אתה צריך עבודה ירוקה
הילדים של היום מאלצים את הוריהם לאמץ צעדים ירוקים. כשההורים מגיעים למקום העבודה, הם מגלים עולם שחור. השינוי קרוב?
עובדים אלו, שכבר מאמצים בביתם התנהלות סביבתית, מזהים את הפער בין ההתנהגות האחראית האישית שלהם ושל משפחתם לבין התנהלות הלא-אחראית של החברה בה הם עובדים, פער אשר מייצר תחושה של אי נוחות, משהו כאן לא בדיוק מסתדר. אדם אשר זורק מדי יום ביומו את פסולת הנייר הביתית שלו לפח המיחזור ירגיש תחושה של אכזבה ותסכול כאשר מקום העבודה שלו מאלץ אותו לשבור את כללי ההתנהגות אותם הוא אימץ.
שינוי סביבתי זה, המתרחש מלמטה למעלה, הוא המשמעותי ביותר מכיוון שהוא מונע ריגשית ולא שכלתנית. בתחילת דרכי כיועץ, אחד המחסומים המרכזיים שעמדו בפני היה הצורך לשכנע בנחיצות ובחשיבות תחום איכות הסביבה. בתוך תוכי ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות ושזו החובה המוסרית שלנו, אך נתקלתי ברמת מודעות נמוכה מאוד בקרב העובדים והמנהלים איתם נפגשתי.
גם היום מודעות זו נמצאת עדיין רק בחיתוליה אבל היא כאן והיא קיימת ועל כך אין עוררין. או אז הייתי צריך להציג שורה של טיעונים שהמרכזי שבהם היה העלייה הצפויה במודעות הסביבתית הציבורית ובשינוי עדיפות הצרכנים כמתווה עתידי לתחום. מתווה שיש בו כדי להעיד על הסיכונים וההזדמנויות הסביבתיים ועל הנחיצות לביצוע שינוי סביבתי בחברה ולא להסתפק רק בביצוע התאמות לרגולציה משתנה.
טיעונים אלו אשר גייסתי לצדי היו והם עדיין, טיעונים שכלתניים קרים המתבססים על מודלים כלכליים מסורתיים של התייעלות, רווחיות, ניהול סיכונים ואופטימיזציה של משאבים. חלק מהנהלים השתכנעו בטיב הטיעון ובכריזמה של הדובר ועבור היתר הטיעון היה נכנס מהאוזן הימנית ויצא מהשמאלית ובפועל דבר לא קרה. כניסתם של הילדים הצעירים למערך הצידוקים הסביבתיים שינה את כללי המשחק מכיוון שהם מגיעים אל דרגי ההנהלה באופן שאף יועץ או אף פעיל סביבתי מסוגל, כי הרי מנהלים אלו הם ההורים של.. הסבים של.. או הדודים של... ולא אשכח את המבט הזועף של אחייני עידו אשר ראה אותי מתקרב עם מיכל פלסטיק לפח רגיל ולא הבין למה איני זורק את הבקבוק לפח המיחזור כי הרי אני "מהמשטרה
תחושת אי הנעימות במקום העבודה מחד והביסוס של תחום איכות הסביבה כסוגיה רגשית מוסרית מאידך, הם שני היסודות לשינויים הארגוניים אותם אני מזהה בחודשים האחרונים. יותר ויותר עובדים מציפים כלפי מעלה דרישות לשינוי התנהלות מקום עבודתם ולהתאמתו לדפוסי התנהלות 'ירוקים' ויותר מנהלים מאמצים את גישת האחריות הסביבתית. פשוט כי זה הדבר הנכון לעשות אפילו אם זה יעלה יותר.
ייתכן שאני נחשף לתמונת מציאות חלקית והרי אני עובד רק עם חברות אשר כבר נמצאות ומחויבות לתהליך זה, אך אין בליבי ספק כי התחום הסביבתי בחברות וארגונים פסק מלהיות תחום הרלוונטי אך ורק לאנשי הלוגיסטיקה והתפעול, אלא הוא חייב להוות חלק בלתי נפרד מתפיסת העבודה של מנהלי משאבי האנוש. מנהלים אלו, האמונים של ניהול המשאב האנושי בארגון, חייבים לזהות את הפער ההולך וגדל בין הקוד ההתנהלות הסביבתי האישי המועבר לעובדים דרך הילדים לבין קוד ההתנהלות התאגידי בו הם נמצאים מרבית שעות היום. פערים אלו, אם לא יזוהו ויטופלו יכולים ליצור את אחת התחושות הקשות ביותר למיגור והיא תחושת הציניות והניתוק הרגשי שבין אדם למקום עבודתו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם