מדריך לטיפול בקשיש בעל תסמיני דיכאון
דכאון הוא תופעה שכיחה בגיל הזהב: מעל 15% מאוכלוסיית הקשישים סובל מתחושות עצב. זה לא אומר שצריך להשלים עם זה
כיצד מזהים דיכאון בקרב קשישים?
כדי לטפל בדיכאון צריך ראשית לאבחן אותו ולשם כך חשוב להכיר את הסימפטומים של דיכאון בגיל הזהב, ששונים מעט מסימפטומים של דיכאון בגילאים צעירים. באופן כללי הדיכאון בגיל השלישי מתבטא פחות באשמה ובמצוקה רגשיות ויותר בקשיים קוגנטיביים וגופניים:
א. ויתור על תחביבים, מפגשים עם בני משפחה או חברים, פעילויות ספורטיביות וכדומה.
ב. עייפות ושינה מרובה.
ג. שינויים בתאבון
ד. דפיקות לב מואצות ותחושות חרדה
ה. תחושות של תשישות, עצב, חוסר אונים.
ו. מחשבות אובדניות
ז. קושי להתרכז וקושי בקבלת החלטות
ח. הזנחת הרגלי הגיינה- ויתור על מקלחות או מיעוט החלפת לבוש.
ניתן להבחין בין תסמינים אלה לבין תופעות נורמליות המלוות את תהליך ההזדקנות. למשל בדיכאון ישנה עייפות בלי קשר למידת הפעילות, שלא כמו ירידה נורמלית באנרגיה שקיימת אצל כל הקשישים. במצב דכאוני, שלא כמו במצבים נורמליים, השינויים באכילה ובשינה הם קיצוניים, ומביאים לתשישות רבה או לירידה במשקל.
אם אדם מרגיש שהוא עצמו או אחד מקרוביו מראה חלק מהסימפטומים הבאים, כדאי לגשת לאבחון אצל פסיכוגריאטר כדי לזהות האם מקור הבעיה הוא נפשי או פיזיולוגי וכמובן להתחיל בטיפול מתאים. רבים מהמבוגרים נוטים להתעלם מהסימנים הדכאוניים, בגלל בושה או בגלל נורמות של הפנמת רגשות, אבל במקרה של דיכאון התעלמות לא תפתור את הבעיה ואף תחמיר אותה.
גיל הזהב הוא גיל שכרוכים בו שינויים משמעותיים ולא פשוטים כלל, בין היתר יציאה לגמלאות וויתור על חיים יצרניים, אובדן בני זוג, מעבר לבית אבות, נטילת תרופות רבות, מחלות וכאבים גופניים ועוד.
כמובן שלא כל מי שחווה את השינויים הללו ישקע לדיכאון, אך שילוב של גורמים גנטיים, חוויות שונות בעבר (למשל השכיחות לדיכאון גבוהה יותר בקרב מהגרים ובמיוחד בקרב ניצולי שואה) וקושי בהתמודדות עם שינויי גיל הזהב, יכול להביא לדיכאון.
ישנם גם גורמים פיזיולוגיים שונים שעלולים לגרום לדיכאון: תופעות לוואי של תרופות, מחלות כמו אלצהיימר ופרקינסון וכן כאבים חזקים וממושכים. גם הירידה ברמת הסרוטונין ובקצב ההולכה העצבי עלולים לגרום לירידה במצב הרוח.
אבחון וטיפול
אבחון של דיכאון צריך להיעשות על ידי פסיכוגריאטר, שהוא פסיכיאטר או רופא המומחה בגיל השלישי. מומחיותו מאפשרת לו להכיר לעומק את השינויים הפיזיולוגיים שחלים בגיל השלישי, את תופעות הלוואי של התרופות השונות ואת השפעת המחלות המאפיינות את גיל הזהב על המצב הנפשי.
הטיפול בדיכאון יכול להיות טיפול תרופתי, פסיכולוגי או שילוב של שניהם. הבעיה עם הטיפול התרופתי היא תופעות הלוואי שיש לעתים לתרופות על אנשים קשישים, בין היתר הפרעות במערכת העיכול והעלאת הסיכון לשברים בעצמות. כיום
בנוסף על הטיפול התרופתי והפסיכולוגי, חשוב שהאנשים הקרובים לאדם הסובל מדיכאון יעודדו אותו להשתתף בפעילויות, לצאת מהבית לפחות אחת ליום ולהתראות עם אנשים. תשומת הלב הזו היא לפעמים חבל ההצלה של אדם שמרגיש בודד וחסר תקווה. בכל מקרה שקיים חשש שקרוב משפחה קשיש מצוי בדיכאון מומלץ לפנות לאבחון מקצועי.
המאמר בחסות אתר בריאות גיל הזהב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם