מייצגת.
למרות שנדמה שכיסוי הראש הסרוג הוא מנהג שמלווה את הציבור הדתי מאות שנים, הכיפה הסרוגה היא יציר אופנתי חדש למדי. בימים אלו היא חוגגת 60 לבריאתה, לא משהו להקל בו ראש. בוודאי כשעבור רבים במגזר הציוני דתי היא עדיין נתפסת כגילוי מרענן. היא נולדה כאלטרנטיבה למראה הגלותי וכמרד בכיפות השחורות ובכובעי הקסקט שהונחו על ראשם של צעירי הציונות הדתית באותם ימים. ההתבדלות הייתה מתבקשת.
הרב אברהם צוקרמן, ראש ישיבות בני עקיבא וראש ישיבת כפר הרא"ה, מספר כי הכיפה הסרוגה נולדה כמהפכה של שבט "איתנים? בבני עקיבא. השבט שנוסד ב-1950 על ידי ילידי שנת תרצ"ו (1936-37), נחשב עד היום לדומיננטי שבשבטי בני עקיבא. בין חניכיו ניתן למנות את שר החינוך לשעבר זבולון המר ז"ל, הרבנים מרדכי אינדק, צפניה דרורי וחיים דרוקמן ועוד רבים וטובים. חניכיו של הרב צוקרמן הקימו את אם ישיבות ההסדר, "כרם דיבנה", וצעירי השבט השתלבו בהמשך בהנהגת המפלגה הדתית לאומית - המפד"ל.
"ההחלטה ללכת בכיפה סרוגה אחידה, הייתה החלטה של החניכים ונועדה לתת צורה אחידה לשבט", משחזר כבוד הרב צוקרמן בן ה-95. "גם קודם לכן התהלכו בכיפות סרוגות, אבל לא קבעו זאת כדרך לציבור. אישית שמחתי על כך מאוד, כדרך על כך ששמחתי כי החליטו החברים ללכת עם ציציות בחוץ". בקטלוג לתערוכה "ללכת בין הכיפות" שהתקיימה לפני כשנה במגדלי עזריאלי והציגה כיפות של סלבריטאי המגזר, הוסיף כבוד הרב כי "יש בה בסריגת הכיפה מעלה גדולה. אתה מתחיל מאפס, הולך ובונה, הולך ובונה, עד שיש בה לכסות את רובו של הראש".
"עד אז התהלכנו בקסקטים", נזכר הרב צפניה דרורי, הרב הראשי של קריית שמונה, וראש ישיבת ההסדר בעיר, שהיה חבר בשבט "איתנים? המיתולוגי. "היו כיפות שחורות, אבל זה לא היה מנהג הנוער הציוני.? לדבריו, המהפכה נבראה בקרב חברי הקיבוץ הדתי. "מוצאן של הכיפות הראשונות היה מגרמניה - כיפות שחורות שנסרגו במסרגה אחת או שתיים, שבסיומן מספר שורות בצבע שונה. בהמשך החלו כיפות עם דוגמאות שונות, שהקלאסית היא כמובן כיפה עם רקע לבן ודוגמה בצדה".
כיצד קיבלה החברה הדתית בישראל את המהפכה שחוללתם באותם ימים?
"היו רגשי נחיתות גדולים בקרב חברי הפועל המזרחי והסתדרות הפועלים הדתית. הובלנו מהלך חדש שיצר בולטות בחברה. הבנו שעלינו להוביל, להנהיג את עצמנו. לא בכדי חבורת הצעירים של מפא?י שטיפח בן-גוריון ובראשם עמד שמעון פרס ביקשה להיפגש איתנו. יחד התמודדנו אידאולוגית בשאלת ארץ ישראל ומדינת ישראל".
מיותר להניח שהכיפה הסרוגה נתפסה כמאיימת פחות מהמגבעות השחורות.
"ודאי. הכיפה הסרוגה מאיימת פחות מזו השחורה. מצד שני, אין ספק שההתנגדות להתנחלויות יצרה עליהום על ציבור חובשי הכיפות הסרוגות, וגרמה לפחד ולתופעות לא הכי בריאות להתיישבות הציונית ולחיבור לאדמה".
כדי להבין את המהפכה שחוללה הכיפה הסרוגה בישראל, יש למקם אותה בקונטקסט הנכון. כיסוי הראש אינו נזכר בתורה שבכתב - להוציא את המגבעת שנכללה בבגדי הכהונה והמצנפת שעיטרה את ראשו של הכהן הגדול. ההתייחסות הראשונה לכיסוי הראש הגברי הופיעה לראשונה בפסיקתו של רבי יוסף קארו ב?שולחן ערוך? כי "לא ילך ד? אמות בגילוי ראש.? עד אז ההתייחסות לאיסור ללכת בגילוי ראש הייתה מאגית מעט.
הסוציולוג פרופ' עוז אלמוג וד"ר סימה זלצברג כותבים במאמרם "דפוסי שיער וכיסוי ראש בקרב גברים בחברה הדתית-לאומית" -שפורסם באתר "אנשים בישראל" - כי במסכת שבת (פרק קנ"ו, ב) מסופר שחוזים בכוכבים אמרו לאמו של רב נחמן בר יצחק, שבנה עתיד לצאת גנב. על מנת לסכל את הנבואה, הורתה האם לבנה שיקפיד תמיד לכסות ראשו ויבקש רחמים, כדי שיהיה עליו מורא שמים. פעם אחת נשמט הכיסוי מראשו. הוא הרים את עיניו וראה עץ דקל ופירותיו בשלים. חשק בתמרים ואף שהעץ לא היה שלו, נגס בהם. כעבור זמן הבין שחטא בגזל וייחס את חולשתו לעובדה שכיסוי הראש לא היה לראשו.
עד המאה ה-16 הייתה חבישת הכיפה מנהג לא מחייב, למעט במהלך לימודי תורה או תפילה. הפיכתה לחובה מוחלטת נבעה מתוך רצון של התבדלות מאורחות הגויים וכתגובת נגד לרפורמה ולהשכלה. בישראל היא פרחה בעקבות עבודות היד שהביאו הנשים ממזרח אירופה. יהודי ארצות ערב היו הולכים עם כיסויי ראש לא סרוגים. פרופ' אלמוג מצטט את סוזן בייזרמן, אוצרת אמנות בקליפורניה, שסיכמה את תובנותיה במאמר "הכיפה הסרוגה וההבניה החברתית של המגדר בישראל".
"שיטות הסריגה יובאו מאירופה לישראל", כותבת בייזרמן. "סביר להניח שהכיפה הסרוגה התפתחה ממסורת הרקימה העממית של אירופה, שהשתמרה והתחזקה בישראל בגלל הדמיון בינה ובין מסורות רקימה דומות, שהובאו על ידי יהודים מכל קצוות הגולה. בדומה לריקודי העם, מדובר כנראה בשילוב של היבטים טכניים וסימבוליים מארצות רבות בעולם. וכמו ריקודי העם, קל ללמוד את הטכנולוגיה ולבצעה. דומה כי התפתחות הטכנולוגיה של הכיפה הסרוגה קשורה לאידאולוגיה של 'פולחן הביתיות', שהתפתחה במערב במאה ה-19 והעלתה את הפעילות החברתית סביב האמהות למדרגה ראשונה ואת מלאכתה של עקרת הבית למדרגת מקצוע. במסגרת אידאולוגיה זו, עבודות הרקמה נחשבו לפעילות ראויה מאוד לנשים".
כיום הכיפה היא אחד מסימני ההיכר של היהודי הדתי והיא מסמלת קבלת עול מצוות ומלכות שמים. אם בעבר הייתה מגיעה איתה גם השתייכות פוליטית לחוגי הימין, הוכיחו אושיות ציבוריות משמאל כמו פרופ' ישעיהו ליבוביץ המנוח וחבר הכנסת לשעבר אברום בורג, כי אין השקה בין דעות פוליטיות לכיפה הסרוגה. "לשמחתי כבר קשה להגדיר את ציבור הכיפות הסרוגות באופן אחיד", אומר אליעזר (לייזי) שפירא, במאי סדרת הדרמה המצליחה "סרוגים", שמגוללת את חייהם של צעירי המגזר הדתי בביצה הירושלמית. "אני חושב, ואני לא טופח לעצמי על השכם, שניתן לראות היום כיפות סרוגות בכל תחומי התרבות והיצירה. זה עבר תהליך של נורמליזציה. תמיד ראו אותנו בהקשר הפוליטי בלבד, אבל היום אתה מזהה את הכיפות הסרוגות גם בתחומי הרפואה, התעשייה, התרבות והחינוך".
"סרוגים", שעלתה לראשונה ב-2008, הייתה אירוע טלוויזיוני מכונן. אבל יותר מכך, היא הגדירה מחדש את הציבור הדתי לאומי. שם הסדרה, אגב, נולד דווקא אצל התסריטאי החילוני שלה, שמואל חיימוביץ. שפירא מספר כי תחילה לא אהבו את השם, אבל הוא תפס במהירות ככינוי לקהילת חובשי הכיפות הסרוגות. "היום אתה רואה שמשתמשים במונח "סרוגים" לשיווק נדל"ן, הוא אומר בחיוך. "כמו פרויקט 'סרוגים על הפארק'" (פרויקט מגורים בפתח תקווה לציבור הדתי - א"י).
שפירא שגדל בהתנחלות קרני שומרון, מספר כי הכיפה הסרוגה הגדירה עבורו את הגבולות החברתיים והפוליטיים. "מימין יש את החרדים הלאומיים (חרד"לים) ומשמאל את יושבי הגבעות וחובשי כיפות האסימון - אלה שהולכים בשבת לבית הכנסת אבל רואים גם את משחק השבת,? הוא אומר. "באמצע יש את כל הדתיים הממלכתיים, שאליהם אני השתייכתי".
התמורות שעברה הכיפה הסרוגה ב-60 שנותיה חושפות גם את הפיצול והרבגוניות של החברה הדתית. הכיפה שנולדה כשטוחה ומעגלית, בקוטר של 13 ס"מ בממוצע (ורחבה יותר מארבע אצבעות), ידעה התרחבות, הצרה, שינוי בדוגמאות ועוד, הודות לשינויים פוליטיים וחברתיים במגזר הדתי. הדוגמאות המעטרות אותה רבות: צורות גרפיות מופשטות, פרחים צבעוניים, שמות של נושא הכיפה, סמל השבט או הסניף בבני עקיבא. בהמשך החלו להופיע בקרב חיילי הכיפות הסרוגות גם התייחסויות לחיל שאליו הם שייכים, שם הפלוגה וכו.? אל הראש חוברה הכיפה באמצעות סיכת ראש. אופי חבישת הכיפה מורכב ממערכת קודים שמוכרת רק לחובשי הכיפות עצמם: כיפה המונחת בקודקוד הראש - קלאסית; כיפה בקדמת הראש-בני ישיבות של בני עקיבא; בצד הראש - מתנחלים; מאחורי הראש-אלו שנמצאים בתקופת מעבר בין דתיות לחילוניות; בכיס-אלו שיצאו בשאלה ומבקרים בשבתות אצל המשפחה הדתית.
"בשלהי שנות השישים וראשית שנות השבעים, לאחר מרד הצעירים במפד"ל, ועם צמיחת תנועת גוש אמונים ומפעל ההתנחלויות, הפכה הכיפה הסרוגה לסמל הסמלים של הציונות הדתית, ובעיקר של הדור הצעיר", מסביר פרופ' אלמוג. "לכיפות הסרוגות האלה היה מאפיין מרכזי: רקע אחיד עם צבעים סולידיים כהים בגוני חום, אפור וכחול לימי חול ורקע לבן לחגים ושבתות, עם פס דוגמה צר בשולי הכיפה. לרוב היו אלה צורות גאומטריות פשוטות של קווים ישרים, בשנייםשלושה צבעים סולידיים".
לדבריו , מאפיינים אלה לא הותירו מרחב תמרון לטעם אישי ולגיוונים-עד לאחרונה. "עם השתכללות שיטות הסריגה, המסרגות וחומרי הגלם, לצד הפתיחות הגוברת לאינדיווידואליזם ולטרנדים אופנתיים-גדל מגוון הדוגמאות ועלתה מורכבותן הגאומטרית. בהדרגה, נוצר מקום לביטוי אישי ולשונות,? הוא מוסיף ונותן כדוגמה את הכיפה השאנטית שרווחת בקרב הבובואים (בורגנות בוהמה) היאפים של שנות התשעים; הכיפה הלבנה הרחבה שמוכרת גם כ"כיפת סעדו" או "כיפת בניון" על שמם של הזמרים המזרחים; הכיפה האמריקאית הצבעונית עם דוגמה בכל השטח; כיפות "נחמן מאומן; כיפה קרבית עם דוגמה של יחידות צבאיות; כיפות בדוגמה של כדורסל או כדורגל ועוד.
"עם התחזקות המגמה האינדיווידואליסטית בחברה הישראלית, הלכה הבקרה על תוכן הכתוביות והתרופפה", אומר אלמוג. לטענתו, הסגנונות השונים משקפים את הפיצול במגזר הדתי. "היום המגוון רחב ועשיר: החל ממספר הטלפון של בעל הכיפה הסרוג בשוליה בתוספת האזהרה 'לא בשבת', וכלה במסרים פוליטיים או היתוליים המשקפים את סגנונו, טעמו ושיוכו הקבוצתי של החובש. כיפות הכתובית נדמות לעתים לפרסומת מהלכת.
למרבה ההפתעה, יש גם "פרסומות סרוגות" של ממש, סוג של קריצה לעולם הצרכני החילוני. יש לא מעטים שאינם משועשעים מכך, כיוון שהדבר נתפס בעיניהם כקריאת תיגר על סמלים דתיים. הדבר משקף את המתח הגובר בין המסורת וההלכה, ובין רוח החדשנות המפעמת בקרב רבים מבני הדור הצעיר. ואולי , יותר מהכל, מדובר באופנה. כזו השוללת את ההיבטים החברתיים והפוליטיים, ונטועה עמוק בסגנונות מתחלפים. לא פלא שהביקורת היום על הכיפה הסרוגה היא שהיא נסרגת, לא עלינו, על ידי נשים ערביות לפרנסתן. הכאפייה הערבית, לעומת זאת, כבר מזמן מצאה את דרכה לקונפקציה של המפעלים בסין. ואולי עדיף כך, כי הבנות הדתיות עסוקות בלפתח אישיות יותר מאשר לסרוג כיפה לאהוב התורן שלהן.
"השינויים בסגנונות בהחלט קשורים לנערות שסרגו אותן,? מאשר הרב דרורי. "כל נערה יצרה נוסחה על פי טעמה וזה מתבטא בהלך הרוח ברחוב.? דבר אחד בטוח: מאחורי כל גבר דתי עמדה אישה צדקת לא פחות. את הכיפות שחבשתי על ראשי מינקות ועד להורדתה הסופית בגיל 16, סרגו לי אמי ואחותי
הגדולה אילנית. באמצעות מסרגת ברזל צרה בעלת שן מקומרת בקצה ושלל חוטי כותנה שהסתבכו בקשרים, הן ניפקו מדי חודש כיפה אחת לכל אחד מארבעת הגברים שבבית. את הדוגמה והצבעים יכולתי לבחור מתוך הספר המיתולוגי "ספר הכיפה הסרוגה? (גילה מס, הוצאת כרטא), והביצוע היה נעשה תוך מספר ימים עד שבוע, תלוי בקצב, בגודל הכיפה, במספר הצבעים. עד היום זוכה אבי מדי שנה לכיפה חדשה ביום הולדתו, ערב שמחת תורה, שאחותי מייצרת בעבודת יד. אבל העבודה המרובה - 20 שעות בערך לכיפה עם רקע של 13 סנטימטר ודוגמה של בין 12 ל-20 שורות - ממעיטה את הייצור האישי.
ועדיין, נותרה הכיפה כחלק ממהלך חיזור בין נערה דתייה לבחיר לבה. שפירא, 37, מספר כי לפני 20 שנה אחותו הגדולה הייתה מאוהבת בחבר הטוב של אחיו, שהיה גדול ממנה בשנתיים. כשהתגייסו שניהם, היא סרגה להם כיפות עם דוגמה של השם הפרטי ושם המשפחה. הוא ביקש להודות לה. ובשיחת טלפון אמר לה תודה, שכמעט גרמה לה להתעלף. מאז נשואים השניים ויש להם שישה ילדים. "כל הבנות הדתיות סורגות כיפות,? קובע שפירא. "אחותי סרגה, חברות שלה סרגו, וגם אשתי סרגה לי את הכיפה לחתונה לפני מספר חודשים".
גם בבני עקיבא היו סורגים, לא?
"אצלנו בשבט הייתה רק בת אחת, וכל הנטל נפל עליה. אני זוכר שהיא הייתה סורגת לכולנו מחזיקי מפתחות מכיפות סרוגות קטנות. כמעט לכל חניך בבני עקיבא יש כיפה כזו עם הכיתוב של השבט".
יהיה נכון לומר כי המסרגה היא פק"ל של כל נערת אולפנה?
"כן. לפני כמה זמן אחיינית שלי נסעה להתנדב כאולפניסטית באתר קרוואנים אתיופי. האוטובוס קפץ בגלל איזו מהמורה, והמסרגה נתקעה לה בירך. היא אושפזה לילה בבית חולים, והקטע המצחיק הוא שאחותי ישבה לידה כל הלילה וסרגה כיפה".
זיכרונות דומים מגוללת לואיזה קאן, סולנית להקת האלקטרו-טראש המצליחה טרי פויזן. בנעוריה בסניף בני עקיבא באוסלו, היא וחברותיה היו יושבות וסורגות באווירה רומנטית כיפות לבני השבט. "הייתי גרועה מאוד בסריגת כיפה,? היא אומרת ערב צילומים לעוד קליפ פרובוקטיבי בכיכובה. "לא הייתה לי סבלנות לזה, אבל עשינו את זה כי זה מה שרצו שנעשה בבני עקיבא. הרב מיכאל מלכיאור היה זה שהביא את התנועה אלינו (כאשר שימש כרב הראשי של נורווגיה - א"י).
סרגת כיפה לחבר שלך?
"לא היה לי חבר לסרוג לו, אבל כן סרגתי כיפות לבר מצווה של אחים שלי. היום כשאני נזכרת בזה זה הכי ביזארי, כי סרגנו כיפות למרות שלא היינו בכלל דתיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם