בגרות לעשירים בלבד
להיידי דאבוש, אם חד הורית מאשקלון, יש שלושה ילדים במערכת החינוך. כולם צריכים ספרים, אבל רק הצעירה זכאית למענק לימודים. דווקא לגדולים, שלומדים לבגרויות, אין מי שיעזור. על תלבושת אחידה מקפידים בבית הספר, אך על שוויון מהותי כנראה שלא – אחרת איך זה שלא כל ילדיה זכאים לספרי לימוד?
עלות הילקוטים, ציוד הכתיבה והמחברות לשלושת הילדים, הגיעה ל-1,000 שקל. לכל הצרכים האלה יחד נדרשה היידי לגייס לקראת ספטמבר 3,000 שקל. תמונת המצב הזאת מכניסה את היידי, כמו גם קבוצת נשים חד הוריות גדולה, למצוקה ולמתח, ולתחושת תסכול גדולה שאותה הן מפנות בחוסר אמון ובייאוש אל המדינה.
היידי זכאית ל"מענק לימודים" מהמוסד לביטוח לאומי. המענק משולם עבור ילדים שמלאו להם שש ועדיין לא מלאו להם 14 והוא מועבר לחשבון הבנק שאליו מועברת קצבת הילד. עבור ילד עד כיתה ו' עומד סכום המענק על 1,436 שקל, ועבור ילד עד גיל 14 חצי 798 שקל.
אך החל מגיל 14, ואף שנותרו עוד ארבע שנות לימוד בתיכון, תובעניות ומכריעות, מסתיימת הזכאות למענק. בתה של היידי, שעולה לכיתה ט' ונולדה ביולי כבר אינה זכאית למענק לימודים. ארבעה חודשים מפרידים בין תאריך הלידה שלה ובין התאריך הקובע לקבלת הכספים.
כל הפרטים האלה התבררו להיידי דאבוש רק השנה, אחרי שחיכתה למענק שלא הגיע. אז החלה לבדוק, ולהפתעתה התברר לה שהיא זכאית למענק רק עבור ילדה אחת, שעולה לכיתה ג'. רק לאחרי שהתקבל בחשבון הבנק הסכום עבור הילדה הקטנה בלבד הבינה דאבוש שלא תוכל לשלם על הספרים.
במקביל, מתקיימת בבית ספר עירוני באשקלון תוכנית "השאלת ספרי לימוד" שמממנת עיריית אשקלון. אך גם מכאן לא באה הישועה: ההשאלה מיועדת לילדים מכיתה א' עד כיתה ז'. תלמידים מעל כיתה ז' לא יכולים להשאיל את ספריהם לצורך הכנה לבחינות הבגרות, אף שהם ממשפחות במצב כלכלי קשה.
כבר בחודש פברואר, לאחר שבנה שעלה לכיתה י"א הוצא מרשימת מקבלי המענקים, כתבה היידי שלושה מכתבים, שקיבלו משנה תוקף אחרי שהוצאה השנה גם בתה מרשימת הזכאים. המכתב הראשון נשלח לגב' אסתר דומיניסיני, מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי; השני לשר הרווחה יצחק הרצוג, והשלישי לשר החינוך גדעון סער.
במכתבים הסבירה דאבוש שדווקא בשנים שבהן התלמידים זקוקים לספרים רבים יותר ודווקא בשנים שבהן מחירי הספרים הם הגבוהים
היידי דאבוש נולדה במינסוטה שבארצות הברית למשפחה ממעמד הביניים. היא למדה בבית ספר ציבורי שבו קיבלו התלמידים את הספרים מבית הספר. באוניברסיטה של מינסוטה היא עשתה תואר ראשון בתקשורת. כשסיימה את לימודיה התחילה לעבוד כמנהלת חנות אלקטרוניקה והרוויחה מצוין. הייתה לה דירה ומכונית והיא חיה בנוחות.
כשהציעו לה טיול של התנדבות לצבא לשלושה שבועות זה נראה לה כהרפתקה נפלאה. היא הגיעה לצאלים ושם פגשה את מי שהיה אחר כך אבי ילדיה, איש צבא קבע תושב אשקלון. וכך, בגיל 26, היא השאירה מאחור את החיים הטובים בארצות הברית, עשתה עלייה, התחתנה, ילדה ארבעה ילדים ולפני שלוש שנים התגרשה.
הטעות שלה, לדעתה, במבט לאחור, היא בכך ששקעה בלי שמצאה לעצמה כאן מקצוע או מקור פרנסה. 20 שנה לאחר עלייתה לארץ, כשהתגרשה, הרגישה כאילו עלתה שוב לארץ, בודדה, ללא משפחה, בלי חברים ובלי משכורת. היום היא בונה את עצמה מחדש כאישה לא תלויה. וזאת, היא אומרת, כמו לידה מחדש, לידה קשה, היא צוחקת. כדי להבין את גודל הייאוש שלה, בואו נסתכל רגע פנימה לתוך הארנק שלה, שמייצג את מצבן של אמהות חד הוריות רבות במצבה.
מזונות: עד לפני חודשיים קיבלה היידי דמי מזונות בסך 3,000 שקל . מרגע שהתגייס בנה הבכור לצבא ירדו מהסכום הזה 750 שקל ונשארו רק 2,250. זאת , על אף שחיילים, כידוע, חוזרים הביתה בסופי שבוע, אוכלים, שותים ומתקלחים בבית, ואף משתמשים באוטו של ההורים, וגם בעת שירותם אינם חסרים הוצאות.
עבודה: היידי עובדת זמנית בחברה שמספקת קורסי אנגלית לחברות מסחריות, ושכרה משולם לפי שעות- 60 שקל לשעה. ממוצע ההכנסות החודשי שלה עומד על 1,100 שקל, כולל נסיעות. העבודה היא ללא ביטחון תעסוקתי מינימלי, ולאחר תקופת אבטלה של ארבעה חודשים עד לפני חצי שנה.
קצבת ביטוח לאומי עבור שלושה ילדים: 600 שקל בחודש. עבור הרביעי, החייל, כבר אינה זכאית לקצבה. ממוצע הכנסותיה נע בין 2,800 ל-3,000 שקל לחודש.
במובנים רבים היידי בת מזל: בעלה לשעבר משלם את המשכנתה, ועל פי ההסכם ביניהם היידי יכולה לגור בבית עד שימלאו לבת הצעירה -18 כלומר עוד עשר שנים. אחר כך הבית יימכר והסכום יתחלק בין בני הזוג. אלא שכרגע מדובר באישה בת 45, אם לארבעה, שאמנם יש דירה ברשותה, אך הכנסותיה נמוכות. מנין תשיג 3,000 שקל לספרי לימוד וציוד בית ספר לשלושת ילדיה?
על שלושת המכתבים שכתבה קיבלה היידי רק תשובה אחת, מאסתר דומיניסיני, מנכ"ל הביטוח הלאומי: "בשנת 1995 תוקן החוק שנוגע לתשלום מענק לימודים", כתבה דומיניסיני. "כיוון שחוק חינוך חובה הורחב עד גיל 18, אנו בוחנים הצעה לתיקון החוק כך שיתאפשר תשלום מענק הלימודים עד גיל 18 בשיעור אחיד".
זאת הייתה התשובה העניינית היחידה שקיבלה, אף ששלחה תזכורות לשאר המכתבים. כשביררה, נענתה שבדיון בין ביטוח לאומי לאוצר התברר שהביטוח הלאומי מסכים להעניק לכל התלמידים את הסכום המלא לקניית ספרים, אך האוצר, לעומת זאת, מתנגד בתוקף. ובצומת הזה, בין הביטוח הלאומי לאוצר, נמצאת קבוצת הורים גדולה מאוד.
אז מה עשית? שאלתי את היידי. לא הייתה לי ברירה, היא אומרת, ביקשתי מאבי הילדים את המזונות של החודש הבא. החודש לא אקבל כסף ואין לי מושג איך נחיה, אבל הספרים היו עניין דחוף וכיביתי שרפות.
באשקלון, אומרת היידי, מקפידים בבתי ספר על תלבושות אחידות, כדי שכל הילדים ירגישו שווים. אבל מה זה משנה שהם לבושים אותו דבר, היא אומרת, אם חלק מהם יכולים לשבת וללמוד לבגרויות וחלק מהם כבר מסומנים כחסרי ההשכלה של הדור הבא?
ואיך זה, היא שואלת, שביטוח לאומי לא מתעקש על זכויות של אנשים צעירים בשנים הכי קריטיות להתפתחות שלהם? הרי הילדים האלה, שיושבים בכיתה של 30 תלמידים, יכולים לראות מיד למי מהם יש כסף ללמוד ולמי אין. ובגיל 14 יש להם כבר את המבט הזה, המבט של הלא שווים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם