הבלוף החרדי בקרב על מלגות לאברכים
גדולי ישראל בכל הדורות עבדו לפרנסתם. לכן טענת הפוליטיקאים החרדים ולפיה יש חובה מוסרית לממן אברכי כוללים היא פשוט מופרכת
רק מתי מעט יודעים עד כמה שנויה סוגיה זו במחלוקת גם בתוך עולם התורה עצמו. מצג השווא של הפוליטיקאים החרדים, לפיו, מי שתומך בלימוד תורה, חייב גם לתמוך בהקצאת מאות מיליונים להחזקתם של אברכים לומדי תורה, אין לו על מה להישען.
כך היא דעתו של הרמב"ם, אחד מגדולי התורה שעמדו לעם ישראל בכל הדורות, על אותם האברכים המקבלים כסף עבור לימוד תורה: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא... וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות". (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י).
דעתו של הרמב"ם על המושג "אברך כולל" אינה משתמעת לשתי פנים. בדרכו הלכו גדולי ישראל דורות על גבי דורות: התנא ר' יוחנן היה סנדלר, האמורא רבינא היה סוחר, הרמב"ם עצמו היה רופא ועוד רבים על זו הדרך.
איש מאותם גדולים, לא קיבל מלגת אברך ולא העלה בדעתו "לעסוק בתורה שאין עמה מלאכה".
אני עומד משתומם כנגד העולם החרדי. בתחום הכשרות או השבת, חוששים הם לכל חומרה דחוקה המופיעה בספרות הפוסקים גם אם מאחוריה עומד מחבר עלום שם וגם אם דעתו נדחתה על ידי רוב הפוסקים. הלא זוהי מהותם של ה"מהדרין", החוששים גם לשיטות הדחוקות והנידחות מתוך רצון להדר בדבר ה'.
אך ראה זה פלא, סביב סוגיית הכספים לאברכים, לא שמענו מפיהם של אותם "מהדרין", את החשש לשיטת הרמב"ם וסיעתו, ואת הרצון להדר ולהחמיר כשיטת האוסרים להשתכר מלימוד תורה. מדוע כל חומרה עלומה ונידחת בהלכות צניעות, טריפות או תולעים זוכה למקום של כבוד ואילו דברי אדוננו הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה היו כאסקופה נדרסת?
חוששני שההסבר לעובדה ששיטתו של הרמב"ם נקברה קבורת חמור ושנזנחה דרכם של הראשונים לשלב תורה ועבודה, הוא שהעסקנים הבוחשים בקלחת הצעת החוק הזו, הוכו בסנוורי הכסף. כבר אמר החכם באדם כי "אוהב כסף, לא ישבע כסף" וכבר אמרה התורה ש"השוחד יעוור עיני חכמים". כמה הרחיקו ראות דברי הרמב"ם בכתבו ש"סוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות..."
הרב אילעאי עופרן – רב קבוצת יבנה, מלמד במכינת "צהלי" במשואות יצחק ובמרכז יעקב הרצוג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם