שקט מדומה: בין סביבה לתעשייה
מפעלים מחדשים את היתר הזרמת השפכים שלהם. זה חוקי, אבל מסריח. בדרך לשקט תעשייתי יש לשאת ולתת גם עם ארגוני הסביבה
פסק הדין מזכה זה וציפיות התעשיינים לאותה ודאות רגולאטורית ארוכת טווח התרחש בעת שהשיח ציבורי סביב נושא זיהום הים (מאותו צינור ממש אשר גם גרם למנהלי יוניליוור לעמוד לדין) התלהט בעקבות השקת פעילות ציבורית אינטנסיבית של עמותת צלול. עמותה זו, הידועה בקמפיינים התקשורתיים החריפים שלה, חנכה בחיפה את "נחל תלמה" באירוע מתוקשר היטב. ייתכן שהוא אף תוזמן לדיוני המשפט עצמו למרות שבעת השקת הפעילות הציבורית שלב ההוכחות במשפט כבר עבר חלף לו.
הסיפור כולו מתחיל עוד הרבה לפני מקרה תלמה, והוא התרחש לפני למעלה מעשור בעת שמצבו של נחל הקישון היה חמור עשרות מונים ממצבו כיום. המשרד להגנת הסביבה, אשר קיבל תחת אחריותו את נושא ההגנה על הים התיכון במסגרת חתימה ישראל על אמנת ברצלונה והפרוטוקול למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים, יצר מנגנון רגולאטורי חדש. מטרת המנגון הייתה להוציא את המפעלים המזהמים ממנגנוני האכיפה הקיימים במסגרת חוק המים וחוקים נוספים ולאפשר להם הזרמה של שפכים בהיתר מיוחד ספציפי להם.
או אז קמה הועדה למתן היתרי הזרמה לים וכל מפעל קיבל היתר ספציפי ובו יעדים לשיפור איכות השפכים אותם הוא מזרים לים באם ישירות או דרך נחל הקישון. מנגנון זו מטרתו הייתה ליצר הרשאות זמניות עד אשר נושא השפכים יוסדר תוך ביצוע הבחנה בין שפכים מלוחים שיוזרמו ישירות לים וזאת באמצעות צינור מוצא ימי כלשהו ובהתאמה מול תקני איכות המתאימים לים ובין שפכים מתוקים אשר יכולים להיקלט במתקני טיפול בשפכים.
מאז התקבעה שיטת עבודה זו ומפעלים רבים מחדשים מדי שנה את היתר ההזרמה שלהם ופעילותם זו, אשר מותקפת אחת לבקרים בתקשורת ועל ידי ארגוני סביבה, אינה מהווה למעשה שום עבירה חוקית מבחינתם. יוניליוור עמדה בכל תנאי היתר ההזרמה בצינור אשר נבדק על ידי פקחי אגף ים וחופים. ייתכן כי באותו הרגע בו עברו
כך יוצא, שמחד, מוצא עצמו מפעל מזון מוביל בעל מותג בינלאומי עומד בכל דרישות החוק ומאידך עדיין ממשיך להיות מותקף ציבורית. ההתנהלות המשפטית באמצעות עורכי הדין אכן חסכה ממנו את הקנסות הקבועים בחוק ואת הטלת האחריות על בעלי המשרה אך עבור העובדים, ציבור הצרכנים ומחזיקי עניין נוספים אשר נחשפו לפעילות התקשורתית, תלמה הוא עדיין מפעל מזהם. לא ירחק היום שגם הציבור הישראלי, כמו קהלים אחרים בעולם, ייענה לקריאות ציבוריות שונות ויתחיל לבצע העדפות צרכניות בהתאם להתנהלות אחראית של ארגונים. הדבר עדיין לא קורה בישראל אך לא לעולם חוסן.
כאמור, יוניליוור יצאה זכאית מהמשפט מכיוון שמנהליה עשו כל מאמץ על מנת לעמוד בתנאי היתר ההזרמה וגם אם הייתה חריגה, לא הייתה מאחוריה כל כוונה פלילית. אך מאמץ זה, חשוב ככל שיהיה, איננו מספיק במציאות הציבורית המורכבת של היום. הסיכון הסביבתי לתדמית החברה ולפעילותה אינו מצוי רק בצורך לעמוד בלשון החוק, הסיכון חי בועט וקיים במעגלים ציבוריים רחבים הרבה יותר.
הרישיון לפעול לתאגידים אמנם שעון על ציות למערך חוקי אך הוא אינו יכול להתקיים אך ורק על הצמדות ללשון החוק. בבסיס הרישיון הזה מצויה הקבלה הציבורית הרחבה שאכן זכותו של התאגיד לפעול והתועלת החברתית סביבתית שבפעילות זו גדולה מהעלויות הנגרמות כתוצאה מפעילותו. כאן כשלה יוניליוור, בשדה הרחב של פעילותה, זה אשר משתרע הרבה מעבר לכותלי בית המשפט. כשל זה מצוי בזירה מורכבת הרבה יותר (מבחינת כמות השחקנים וריבוי האינטרסים) מאשר זירת בית המשפט.
אחריות תאגידית Corporate Social Responsibility היא הכלי המרכזי היום בו נעזרים תאגידים על מנת לזהות את השדה הרחב הזה של פעילותם ואת מכלול השפעותיהם על מחזיקי העניין. אחד מגורמי המפתח באחריות התאגידית הוא היכולת לנהל שיח עם מחזיקי העניין. בהחלט מעניין האם ראשי יונילוור פנו לראשי צלול למפגש והזמינו אותם למפגש פתוח וכנה. ומעניין יותר יהיה לעקוב האם עמותת צלול תהיה מוכנה לכתת חרבותם לטובת תהליך דיאלוג שבאופן טבעי מושך פחות תשומת לב תקשורתית.
טוב תעשה יונילוור ישראל, כמו גם יתר ראשי התעשייה בישראל, אם הם יקדימו ויבינו שאותו שקט תעשייתי מיוחל לו הם כה ומצפים לא יגיע רק משולחנות פקידי המשרד להגנת הסביבה אלא גם מחדרי הישיבות של ארגוני הסביבה בישראל ומחזיקי עניין נוספים המשפיעים באופן ישיר על הסיכון בו הם פועלים ועל הצלחתם העסקית. ככל שאלו יקדימו להתנהל בשקיפות ובאחריות כך ייטב להם כמו גם לסביבה בישראל.
מאמר זה מוקדש באהבה לאריה כרמון, שהיה לי כסב והלך לעולמו אור ליום שישי 16/10 לאחר מאבק קצר ועיקש עם מחלת הסרטן. מאמר זה היה הטקסט האחרון אשר קרא אריה במיטת חוליו והעיר עליו את הערותיו המלמדות. יהי זכרו ברוך.
הכותב הוא יועץ לאחריות סביבתית של עסקים ומנכ"ל משותף בחברת ביונדביזנס בע"מ
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם