חמש שאלות לתקשורת העוינת
בעיתונים יש תחרות השמצת חרדים, בערוץ 10 משמיצים ימניים וכמה מילים על פרשת הרב אלון ויום הזיכרון לרצח רבין

אפילו מאה מילים של חבר הכנסת גפני במסגרת צנועה בצד לא הודפסו, כדי לא לבלבל את הקוראים ולא לגרום להם לחשוב לבד ולהחליט בעצמם מה עמדתם. אז לא רק התקשורת החרדית חד-צדדית, מתברר.
מנגנון תקשורתי מרתק נחשף בימים אלה: כל כלי התקשורת שלא קיבלו בלעדית את הפרוטוקולים שנוגעים לרב מוטי אלון, התגייסו לקמפיין נגד "פורום תקנה". שימו לב לכתבים ולפרשנים שמתחרים ביניהם בהשמצת הפורום על "חוסר האחריות" ועל "הוצאת חומרים צהובים".
מעניין מאוד לברר אם הם היו מתנגדים למעשה גם אם הפורום היה מציע דווקא להם (ולא לידיעות) את החומרים הצהובים האלה. כמעט בכל פרשה ציבורית יש מנה גדושה של צביעות: כל עיתון וכל כלי תקשורת תופס צד, בהתאם לחומרים שמודלפים אליו. גם הפעם.

ח"כ אורי אריאל למשל התראיין והעז להזכיר את העובדה שבדוח שמגר שחקר את הרצח יש קטעים חסויים. במקום לשאול ברצינות מה הוסתר שם, הוצגו סתם אנשי ימין שמאמינים בתיאוריות קונספירציה. בקיצור, טריקים פשוטים ומרואיינים נדושים שמטרתם להציג את כל הימין כדמון. רוב הזמן הסרט נראה כשידור חוזר של סרט מימי רבין הקודמים.

כמעט כל מי שסיים בית ספר יסודי ממלכתי-דתי יודע שהכשרה נעשית בעזרת ליבון באש או הטבלה במים רותחים במיוחד. בעזרת מי האוקיינוס אי אפשר להכשיר כלים, אלא רק להטביל כלים של נוכרים לפני שיהודי משתמש בהם. לרוע המזל, לא הכתב ולא עורכיו ב"ישראל היום" יודעים על כך, או חשבו להתייעץ עם מישהו ולבדוק את המשפט המוזר לפני שהם הדפיסו אותו.
בתקשורת הדתית והחרדית מרבים לקטר על היחס העוין מצד התקשורת החילונית, הבעיה היא שלגופים המייצגים את הקב"ה יש דוברים מליגה ג'. בשבוע שעבר למשל הבחינות לרבנות הראשית נערכו באיחור, בתנאים גרועים ועם יחס מביש לנבחנים. כאשר עיתונאים ביקשו לברר פרטים ברבנות הראשית, התברר שאין דובר לרבנות, אלא רק דוברים של הרבנים (אחד לספרדי והשני לאשכנזי).
אז הם פנו לרב רפאל מזרחי האחראי על הבחינות ברבנות, שסירב לענות לחלק מהשיחות הלא מזוהות, סירב להתייחס לפניות במענה הקולי וכמובן שלא קיבל מסרונים כי כנראה יש לו טלפון כשר. אבל, כנראה שיותר זול לקטר מאשר לדאוג שגוף גדול כמו הרבנות ינהל מערך דוברות מסודר ורציני.