שליח ציבור: ראיון עם קמב"ץ העדה החרדית
יואליש קרויס הוא הקמב"ץ הצבעוני ביותר שידעה מאה שערים. בראיון למעריב הוא מצהיר: "זו לא מדינה אמיתית, זו ליצנות. אין לכם 30 שנה"
יואליש קרויס פלאש 90
בזמן שנסעו, שאלה אותו מה הצעד הבא של הבד"צ. יואליש ענה שבסוף, כך הוא מקווה, כל הנשים שיעברו במאה שערים ילכו ברחוב מכוסות בפח אטום, מנוקב רק בחורים לעיניים. הגברת, שכנראה בשל קנאותה ומאבקה לשוויון מגדרי חוש ההומור שלה נפגם משהו, נבעתה. בזמן הראיון, במהלך שאינו מקובל ואף לא יפה, חשפה את תוכן שיחתם במונית. וייס, בטון חקרני, תהתה אם הדברים נכונים. יואליש ענה שלא. לא בסוף נשים ילכו מכוסות בפחים, אלא כבר מעכשיו.
הבית של יואליש עומד ברחוב חוני המעגל, סמטה צרה בלב הקסבה של מאה שערים. זהו סבך סמטאות מאובק, גיבוב בניינים מט לנפול, פסולת בניין, שטייטל מזרח אירופי נצלה בשמש מזרח תיכונית. קשה לפספס את הכניסה לרחוב. על מרפסת בחזית הבניין תלוי שלט גדול - "הציונות - השואה של העם היהודי". בכל דור ודור מנפקת ירושלים משוגעים לרוב, קבצנים על כל צעד ושעל, קנאים אדומי פנים ומתקני עולם ענוגים. ומאה שערים, על הכת המתבדלת בתוכה, עולה על כולם. ובכל דור מתנשא במאה שערים אדם אחד שנושא על כתפיו הצנומות את נס המאבק בציונות, במחללי השבת ושודדי הקברים. השריף המקומי, המוכתר, הקמב"ץ.
ראשון בין ראשונים היה הרב עמרם בלוי האגדי. לוחם מלחמות השבת שלא חס על גופו. מספרים שבזמן המאבק נגד פתיחת בריכת ירושלים בשבת, היה הרב בלוי דוחף ראשו וכתפיו לתוך פתח הקופה בבריכה, ועל אף מכות רצח שכיבדו אותו סדרנים עבי זרועות, היה מתגבר כארי וחוטף בשביל שבת המלכה. שנים עברו וכוכב חדש צץ בשמי ירושלים, האברך המצוין יהודה משי-זהב. זה הראשון לשושלת "הקמב"צים". אחרי שנות פעילות רבות, משיזהב נטש ועבר לזק"א, התאהב במותרות, הסתבך בחובות ואפילו, השם ירחם, הדליק משואה ביום העצמאות של הציונים.
אין סיכוי שזה יקרה ליואליש קרויס. ביום העצמאות הוא צם, לא מדליק משואות. קורא קינות עם שק אפר על הראש. מצד שני, בניגוד לקודמיו, יואליש חי את המשחק התקשורתי. הוא מלהטט בכלי התקשורת השונים, רוקם מניפולציות, מפעיל כתבים כמריונטות, ובמקרים רבים משמש כגורם ממתן בתקופות מתוחות.
השתגעתם, להרוג אדם?
קרויס הוא בן למשפחת חסידי תולדות אהרן, "הרבאערל'ך" - הזברות, החבר'ה שמסתובבים בחלוקים מפוספסים. למען האמת, הוא נראה כמו הסטריאוטיפ של עצמו. זקן שחור פרוע, פעייס ארוכות משתלשלות מעבר לכתפיו ("זינגעלך), כיפה לבנה ענקית עם פונפון שהוא מזיז על ראשו כל אימת שהוא מבקש להדגיש נקודה כזו או אחרת. עיניו טובות, סיגריית טיים נעוצה בחיוכו הנבוך. בניגוד לקנאים עצורי שפה ומאירי חמה, האיש מאיר פנים, נעים דיבור ובעל חוש הומור משובח. מתקיים בו דיסוננס פנימי בין התבטאויות בלתי נסבלות נגד המדינה ובין היותו איש רעים נוח לשיחה.
קרויס הוא אקזמפלר רציני גם בין קנאי העדה החרדית. אין לו תעודת זהות מנימוקים אידאולוגיים. הוא לא לוקח שקל מהמדינה. על לידות ילדיו הוא משלם 8,000 שקל ללידה, ותעשו חשבון - כפול 11. זוגתו מרים, נכדתו של מייסד נטורי קרתא הרב אהרן קצנלבוגן, רשומה במשרד הפנים בשם נעוריה וכאם חד הורית. היא לא לוקחת קצבה. קרויס צמחוני מטעמי כשרות אבל מפעיל משחטת עופות כשרה בלב הגטו. הוא אופה לחם בעצמו או קונה לחם פרוס על אף היותו יקר יותר מלחם אחיד, משום שהאחרון מסובסד. ביצים וחלב הוא רוכש ממשקים פרטיים, כדי לא לקנות מ"תנובה". הוא לא נוסע באגד בגלל חילול שבת ומשום שהחברה מסובסדת על ידי המדינה. "לא רוצה הנאה מהם", הוא אומר, "לא רוצה לקחת מהם שום דבר".
קרויס חי באקס טריטוריה. לכאורה,
אדם שאינו קיים, שום קשר ממשי למפלצת הציונית ויחד עם זאת - בשל תפקידו והנהגתו - ארוג בתוכנו. רוקד איתנו טנגו מוזר ופרוורטי שעניינו קברים עתיקים, עצמות יבשות, שבתות וחגים וצפייה בלתי נתפסת לסופה של הישות הציונית. לפני כשנה כתב עליו בעל הטור דוד דמן בעיתון החרדי "למשפחה".
"גם אם אתם לא מכירים אותו, הרי שהציבור החילוני מכיר כל קפל בכיפה הלבנה שלו. הוא מתמוגג ממנו בלי סוף. זה מה שהם אוהבים. סוף סוף יש להם ביד את הדבר האמיתי. סוף סוף הם מצאו אחד שמצטייר בעיניהם כקריקטורה חרדית מושלמת. גם חרדי, גם זקן שחור עבות, גם גר במאה שערים. ואם לא די בכך, האיש חי בכוך מקומר מט לנפול, ישן בין ערימת פשקווילים, ומשם, מתוך בלאי האלטע זאכן, הוא מנהל את מלחמות היהודים ההרואיות.
יש משהו בדברי דמן. אולי באמת נוח יותר לחילונים עם הקנאים שאין עמם סיג ושיח אמיתי, ודאי לא קווי השקה. עם החרדי המתון, הש"סניק או הציוני דתי יש גורל משותף, ולפיכך המודל שהם מציגים מהווה איום על תפיסת העולם החילונית. הדגם של העדה החרדית הוא כל כך רחוק ומטורף עד שהוא מרגיע. וקרויס אכן חי מרצון בכוך מקומר מט לנפול, סגפנות סמיכה ממש. דירת שני חדרים שאם אי פעם היה מגיע אליה אחד מאותם מעצבי פנים מנפנפי ידיים-מאלה המופיעים בטלוויזיה משפצים ומעצבים דירות מוזנחות-ומתבקש לסייע-היה המעצב חוטף כולרה ומת במקום מייאוש.
חמורו של משיח
חרדים מתפרעים במאה שערים בעקבות פינוי הקברים העתיקים באשקלון פלאש 90
ומה עילת הכתבה, תשאלו - ובצדק. כמו כל דבר בעולם שלנו, אינטרסים. יואליש ייעתר להיפגש ולחשוף צוהר לעולם האקזוטי של מאה שערים ובתמורה הכתב, כלומר הח"מ, ישמש עבורו חמורו של משיח ודרכו יעבירו את המסר של אתרא קדישא. וזה בסדר. ככה העולם עובד. יד רוחצת יד. אינטרסים.
אני מגיע לקרויס דרך פרקליטו גל גורודיסקי, תל אביבי, חילוני, מומחה בדיני עבודה. בעקבות המאבקים המשפטיים הפך גורודיסקי לחברו הקרוב של יואליש. גורודיסקי, חילוני עד רמ"ח איבריו, הפך לשותף סוד של יואליש והבד"צ. את ההכשר המשובח בהשגחת הבד"צ קיבל גורודיסקי לאחר שהצליח להוביל את המאבק באלימות המאבטחים בכביש 6.
"בכביש 6 היה לנו מאבק קשה", מסביר יואליש. "מלחמה ממש. עד אז, בדרך כלל, היה לנו עסק עם המשטרה. פתאום בכביש בשש הביאו מאבטחים. מכים אותנו מכות רצח והמשטרה עומדת ועוצרת אותנו. יום אחד באים אליי כמה חבר'ה, 'יואליש נגמר הסיפור. הלילה הולכים מתחבאים ואיך שהמאבטחים מגיעים בבוקר קופצים עליהם והורגים אחד. והיה אפילו אחד שהסכים לשים כסף. 5,000 דולר . אמרתי להם, "אל תדברו שטויות. מה להרוג בנאדם" רק נפסיד. שיחפרו את כל הקברים ולא נהרוג. אפילו גוי. מה זה להרוג אנשים. לא אאפשר להמשיך כך". לקחתי צלם והסרטנו סרט, ועבדנו עם גל שהגיע אלינו מהשמים. אותם אנשים שמעו שיש עוד, אמרו 'נחכה בינתיים'".
מאבק השווה מיליונים
רכב של חברת אלקטרה שהותקף בירושלים צילום: שמואל בן ישי - סוכנות הידיעות ''חדשות 24''
הרב דוד שמידל, ראש אתרא קדישא, טוען שהכל נעשה לשם שמים, אבל גם בין החרדים יש הרואים במאבק מפגן כוח של שמידל ויואליש, מי יישבר ראשון. המסר שלהם, הנשמע כמו פשקוויל, ברור: "אם המתים הקבורים ברח יפת 36 ביפו לא ינוחו על משכבם בשלום, גם באי המלון שיבואו להתארח על חורבותיו של בית הקברות לא יזכו למנוחה. הפגנות האברכים ימשיכו גם אחרי השלמת המלון והפעלתו".
היזמים , אלקטרה וחברת RFR, קיוו שהמשטרה תשבור את רוחם של ציבור האברכים המגן על חפירת עצמות המתים על ידי שבירת עצמות החיים. אולם תקוותם זו נתבדתה ודווקא השוטרים המכים צולמו ויעמדו לדין בעקבות תלונות שהוגשו למח"ש.
היזמים חשבו כי יסתירו את חפירת הקברים על ידי עבודות חפוזות וחומת אבנים גבוהה, אולם החומה קרסה מאליה בתוך גרימת נזק כבד למכוניות שחנו לאורכה ואך בנס לא נפגעו עוברים ושבים. יואליש: "הם חשבו שאם יצליחו לחפור את הקברים, ייעלם ציבור החרדים מהמקום כלעומת שבא, יחד עם עצמות המתים. אולם מי ששמר על קודשי העם היהודי במשך 3,000 שנה לא יירתע להמשיך לעשות את הדרוש גם להבא: בעתיד הקרוב והרחוק כאחד, שנים בודדות או עשרות בשנים, ככל שיידרש. ויהיו בעיניו כימים אחדים".
בשיטת הפירמידה
גרפיטי בירושלים צילום: סוכנות הידיעות ''חדשות 24''
"סבא שלי היה בשואה" מספר יואליש. "הוא עבד בהונגריה אצל הסוכנות הציונית. לפני חצי שנה התקשרו אליו מ'יד ושם' לקחת עדות. הם שרצו שידבר איתם. הוא אמר לי, 'אני לא יודע אם אני אלך או לא, אבל דבר אחד אני רוצה להגיד לך. אומרים שהנאצים היו רשעים והציונים היו המצילים. לציונים היה כסף. תנו קצת, אני מציל עשרה חבר'ה'. אמרו לו 'אתכם לא צריכים'. סבא שלי שונא את הציונים".
וזה מצדיק לקלל שוטרים ולקרוא להם נאצים? בשלטון גויים היו מפרקים לכם את הצורה.
"אני, לדוגמה, לא ידעתי מה זה נאצי. כל החבר'ה פה לא יודעים מה זה. הם לא למדו על השואה. לא לומדים אצלנו. מישהו פעם הסביר שנאצי זה אחד שהורג יהודי ומותר להרוג אותו. אבל השוטר לא הורג יהודים. לא הבנו את המשמעות. אנחנו יודעים שמי שהביא את השואה היו הציונים".
אתם לא הייתם מעיזים לצאת להפגנות כאלו תחת שלטון זר.
"אני חושב הפוך. השוטר האמריקאי או האנגלי לא מתנהג איתי כמו השוטר פה. רובם חיות טרף. אתה בעצם שואל איך אני סומך שלא יהרגו אותי. הבריסקר רב (הרב מבריסק), אס (אמר פעם) לעמרם בלוי 'אל תלך להפגנות, הם יהרגו אותך. אבל אם אתה הולך, סימן שאתה מאמין בציונים שלא יהרגו אותך'. העיתונות החרדית תמיד מביאה את הדברים כשהם מתנגדים להפגנות שלנו, אבל הם לא מביאים את התשובה של הרב עמרם בלוי. הוא אמר שהציונים מפחדים מהעולם ולכן לא יהרגו. לא מתוך עצמם אלא מתוך חשש".
אתה נגד אלימות, נגד זריקות אבנים?
"ודאי שאסור לזרוק. אנחנו נגד אלימות".
לסיקריקים יש גבול?
"יש להם גבול. יש לפעמים".
הם מכים נשים. מותר להרביץ לנשים?
יואליש והעו"ד מחייכים במבוכה. לפני שנה נעצר הקמב"ץ בחשד שריסס אישה בגז. באופן מפתיע, בניגוד לתדמית הלוחמנית, יואליש מהווה גורם ממתן. לא רבים יודעים כי את העובדה שמצעד הגאווה עבר בשקט יחסי יש לייחס לפעילות שקטה שלו ומאוד מפתיעה בפתיחותה.
יואליש קרויס. צילום: קובי קלמנוביץ'
"לפני המצעד הבא, בגלל פיקוח נפש, הלכתי לרבנים ואמרנו לא עושים הפגנה ובמקביל ישבתי עם הבית הפתוח. זה היה קשה לי. אף אחד לא יודע עד היום שהלכתי. התקשר אליי חילוני, אמר לי 'בוא'. 'אסור לי לדבר איתך', אמרתי לו, 'אני אכחיש שדיברתי איתך'. ואז, חודשיים לפני המצעד נפגשנו. אמרתי להם: 'אם תבטיחו שלא תעשו פרסומות ורעש בעיתונות, אנחנו לא עושים שום דבר. והם עמדו בזה וגם אנחנו".
התפיסה הטקטית של יואליש שונה משל קודמו. אם בשנים של יהודה משי זהב המאבקים היו אלימים, מרים אבל גם מאוד יצירתיים, הרי שקרויס מאמין בהידברות עד שלב מסוים ובשימוש מושכל בתקשורת. הימים בהם שפכו סוכר למנועי הטרקטורים והדחפורים תמו. כבר לא מטרידים פתולוגים באמצע הלילה עם ארגזי עכברים שנשפכים בפתח בתיהם. יואליש עובד אחרת.
איך מארגנים הפגנה?
"היום ב"ה יש את המירס, או שמפעילים פירמידה. טלפון לעשרה. אחד מתקשר לעוד עשרה. וכן הלאה. תוך כמה דקות אפשר לארגן אלף איש. אם יודעים קודם, מדביקים פשקווילים ואז באים אלפים. באירוע גדול מאוד אפשר להגיע לרבבות".
מתי יוצאים למאבק? מה היה כל כך נורא בפתיחת החניונים בירושלים?
"אתה רוצה לשמוע את האמת? כשפתחו את ספרא, התקשר אליי חבר מועצה ושאל, 'יעבור או לא יעבור?'. אחרי יומיים אני שומע שהעדה החרדית הולכת להפגין. למה? אמרו לי חניה של העירייה, פגיעה בסטטוס קוו. דבר שני וזה העיקר, הם מביאים שם גוי של שבת, כאילו עושים עם הכשר. את ההכשר צריך להוריד. אין חילול שבת בהכשר. הלכנו לניצב פרנקו, שאל 'מה יהיה אם אני אפתח את קרתא'. אמרתי לו, 'אסור לך, אבל אם תפתח את קרתא קח כסף מאנשים ואל תשים גוי של שבת. ברגע שאתה נותן הכשר, מחר כולם יעבדו בשבת'".
ואין קשר למפגן כוח מול ברקת?
"אולי בשביל זה אגודת ישראל הצטרפו. אותנו זה לא מעניין".
את מעמדו רכש בגיל 18, כאשר נלחם נגד החפירות בפרויקט ממילא בירושלים. יואליש הצעיר הנהיג את הקמפיין בשטח ובמדיה. הצעיר החרדי שנשר מהישיבה התגלה כמנהיג טבעי ודובר מיומן. "לא הייתה לי סבלנות ללמוד', הוא נזכר. "הסתובבתי בישיבה עד שנשרתי. הלכתי לשמור על קברים. מגיל 16 הייתי פעיל באתרא קדישא. יום ולילה שומר על קברים. היום מה שאני עושה זה כבר בדיחה. לא כמו פעם".
חותכים את התורה
העצרת במאה שערים צילום: באדיבות סוכנות הידיעות ''חדשות 24''
בעוד החברה החרדית הכללית עוברת תהליך התערות בישראליות, בקצב כזה או אחר, עם עליות ונסיגות אך בתנועה קדימה, מאה שערים עומדת במריה. בעוד אגודת ישראל דבוקה לכיסאות הקואליציה, העדה החרדית על גווניה וצבעיה נאמנה לרבה מסאטמר, לבד"צ ולאידאולוגיה תאולוגית ששוללת את קיומה של המדינה מכל וכל. למאה שערים אין קשר לפולמוס הקצבאות לאברכים מהסיבה הפשוטה שהם לא לוקחים.
יואליש מתנשא מעל הציבור החרדי הכללי. הוא מכנה אותם "מסורתיים" משום עצם המגע שלהם עם הטומאה החילונית. הוא קורא לחוזרים בתשובה "נגע". הוא נציג אותנטי של העדה החרדית, המתקיימת ככת סגורה המהווה איום טהרני על הציבור החרדי. העדה החרדית על משוגותיה, הפגנותיה וטיטוליה הצואים, היא הזנב המכשכש בכלב. אבל בדבריו מהדהד קול מוזר ולא צפוי, גם אם לא בכוונת מכוון. קורטוב ממשנתו של טומי לפיד המנוח. הונגרי כיואליש. הונגרים, וזה ידוע, הולכים תמיד בקצוות. "החרדים האחרים משוחדים מהכסף של הציונים ולא יכולים לצאת', קובע יואליש. "יש להם בעיה, הם יודעים שאנחנו צודקים. איך הכל התחיל? כשקמה המדינה הם אמרו שהם צריכים להיכנס כדי להציל, ומה הם הצילו? שום דבר".
מעולם בהיסטוריה היהודית לא היו כל כך הרבה תלמידי ישיבות.
"אלה כמו סטודנטים. יש פה ערבי בן 90, יודע משניות. מי מממן אותם? המדינה. אם תחזור 40 שנה לאחור, אז התירו ללכת לבחירות כדי להציל, אבל היה אסור להיכנס לקואליציה. ועד היום הם לא שרים, רק סגני שרים. זו ליצנות. כשבגין נבחר ואמר 'בעזרת השם', פתאום היה מותר להיכנס לקואליציה. עד אז בירושלים לא לקחו כסף, גור (חסידות גור, א"ס) לא לקח כסף. הנה החב"דניקים. כל חנוכה הולכים לבסיסים של הצבא, מביאים סופגניות. שיהיה הפוך. שיוסי שריד ויוסי ביילין יחלקו סופגניות והחב"דניקים ילכו לצבא. שגור ילכו לצבא. אם אתה לוקח, אז תן. מה זה 'תורתו אומנותו' אתה מצהיר שאתה שייך לצבא, רק שעכשיו אתה לומד. זה שקרן. כל הזמן לוקח כסף. כל דבר שאתה יכול. אז תחזיר. אני לא הולך לצבא כי זה נגד התורה. אבל אני גם לא לוקח כסף מהמדינה".
מה דעתך על הכיפות הסרוגות?
"תינוקות שנשבו. משקרים את עצמם. חותכים את התורה".
אבל העובדה שהם דתיים? אתה לא מרגיש יותר קרוב אליהם מאשר לחילוני?
"אני מרגיש יותר טוב אצל החילונים. אני מרגיש שהמזרוחניקים שונאים אותנו יותר".
מה הרגשת בהתנתקות?
"כאב לי כמו... אני אגיד לך. יש משוגע שעושה שטויות ברחוב וכולם צוחקים. רק האבא לא צוחק. אם הוא לא היה שלי, גם אני הייתי צוחק. מבחינה זו, הם משוגעים והם האמינו בטיפשות וכואב לי על הטיפשות. הכל היה צפוי מראש. האדמו"ר מסאטמר כתב שכל מי שכובש שטחים, סופו שיחזיר אותם. אתה יודע למה הם נכשלו בכל המאבקים שלהם? אנחנו נלחמים עם האמת ועל האמת, והם נלחמים עם האמת על השקר. הם ממשיכים להאמין בציונות.
פינוי כפר דרום במהלך ההתנתקות ראובן קסטרו
"הרבנים שלהם פסקו 'דינא דמלכותא דינא'. אז ככה, שהיה גם לשרון 'דינא דמלכותא' להחזיר את גוש קטיף. אמרתי את זה לסטודנט דתי, אמר לי: 'נכון, אבל אריק שרון סטה מדרך התורה ולכן אין דינא דמלכותא'. אמרתי לו: 'טמבל! את מה שאתה מבין עכשיו, אנחנו הבנו לפני 60 שנה'. אני צועק על הצביעות שלהם. בגבעה הצרפתית יש מלא ערבים. גילה, פסגת זאב. תראה, זרקו אתכם מגוש קטיף, תחזרו לירושלים. הערבים קונים עכשיו דירות. התקשרו אל ערבי אחד שאני מכיר מהרשות שיקנה דירה בירושלים. יש להם קרן לקנות דירות. אבל גם הערבים צבועים, לוקחים הכל מהמדינה. ביטוח לאומי. לא כמונו".
אין לך גאווה על הצבא הישראלי?
"שום גאווה".
וכשנהרגים חיילים?
"כשמתים יש צער. אני בוכה על יהודים, אבל לא שייך לצבא. לפעמים, כשדברים של הצבא מצליחים, אני צריך להסביר לילדים שלי שהם עושים רע והם מתגרים בגויים. אבל ברור שעוד מעט הסוף. המשיח יגיע. זו מערכת שכאילו עובדת, אבל אין פה שלטון אמיתי. זו לא מדינה אמיתית, זו ליצנות. אין לכם 30 שנה. שנה גג. תוך חצי שנה יחזירו פה את השטחים ואת ירושלים. ואז אני מבקש לצרף את
מאה שערים לערבים".
אתה מעדיף לחיות תחת ריבונות פלסטינית?
"ודאי. זה ברור".
אתה מעדיף את היהודי חלש. יהודי שיוריד את הראש בפני הגוי ויגיד תודה על מכה.
"כן, צריך להגיש את הלחי השנייה".
יואליש קרויס פלאש 90
אוי ואבוי, אתה מדבר כמו נוצרי ואפילו לא יודע את זה. ב-48' יצאו ממאה שערים חרדים שנלחמו בערבים. עם מי תילחמו בשעת פיקוח נפש?
"לא נילחם. אם יהיה פיקוח נפש, נברח. חס וחלילה עם הערבים. הרי המופתי בא לרב זוננפלד, הרב הראשון של העדה החרדית. 'בוא איתנו', אמר לו, 'אתה הרי נגד הציונים'. אמר לו יוסף חיים: 'אני נגד הגוי שבו. אתה נגד היהודי שבו'. אנחנו לא הולכים עם ערבים ואלו שהולכים, הולכים בשביל הכותרות או שחושבים באמת שבזה הם מפחיתים את הפיגועים. אבל בתכל'ס, הערבי אצלי הוא רוצח".
אני מבין שאין מה לדבר על הדלקת משואה ביום העצמאות.
"יום העצמאות? האסון הכי גדול בהיסטוריה של עם ישראל זו המדינה, אפילו יותר מהשואה. הנאצים רצחו את הגוף, והציונים את הנשמות".
תם ונשלם. האם מאה שערים על פי יואליש רואה עתיד משותף עם מדינת ישראל? מסופקני. אבל אני משוכנע שהרוב המכריע לא באמת מבקש את סופה של הריבונות היהודית. הן מסיבות פרקטיות והן בשל העובדה שכל ההשקפה של מאה שערים, שהולכת ומקצינה עם השנים, חייבת את נימוקה למדינה הציונית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם